שיא מחירים? שיא מכירות

שיא במחירי הדירות? אולי חשוב יותר להתמקד בשיא המכירות. אחרי שבתחילת השבוע הזכירו לנו כלכלני ה-OECD בדוח השנתי שמדינת ישראל מובילה בשנים האחרונות בשיעור עליית מחירי הדירות מול כל המדינות המפותחות, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטסטיקה ביום חמישי האחרון את נתוני מכירת הדירות החדשות אשתקד, שהצביעו גם הם על שיא מרשים: 32,400 אלף דירות חדשות נמכרו פה בשנה שעברה.

סך העסקאות לרכישת דירות (יד ראשונה ושנייה), כפי שפרסם משרד האוצר רק לאחרונה, עבר השנה את ה-120 אלף דירות (לעומת מעט פחות מ-100 אלף בשנת 2014).

זה אולי לא נעים, אבל לפני שאנחנו קובלים על הממשלה שלא מורידה את מחירי הדיור, כדאי שנביט לרגע על עצמנו. מחירי הדירות נמצאים הרחק מהישג היד שלנו? 120 אלף ישראלים חשבו השנה שהמחיר ראוי. אם הם לא היו קונים, המחירים היו יורדים גם בלי עזרתו של כחלון. ובהחלט לא מדובר רק בעשירים מנותקים, שקונים עוד דירה בצפון תל אביב או במרכז ירושלים ומניעים לבדם את כל השוק. מפת הישובים המבוקשים ביותר בשנת 2015 כוללת מקומות כמו עפולה, טירת הכרמל ואשקלון. הישראלים מקטרים, וקונים דירות כמעט בכל מחיר וכמעט בכל מקום. וכמו שראו זאת ב-OECD, אנחנו גם מבוהלים מנסיקת המחירים, וגם מצהירים באותה נשימה שמאוד כיף לחיות פה.

ולא פחות חשוב: דווקא מול הנתונים המדווחים על רכישת 32 אלף דירות חדשות בשנה האחרונה, מוכרחים לתהות פעם נוספת לנוכח גאוות הממשלה על רכישת 264 דירות לזכאי הדיור הציבורי בשנת 2015. 264 דירות, לטובת עשרות האלפים שנמצאים לגמרי מחוץ לחגיגה הנדל"נית.

בתוספת המספרים של ינואר האחרון, נרכשו עד כה, ב-13 חודשים, 323 דירות לזכאי הדיור הציבורי (סגן השר, ז'קי לוי, ממהר להוציא ולהתגאות מדי חודש בנתונים). 18 בתל אביב, 84 בירושלים, 2 בחיפה.

ממשלת ישראל, שנהנתה השנה מהכנסות של 15-20 מיליארד שקל מהנדל"ן למגורים (שיווק קרקע, מסים ישירים ועקיפים), אפילו לא קולטת ש-300 דירות בשנה כתוספת לדיור הציבורי זהו נתון מביש, ודאי לא הישג חברתי ראוי לציון.