למה לא מטפלים במתנכלים?

יש בפרשת השחקן משה איבגי ובכלל בחשד לעבירות מיניות היבטים שצריכים להטריד לא פחות מהמעשים עצמם. הנה למשל חלק מעדותה של אחת מהנשים שנפגעו, לטענתה, מאיבגי: "במקרה שלי ושל שתי נשים נוספות לפחות שהעידו על כך, מיד אחרי שכפה את עצמו עליי ולא בא על סיפוקו, פוטרתי". זה החלק הראשון של הדברים.

השאלה היא זו: האם דברים אלה אינם חייבים להיחקר? האם לא חשוב שנדע מי פיטר את האישה, ולמה? האם מדובר בתיאטרון כלשהו? או בחברת הפקות? אנחנו לא צריכים לדעת את זה? ואם הדברים נכונים, לא צריך להעניש את המפטרים? האם זה לא נושא חשוב יותר, בטח לא פחות, מהמעשה של איבגי?

אובדן מקום עבודה

כל הזמן נשמעות פניות-דרישות אל נשים להתלונן על הטרדות כלפיהן. אבל איך אפשר לעשות זאת כאשר על ראש המתלוננת מונפת חרב של אובדן מקום עבודה, ואין מי שימנע זאת או יעזור?

אם לא יטופל העניין הזה של פגיעה במתלוננות - הן פשוט לא יתלוננו. ואם כך ינהגו - הרי שעברייני מין לא יובאו לדין. בדיוק כפי שקורה עכשיו.

התקשורת מלאה בסיפורים על מתלוננות שנענשו בצורה כזאת או אחרת. אין הרבה מה לחקור, רוב הפרטים נמצאים בכתבות. אבל המשטרה מזמנת ל"בדיקה" רק את מי שמואשם בהטרדה מינית. משום מה אין אפילו שמץ של ניסיון לחקור את מי שמתנכל לנשים על שהן מתלוננות - שזה אולי עוול לא פחות גדול מעצם ההטרדה המינית.

שותפות לעבירת התקיפה

"הושפלתי עד עפר כשפוטרתי כביכול ללא סיבה", אומרת המתלוננת נגד איבגי. "זה כמובן לא הוסיף לרזומה שלי, ונשארתי מובטלת לתקופה ללא פרנסה".

הלו, משטרה, למה את לא בודקת את העניין הזה? לא חייבים לקבל את דברי המתלוננת כתורה מסיני - אבל כן חייבים לבדוק! לא רק את התוקף המיני - אלא גם את מי שתוקף את הנתקפת באמצעות צעדי ענישה נגדה. יש לראות במי שעושה זאת שותף לעבירת התקיפה עצמה.

אשקלון בתיאטרון

לפני כמה ימים (2.2.16) כתבתי כאן על קבלת-הפנים החמה לה זכה ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, מתושבי העיר בצאתו ממעצר. תהיתי במאמר ההוא: "אם ראש העירייה היה חשוד בעבירות מיניות בבנותיכם, בנשותיכם - גם אז הוא היה 'תותח'?".

את אותה שאלה אני מבקש להפנות לבאי התיאטרון בתל-אביב, שקיבלו את משה איבגי במחיאות כפיים סוערות וחמות במיוחד.

גם שמעוני וגם איבגי הם עדיין רק בחזקת חשודים. לכן הם אינם ראויים להוקעה - אבל גם לא לכפיים ושירי הלל.