ניתוח "גלובס": רפורמת השוק הסיטונאי מיותרת ולא משפיעה

משום מה, יש עדיין כאלה שסבורים שהרפורמה בשוק הקווי (השוק הסיטונאי) עדיין עובדת - למשל משרד התקשורת. המשרד טוען שההוכחה לכך שהרפורמה עושה את פעולתה היא העובדה ש-250 אלף לקוחות עברו למודל של תשתית פלוס ספק וחסכו 20-30 שקל בחודש בהוצאה שלהם על אינטרנט וטלפוניה.

המשרד הוציא השבוע הודעה לתקשורת על הצלחתה של הרפורמה בזמן שבכירי המשרד בעצמם מדברים בגנותה, אבל את זה הם עושים בשיחות שלא לפרסום.

האמת היא שמספר הלקוחות העוברים לא משנה כלום. העובדה שלקוח של נטוויז'ן למשל היה משלם בנפרד לבזק עבור התשתית ובנפרד לנטוויז'ן עבור הקישוריות לאינטרנט ועכשיו הוא משלם רק לנטוויז'ן עבור שני השירותים בחשבונית אחת - הוא שינוי סמנטי בלבד. עניין של יותר נוחות וחיסכון קטן מאד בהוצאה התקשורתית.

האם השוק הסיטונאי באמת משפיע על שוק התקשורת? הוא מעודד השקעות? הוא מכניס שחקנים חדשים לשוק, הוא מביא חדשנות? כלום. רפורמה שלא משפרת כלום והאמת, לא בטוח שצריך לבכות על כך שמנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר נותן לה לגווע מאליה.

עוד בטרם נולדה היה ברור שהרפורמה הזו לא תביא בשורה לשוק. כבר כמה שנים שמשרד התקשורת מפספס ואינו מבין את ייעודו האמיתי ובמקום זאת בזבז זמן ומשאבים על רפורמה מיותרת.

בהיעדר רפורמה אפקטיבית שמורידה את המחירים בצורה משמעותית, חייבים לחזור ולבדוק את עניין תעריפי בזק המנופחים להחריד בזכות המדינה שמפקחת עליהם. אם אין תחרות אפקטיבית אי אפשר להמשיך ולתת לבזק ליהנות מן ההפקר בדמות המחירים האסטרונומיים שהמדינה מאפשרת לה לגבות על הטלפוניה בעיקר.

הרעיון של המשרד שהתחרות בשוק הסיטונאי תוריד את המחירים של בזק נכשלה ועכשיו השאלה היא מדוע מחייב אותנו המשרד להמשיך ולשלם מחירים מנופחים לבזק בגלל שהרגולטור נכשל בלייצר לה תחרות?

אם המדינה לא מסוגלת לייצר תחרות אפקטיבית אז שתדאג לכך שהמחיר יהיה מפוקח וריאלי ותוריד אותו. בכל דרך אחרת, הצרכנים משלמים רנטה מונופוליסטית לבזק במיליארדי שקלים.

משרד התקשורת נותן - ובזק לוקחת בשמחה

בואו נחזור לרפורמה ולאחת הסוגיות הכאובות שלה: הדחייה של משרד התקשורת את הדרישות של סלקום ופרטנר להשתמש בתשתיות הפסיביות של בזק, ללא קשר לאופי השימוש, והסירוב של בזק לאפשר זאת. באדיבותו של משרד התקשורת, הוא מונע מימוש הרפורמה בגלל טענותיה של בזק שהצביעה על כשלים בתהליך.

בזק טוענת, כי הזכות להשתמש בתשתיות שלה מוגבל אך ורק לשימושים מסוג מסוים. כלומר, המטרה במתן האפשרות למתחרים לעבור דרך תעלות התקשורת שלה בקרקע, או דרך קנים שלה וכדומה, יכולה להיות למטרה אחת בלבד והיא לטובת הקמת רשת על ידי מפעיל אחר או לחיבורים ללקוחות של סלקום. כלומר, זה לא יכול להיות לשימושו העצמי של המפעיל המתחרה.

אם סלקום רוצה להניח סיב לחיבור אתרים סלולריים שלה לדוגמא, אזי היא לא יכולה לעשות זאת כי זה לשימוש עצמי שלה ולכן אסור לאפשר לה זאת. אם היא רוצה להניח סיב או לחכור סיב מבזק כדי לחבר אתרים סלולריים זו פעולה אסורה לפי הפרשנות של בזק ולכן סלקום צריכה לשלם לה מחיר של קו תמסורת רגיל ולא מחירים שנקבעו ברפורמה. עד כאן הפרשנות של בזק.

ההתערבות של בזק בשימושי הקצה מקוממת. ממתי זה מעניינה של החברה מה השימוש שמפעיל עושה בסיב שהוא חוכר ממנה? יש לבזק בעיה לגבי המחיר (ויש לה טענות טובות), שתפעל נגד המחיר, אבל ממתי מונופול יכול לקבוע איזה שימוש עושים בקצה הסיב? האם סטלה הנדלר, מנכ"ל 012 קווי זהב לשעבר והיום מנכ"ל בזק הייתה מוכנה לדבר כזה?

כמה מאבקים ניהלה הנדלר בבזק ובהוט על מחירי התמסורות ועל כך שבזק חייבה אותה בכובעה הקודם לשלם מיליונים על שימוש בלעדי בתמסורת שלה, ולא הייתה מוכנה לאפשר לה ולספקיות אחרות להשתמש בתמסורות אחרות יותר זולות? ותיקי העיתונאים זוכרים תדרוכים מאד מלומדים ומנומקים על העוולות של בזק, אבל זה היה בכובעה האחר, הקודם של סטלה.

היום בזק מתערבת ומונעת שימוש אם סלקום רוצה לחבר את האתרים שלה, ומחר היא תבוא ותחליט שהיא לא רוצה לאפשר סיב שמיועד להעברת שידורי טלוויזיה. ממתי זה עניינו של המונופול להתערב בסוגיות כאלה? לפי אותו היגיון, בזק יכולה להחליט שהיא לא מוכנה לאפשר לפרטנר לחכור ממנה סיבים במסגרת הרפורמה, המיועדים ללקוחות עסקיים גדולים. קשה לקבל את זה.

זכותה המלאה של בזק (ואף חובתה) להילחם מול המשרד על המחיר שקבע לשירות, אבל להתערב בסוג השימוש זה כבר מדרון חלקלק שמעיד לאו דווקא על בזק, הוא מעיד יותר מכל על רפיסות משרד התקשורת. בזק פשוט יודעת לקחת את מה שהמשרד נותן, והוא נותן לה הרבה.

תמיד, אבל תמיד, משרד התקשורת קבע לעצמו כלל שלא להתערב בנייטרליות הטכנולוגית, וגם בזק תמיד טענה שהמשרד מחויב לכך. אז מה קרה עכשיו? כל השוק הסיטונאי מקורו ברעיון לאפשר נגישות למתחרים בגלל שאי אפשר לחייב מפעיל לחפור את המדינה כולה, וברור גם שזה לא אפשרי מבחינה כלכלית.

לכן רגולטורים בעולם הבינו שחייבים לפתוח את התשתיות הפסיביות של המונופול כדי שמתחרים יוכלו לעבור בהן, בין אם בדרך של הנחת סיבים משל עצמם ובין אם בדרך של החכרה מהמונופול, ובמחיר מפוקח כדי שלא ינצל את כוחו לרעה. מה שקורה עכשיו הוא שהמחיר שנקבע כנראה בעייתי לבזק, ולכן היא חוששת שמתחרותיה ינצלו זאת, וחלילה ירוויחו, ולכן עושה כל מה שהיא יכולה כדי להתנגד. למרבה הצער משרד התקשורת עוזר לה. במקום לעשות עבודה רצינית ולבדוק את טענות בזק לגבי המחיר הוא מעכב ביודעין את המהלך.

שלשום נערך דיון בין סטלה הנדלר וניר שטרן מנכ"ל סלקום סביב הנושא במשרד התקשורת. סלקום ממוקדת בסוגיה הספציפית הזו מכיוון שהיא מבינה את הפוטנציאל של המהלך ובכוונה לא התמקדה בבעיות אחרות של הרפורמה הכוללת.

אחרי ששמע את טענות שני הצדדים יצטרך מנכ"ל משרד התקשורת פילבר להחליט האם להקשיב לדרג המקצועי במשרדו שסבור שנייטרליות רשת וטכנולוגיה אינם מענייניו של המונופול ושאסור לו להתערב בשימושים שעושים המתחרים בסיבים שהם חוכרים ממנו, או שהוא הולך לקראתו גם הפעם. ניסיון העבר מלמד שמשרד התקשורת אינו סבור שתחרות היא ערך חשוב מספיק.