ניו המפשייר: הנשירה הגדולה

ניו המפשייר מתפנקת לעת חורף, אחת לארבע שנים. היא מתעטפת בשלג, כבישיה הארוכים מאוד מתכסים בקרח, והיא מואילה להזמין כל טוען וטוענת לנשיאות להסביר לה מדוע עליה להצביע בעדם. יש לה בעלות בת 60 שנה ויותר על סיבוב הפתיחה המלא הראשון של הבחירות המקדימות לנשיאות (ההצבעה באייווה בשבוע שעבר הקיפה רק חלק קטן של בעלי זכות הבחירה).

ואף על פי שניו המפשייר קטנת-אוכלוסים להחריד (1.3 מיליון), ואף על פי שהדמוגרפיה שלה אינה מייצגת את החתך הארצי (98% לבנים), לטוענים לנשיאות ולתקשורת אין ברירה אלא להקדיש לה תשומת לב חסרת כל יחס.

ניו המפשייר חזרה והוכיחה במרוצת השנים שהיא מסוגלת להחטיא את מצב הרוח הלאומי. היא חזרה והצביעה לטובת טוענים למועמדות מפלגתם, שהובסו בסופו של דבר (כולל, אגב, הילארי קלינטון ב-2008). אבל היא מילאה תפקיד בולט בעיבוי ובניפוי. לא פעם, למרבה הפרדוקס, המקום השני והשלישי היו חשובים בה יותר מן המקום הראשון.

המקום השני והאחרון...

למשל, ב-1992, ביל קלינטון הגיע למקום השני, וטען לניצחון. הוא כינה את עצמו The Comeback Kid, בחזקת האיש שקם לתחייה, לאחר שסדרת פרסומים שליליים על חייו ערב הבחירות הפילה אותו אל הקרשים. "אני אזכור לך את חסדך, ניו המפשייר, עד שימות אחרון הכלבים", הוא אמר בקול צרוד במוצאי יום הגעתו למקום השני. הוא צדק. מי זוכר שהמנצח בניו המפשייר היה אחד, פול סונגאס, סנאטור ליברלי ממדינה שכנה.

הילארי קלינטון אולי מתרפקת על הזיכרון הזה. אף היא מתמודדת מחרתיים בניו המפשייר נגד סנאטור ליברלי, בעצם סוציאליסטי, ממדינה שכנה, שכל הסקרים חוזים לו ניצחון. גם היא תצטרך להסתפק במקום השני, אם כי בניגוד ל-1992 המקום השני הוא גם האחרון, פשוט אין עוד יריבים במפלגה הדמוקרטית.

היעד שלה כרגע הוא לצמצם את הפרש תבוסתה. הסקרים חלוקים: אחד, של אוניברסיטת מאריסט, מעמיד את יתרונו של ברני סנדרס, הסנאטור הסוציאליסטי ממדינת ורמונט, על 20%; שני, של העיתון "בוסטון גלוב" (שניו המפשייר נמצאת בחצרו האחורית), מראה צמצום ניכר בהפרש, עד 9%. זו תוצאה שאנשי קלינטון היו סומכים עליה את ידיהם.

...המקום השני והכמעט-ראשון

נראה שניו המפשייר חשובה יותר בשביל הרפובליקאים. אצלם המרוץ רב משתתפים מאוד. אף על פי ששלושה נשרו בעקבות אייווה בשבוע שעבר, שמונה עדיין לא ויתרו. הסקרים מראים שדונלד טראמפ מוסיף להוביל, כפי שהוביל זה ארבעה חודשים, בהפרש גדול. כמובן, מעידה נוספת של טראמפ, לאחר שהפסיד באייווה, עשויה להוציא את הרוח ממפרשיו. אבל גם אם טראמפ יהיה ראשון, בערך עם 30%, המקום השני מתפתח לשאלת מפתח.

בהיגיון המיוחד במינו של המשקיפים הפוליטיים -- זה ההיגיון של עשן ושל מראות הפוכות - התוצאה החשובה ביותר באייווה לא הייתה המקום הראשון, אפילו לא המקום השני. שם, המקום השלישי היה המפתח. הואיל והיה ברור שטראמפ והסנאטור טד קרוז יהיו הראשונים, חידת המקום השלישי העיקה על כל השאר. אל המקום הזה הגיח במרוצה מרקו רוביו, הסנאטור הצעיר והירוק מפלורידה. הוא נשף בעורפו של טראמפ, רק אחוז אחד הפריד ביניהם.

רוביו הוכרז מיד כבעל התנופה הגדולה. ניו המפשייר תוכל להיות קרש הקפיצה שלו אל מועמדות המפלגה לנשיאות, ובלבד שיגיע למקום השני. הסנאטור קרוז אמנם ניצח באייווה, בזכות תמיכה מסיבית מצד נוצרים אוונגליסטים, אבל הם מעטים מאוד בניו המפשייר. אם רוביו יגיע למקום השני, בהפרש מתקבל על הדעת מטראמפ, הוא יוכל לטעון למעמד הנכסף של ה"אנטי-טראמפ", שעליו תוטל המשימה להציל את המפלגה הרפובליקאית מן המיליארדר הניו יורקי המחוספס והגס - ומתבוסה "בלתי נמנעת" בבחירות הכלליות.

הסקר האחרון של מאריסט אמנם מראה שרוביו התקדם אל המקום השני, וטראמפ איבד קצת גובה. אם זו תהיה התוצאה, רוביו ייצא מניו המפשייר מחוזק פלאים. תורמים פוטנציאליים, שסבלנותם מתחילה לפקוע, ינהרו אליו, וממילא יפנו עורף למועמדים האחרים.

שלושה מושלים

הטוענים האחרים למקום השני והשלישי הם כבדי-משקל מאוד: שלושה מושלים, בהווה או בעבר, עם רקורד של הישגים ושל ניסיון. הם, על פי סדר מקומותיהם בסקר מאריסט, מושל מדינת אוהיו ג'ון קייסיק (10%), מושל פלורידה לשעבר ג'ב בוש (9%), ומושל ניו ג'רזי כריס כריסטי (7%).

קייסיק קיבל מחמאה מפתיעה מן ה"ניו יורק טיימס" בשבוע שעבר. העיתון הליברלי הגדול, התומך מעשה שגרה במועמדים הדמוקרטיים בבחירות הכלליות, סמך את ידיו על האיש מאוהיו במקדימות של הרפובליקאים. תמיכה מן ה"ניו יורק טיימס" בדרך כלל אינה עוזרת לרפובליקאים. רוב מצביעיהם אינם סובלים את ה"ניו יורק טיימס". אבל ניו המפשייר היא מקום משונה: מצביעים יכולים להצביע במקדימות של איזו מפלגה שהם רוצים, הם אינם חייבים להירשם תחילה כתומכי המפלגה. דמוקרטים ו'עצמאים' יכולים אפוא להצביע במקדימות של הרפובליקאים, ועליהם ה"ניו יורק טיימס" דווקא יכול להשפיע. זו הדרישה כמעט בכל המדינות של ארה"ב. תמיכת ה"ניו יורק טיימס" עשויה אפוא להשפיע.

הישג בלתי צפוי של קייסיק יזניק אותו אל מרכז ההתעניינות. זו תהיה תוצאה אירונית של ההתערבות מניו יורק, מפני שקייסיק מוכרח להיחשב למועמד החזק ביותר שהרפובליקאים מסוגלים להציג בבחירות הכלליות. ה"ניו יורק טיימס" אולי עוד יצטער על התערבותו.

ומה עם ג'ב?

ג'ב בוש תולה תקוות גדולות, וכנראה לא-ריאליות, בניו המפשייר. הוא השקיע בה רוב זמן ומשאבים. הוא הובס ללא תנאי באייווה בשבוע שעבר (3%), מקום שלישי בניו המפשייר יאפשר לו לטעון שלא אבדה תקוותו. הוא מקווה להתאושש כאשר הרכבת תתחיל לנוע דרומה, עם המקדימות החשובות מאוד של דרום קרוליינה, ב-20 בחודש. דרום קרוליינה הצילה את מסע הבחירות של אחיו ב-2000, לאחר שהפסיד בניו המפשייר לג'ון מקיין.

ההיגיון של ניו המפשייר הוא אפוא מבולבל ומבלבל. מוצאי יום הבחירות (רביעי לפנות בוקר בארץ) יעמוד בסימן סחריר (ספין) מהיר. יועצים ומנהלי מטות יישבעו בנקיטת חפץ שהם רצו רק מקום רביעי, או שלישי, או שני, וממילא הם עטורי ניצחון. וזה יעבוד. תראו שזה יעבוד. או לא.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny