החולדאים מול הברקתים: העיריות רבות, והממשלה מסירה אחריות

"וישמן ישורון ויבעט" (דברים ל"ב, טו). רון חולדאי לא יצר את עושרה המופלג של העיר. רון חולדאי לא המציא את ההזרמה השנתית המתעצמת של עשרות מיליארדים מנכסי מקרקעין, מיליארדים בארנונות, מאות מיליונים מדוחות חניה ועוד. הוא לא אשם בעיוותים ההיסטוריים, בחלוקת הקרקעות הפוליטית והמפלה שהתקבעה כאן וגם לא בהעדרו המתמשך של אותו "צדק חלוקתי". הבעיה בחולדאי היא שההון הזה, השומנים הללו הנשפכים מהעיר הגדולה אל בניין המועצה שהוא שולט בה ביד רמה - אפשר שבלבלו אותו. כל כך השתלטו על תודעתו עד שהפנה עורף ובעט. חולדאי הפך למין טייקון-מוניציפלי כזה, שכדרכם של בני מינו, ה"טייקונים" העסקיים המוכרים, רואה רק את עצמו וסביבתו ולא שם לב אל מה שמרוחק ממנו.

לא חשוב מהם הנימוקים, העילות או התירוצים, ויישמעו משכנעים ככל שיהיו, חולדאי נותן יד להתנגדות למהלך התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך וברווחה. עצם ההתנגדות, העמידה בראש כוח הערים החזקות והפעלתו הפוליטית במטרה לחסום את המהלך המתבקש הזה - היא הבעיה. הבעיטה של חולדאי חזקה עוד יותר נוכח העובדה שהוא מעמיד את עצמו כמי שרוצה לתקן מציאות עגומה ולכן שם עינו על ראשות מפלגה - העבודה או המחנה הציוני, תלוי באיזו שנה מדברים - שמחשיבה עצמה חברתית ולוחמת לשינוי המצב. האיש הזה, המתהדר בהיותו בן-יקיר-מפלגה, בציפייה שזו תכרע ברך, תשים כתר על ראשו ותכתירו לעמוד בראשה, אולי לא שם לב שמצע המפלגה שהוא שייך אליה בכל לבו ותוכניותיו העתידיות התחייבה להוביל ל"חברה משגשגת וכלכלה צודקת, לפעול לצמצום הפערים החברתיים, למיגור העוני ולחיזוק הפריפריה".

מלחמת עולמות מוניציפלית

מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם - פריפריה דרומית גאה, מתפתחת במהירות ובמרץ, ובינתיים מצויה באשכול 4 בדירוג החברתי-כלכלי, מוביל מטעם יישובי הפריפריה את המאבק על התקצוב הדיפרנציאלי ולצדו ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, עיר השייכת לאותו אשכול סוציו-אקונומי נמוך, 4. ביטון הוא מהמפלגה של חולדאי. חולדאי פועל בהתנגדות לתקצוב דיפרנציאלי יד ביד עם כוח עושר מוניציפלי אחר, חיים ביבס, ראש מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין-מכבים רעות, מבכירי פעילי הליכוד, שגם הוא, אומרים, כמו עמיתו חולדאי ומתנגדו ברקת, חולם להיות פעם ראש ממשלה.

במשך תקופה ארוכה התחוללה מלחמת עולם מוניציפלית בין כוחות העושר של חולדאי, ביבס, ו-15 ראשי רשויות חזקות מול כוחות השוויון של ביטון וברקת, שמאחוריהם עשרות רשויות מקומיות מתקשות. אגב, במהלך המלחמה, סמוך לזמן שבו נודע כי חולדאי "שוקל" התמודדות לראשות העבודה, התפקד ברקת לליכוד ושם עינו על ראשות המפלגה, אחרי ימי נתניהו. המלחמה פרצה כאשר להצעת תקציב 2015 הוכנס סעיף שבו הוצע "לשנות את אופן הקצאת התקציב הממשלתי התוספתי לנושאי חינוך ורווחה לרשויות המקומיות". בענייני רווחה, למשל, נכתב: "ברוב שירותי הרווחה מממן משרד הרווחה 75% מעלות השירות וכל רשות מממנת 25% מהעלות. מוצע לתקן את מבנה המימון של שירותי הרווחה כך שרשויות מקומיות בעלות חוסן כלכלי-חברתי גבוה יממנו שיעור גבוה יותר מרשויות עם חוסן כלכלי-חברתי נמוך". תקצוב החינוך מקביל לזה.

בשלב מסוים פסק הרעש. ה"שוויוניסטים" קלטו שמלחמת עניים בעשירים אינה מביאה לשום מקום. לא רק שהיא אינה מקדמת את העניין - היא אפילו מרחיקה אותו. העיסוק בברקת ובביטון נגד חולדאי וביבס הסיט את האש ואת תשומת הלב מהבעיה ובעצם שחרר את הריבון, את הממשלה, מכוחה ומחובותיה. כך קרה שראש הממשלה, שר הפנים ושר האוצר ברחו מאחריות.

"זה בכלל לא עניין של מריבה, מחלוקת או מלחמה בין חולדאי וביני, זה גם לא סיפור פופוליסטי של עשיר ועני. זה היה ויכוח מיותר בין ראשי ערים - והמדינה היא שנהנתה מהוויכוח הזה", אומר ביטון. "ישבו שרי החינוך והרווחה, ישבה ממשלת ישראל ונהנתה לראות ראשי ערים מתנגחים. כי כשכולם מתעסקים בזה נגד זה שוכחים את בעל הבית האמיתי והוא יכול להשתחרר מחובותיו. האחריות של המדינה, הכוח של המדינה והכסף של המדינה. במקום לקבל אחריות ישירה, שיש להם, ולקבל החלטות, יכולת שיש להם, ולקיים תקצוב דיפרנציאלי בחינוך ורווחה - הם התעסקו במחלוקת המיותרת, אולי אפילו חיממו אותה. המדינה פעלה בדרך של 'הפרד ומשול', נפריד ונסכסך בין הרשויות ואז נוכל להמשיך לשבת בשקט. אז למדנו את הלקח".

"ברור, ידוע ואין כלל ספק שחלוקת העושר המוניציפלי היא-היא המקור לאי-שוויון החמור", ממשיך ביטון. "ברור, ידוע ואין כלל ספק שמדינת ישראל היא האחראית לכך שכל ילד יזכה לשוויון הזדמנויות בחינוך. לכן המדינה היא שנדרשת לחולל את התהליך שבו יתקיים תקצוב דיפרנציאלי שבו סך ההשקעות החינוכיות של ילד באופקים, ממקורות של ממשלה ורשות מקומית, יהיו דומות וקרובות לסך ההשקעות בילד שחי בראשון לציון ותל אביב.

"המצב היום הוא שעירייה עשירה משקיעה פי כמה בילד שלה לעומת הסכום שמשקיעה עירייה מתקשה. לכן חובת המדינה לפעול, שכן הריבון הוא האחראי לשוויון לא ראש עיר כזו או אחרת. יש רק שני פתרונות אפשריים לנושא: או להוסיף תקציב ממשלתי לחינוך ולרווחה במקומות הנדרשים כדי שיתקיים שוויון בסל התלמיד והמשפחה המתקשה, או לחלק את מה שקיים אחרת. בכל מקרה האחריות היא של הממשלה".

בקרוב - תנועה חדשה לשוויון

ומה עכשיו?

"בחודשים הקרובים תוכרז התנועה למען שוויון הזדמנויות לחינוך ורווחה בישראל. היא תכלול ראשי רשויות, ערים ומועצות מכל המפלגות ומכל הקבוצות בחברה. התנועה תדרוש מצד אחד תקצוב דיפרנציאלי שיאפשר שוויון הזדמנויות, ומצד אחר תדרוש להתחיל בתהליך רב-שנתי של איסור גביית כספים מהורים במוסדות החינוך של המדינה. אנחנו דורשים לייצר חינוך חינם אמיתי, כזה שייתן הזדמנות לחינוך לכל ילד באשר הוא, לא חשוב היכן נולד או היכן בחרו הוריו לגור. שכן הגורם השני לאי-שוויון המעמיק במקומותינו הוא העובדה שילד אחד נולד להורים שיכולים לקנות סל משלים בחינוך וילד אחר נולד להורים שנאלצים להסתפק במה שיש ולפעמים הם אפילו לא יודעים שהם מופלים לרעה גם בסל החינוך של המדינה והרשות. חינוך חינם חייב להיות מובטח לכל המעמדות - עשירים, מעמד ביניים ועניים. יש בו גם פוטנציאל ברור להורדת יוקר המחיה בישראל וחזרה למה שהיינו כשהחינוך עמד בראש מעיינינו".

אילו "שיניים" יש לתנועה כזו? למה שהממשלה תתייחס אליכם?

"כחלק מהתנועה לשוויון בחינוך ורווחה אנחנו מגישים בקרוב, לאחר מיצוי הליכים, בג"ץ תקדימי שדורש מהמדינה לבצע תקצוב דיפרנציאלי גם בכל תקציבי החינוך והרווחה. גם מפני שהמדינה כבר עושה את זה ויודעת לעשות את זה. המדינה מקיימת כבר כמה שנים טובות, באופן מוצלח וגורף, תקצוב דיפרנציאלי במשרד הדתות. כל תקציבי הדתות בישראל מוקצים לרשויות המקומיות באופן דיפרנציאלי".

איך זה עובד בפועל?

"כל רשות מקומית מספקת שירותי דת. פעם המדינה הייתה שמה 50% מהעלות של השירותים הללו והרשות המקומית עוד 50%. לפני שנים המדינה שינתה את אופן התקצוב והיום רשות עשירה מחויבת להשתתפות גדולה יותר בתקציב הדתות, ובמקביל, רשות מתקשה נותנת לדוגמה רק 30% מהתקציב והיתרה מהמדינה. ואני שואל: איך המדינה הבינה וידעה לייצר שוויון הזדמנויות בשירותי דת אבל לא יודעת לעשות את זה בחינוך ורווחה, שזה קיומי יותר לכבוד האדם?"

והתשובה היא?

"התשובה היא שהכול פוליטיקה. שהמלחמה, הכוח וההישגים נובעים ממאבק ציבורי. אני יודע שבשלו התנאים לצדק חלוקתי, אני יודע שתנועה ציבורית לשוויון בחינוך ורווחה, נטולת אינטרסים זרים, תייצג מאבק ציבורי שיביא פירות".

עתירת התנועה החדשה שטרם הוכרזה תצטרף לעתירה שהוגשה לפני כשנה וחצי על ידי עיריית בת ים נגד שר הפנים ושלוש העירייות הסמוכות לה, תל אביב, חולון וראשון לציון, שזה דברה: "... נתונים אובייקטיביים הכוללים עיוותים היסטוריים בחלוקת הקרקעות בגוש דן, שטח גיאוגרפי מצומצם של העיר בת ים, צפיפות אוכלוסין גבוהה ביותר (בת ים היא העיר השנייה בצפיפותה בישראל), אוכלוסייה במעמד סוציו-אקונומי נמוך יחסית הזוכה לשיעור הנחות גבוה בארנונה ומחסור בשטחי תעסוקה, הביאו לכך שעיריית בת ים מוגבלת עד מאוד באפשרותה להפיק הכנסות מארנונה ומהיטלי פיתוח... במצב הדברים הנוכחי קיים חוסר שוויון בהכנסות בין העותרת לבין המשיבות מס' 6-4 (עיריות חולון, ראשון לציון ותל אביב) נוכח אי-שוויון בקיומם של נכסים מניבי ארנונה שלא ממגורים בתחומי בת ים לעומת קיומם של נכסים כאלה בערים השכנות. לא זו אף זו... בערים השכנות יש עורף לפיתוח אזורי תעסוקה ותעשייה, המאפשר הגדלה משמעותית של כלל השטחים המניבים העומדים לרשותן".

בקיצור, לשר הפנים החדש אריה דרעי מחכה עבודה שעיקרה: להשוות את תנאי התקצוב הדיפרנציאלי המתקיים, גם בזכותו, בענייני דת - גם לכלל ילדי ישראל ואזרחיה.