הפריימריז בניו-המפשייר: ניצחון לסנדרס ולטראמפ

זה היה הערב הגדול של האאוטסיידרים, אויבי הממסד בשתי המפלגות הגדולות. למרות שהסקרים ניבאו הפעם את תוצאות הפריימריז במדינת ניו-המפשיר, שהסתיימו אמש (ג'), ממסדי הדמוקרטים והרפובליקאים מתקשים לבלוע אותן ואת משמעותיהן: ברני סאנדרס, סוציאליסט יהודי זקן, שעולמו האידיאולוגי בנוי מלבני הסוציאליזם האירופי, הנחיל תבוסה מוחצת להילארי קלינטון, שליחה נאמנה של המפלגה הדמוקרטית, שמקובעת באמצע הקונסנסוס האידיאולוגי של מפלגתה, וגזל ממנה שני נדבכים חיוניים להישרדותה: צעירים ונשים; ובפריימריז של המפלגה הרפובליקנית קבר דונאלד טראמפ, הקבלן הוולגרי ממנהטן, שורה ארוכה של מתמודדים, רובם מהזרם המרכזי של מפלגתו, וביסס את עצמו כרב-לאומן שמופקד על שמירת הגחלת הפטריוטית האמריקאית, במתכונת ז'אן מארי לה פן, אבי החזית הלאומית הצרפתית.

פוליטיקאים מסוגו של סאנדרס, שמזה עשרות שנים גאה להציג עצמו כסוציאליסט, נדירים ביותר בארה"ב, שרבים מאזרחיה עדיין רואים ב'סוציאליסט' ו'סוציאליזם' מילים גסות. הוא התביית על התסכול ההולך וגובר בקרב בני מעמד הביניים מאי- השוויון הבוטה בחלוקת העוגה הלאומית ומהפער האדיר בין עשרת המאיונים העליונים לעשרת המאיונים התחתונים, והצליח להפיח ריגוש אידיאולוגי בקרב אלפי צעירים, רובם סטודנטים, שתומכים בלהט בחזונו לחינוך חינם באוניברסיטאות לא פרטיות.

טראמפ, לעומתו, חף מאידיאולוגיה אך חושיו הפוליטיים הבריאים סייעו לו לזהות פלח קסנופובי גדול בארה"ב, רבים מהם קרבנות המשבר הפיננסי הגדול של 2008-2009, שמאשימים את ה"אחרים", בעיקר מהגרים היספניים נטולי ניירות, במצוקתם הכלכלית, ואת ברק אובמה באחריות לשחיקת מעמדה של ארה"ב בזירה הגלובלית. אלה האנשים שמגיבים בתשואות הידד על סיסמת הקמפיין של טראמפ: נחזיר את אמריקה לגדולתה. אלה האנשים שרוצים להקים חומות, ממשיות ווירטואליות, סביב ארה"ב. 66% מהמצביעים הרפובליקאים בניו-המפשיר תומכים בקריאת טראמפ לאסור כליל כניסת מוסלמים לארה"ב ושיעור דומה תומך בתכניתו לבנות חומה לאורך הגבול עם מקסיקו, במימונה של ממשלת מקסיקו (או כך טראמפ מאמין).

גדודי הממורמרים, מימין ומשמאל, שמאסו בסטטוס-קוו ובממסדים הפוליטיים שמזינים אותו, הם שהניפו את סאנדרס וטראמפ לניצחונות גדולים בניו-המפשיר. על פי נתונים כמעט סופיים, זכה סאנדרס ב-59.6% מהקולות בפריימארי של הדמוקרטים, וקלינטון ב-38.6%. טראמפ זכה במקום הראשון במירוץ הרפובליקאי עם 34.5% מהקולות (אחרי שהידרדר למקום השני בסבב הקודם של הבחירות המקדימות באייווה), ואחריו, בסדר יורד, ג'והן קייסיק, מושל מדינת אוהאיו, בעל עמדות מתונות ואדם נעים הליכות (16.31%); הסנטור הנוצרי האדוק טד קרוז (11.5%); ג'ב בוש, מושל פלורידה לשעבר (11.2%); וסנטור מארקו רוביו (10.5%). מושל ניו-ג'רזי, כריס קריסטי, מנתח המוח בן קארסון, ומנהלת ההי-טק לשעבר קארלי פיורינה לא הגיעו לרף 10%.

למעשה, הדרמה הגדולה בזירה הרפובליקאית לא התמקדה במקום הראשון אלא בשאלה מי יזכה במקומות השני והשלישי. יתרונו הגדול של טראמפ נובע מהעובדה, שרוב מתחריו (למעט קרוז, קארסון ופיורינה ) הם בשר מבשרו של הממסד הרפובליקאי, והבוחרים שרואים עצמם חלק הזרם המרכזי של המפלגה פיצלו איפוא את קולותיהם בין קייסיק, בוש, רוביו וכריסטי. יחדיו צברו הארבעה יותר קולות מטראמפ, אך כל אחד מהם ניגף לחוד לפני המיליארדר. אחד מסיפורי המשנה המרתקים ביותר בסבב הבחירות הזה הוא כישלונו של רוביו, שזכה בהישג מרשים יחסית בבחירות באייווה, אך נתקע הפעם במקום החמישי. הוא יכול להאשים רק את עצמו. בעימות הרפובליקאי האחרון לפני הפריימריז בניו-המפשיר, ביום א', הוא סיבך את עצמו כאשר דיקלם, כמו תקליט שבור, סיסמת בחירות נגד אובמה פעם אחר פעם, במילים זהות, במקום להשיב תשובה עניינית, לעיני קהל משתאה שהגיב בקריאות בוז. אנליסטים רבים סבורים, שהכשל הזה עלה הוריד אותו ממסלול הזכיה במועמדות מפלגתו לנשיאות.

"ממשלת הארץ הגדולה הזו שייכת לכל אזרחיה"

בנאום ניצחון משתפך ולא תמיד קוהרנטי, לפני קהל מריע, תקף טראמפ את סאנדרס: "הוא רוצה לתת את ארצנו (למי? - טראמפ לא גילה). אנחנו לא נניח לדבר הזה לקרות. אני לא ידוע מה קורה עם ברני... אנחנו נחזיר את אמריקה לגדולתה... אנחנו הולכים לדפוק את סין, יפן, נדפוק את מקסיקו בתחום הסחר".

"יהיו לנו גבולות חזקים שאי-אפשר להאמין", הוא הוסיף. "... אנשים יבואו לארץ הזו אבל רק באופן חוקי. אנחנו נבנה חומה. החומה הזו תיבנה ותאמינו או לא, זה לא יהיה קשה כל כך". על דאעש: "אנחנו נוציא לדאעש את המיץ, ונעשה זאת בדרך הנכונה". על לוביסטים: "אלה (האנשים של) האינטרסים המיוחדים, חברים. אלה הם הלוביסטים. אלה אנשים שאינם אוהבים בהכרח את ארצם. האינטרסים של ארצם אינם עומדים בראש מעייניהם. אנחנו לא נניח להם". ועל העתיד: "אנחנו נתחיל לנצח שוב ואנחנו ננצח הרבה ואתם תהיו מאושרים".

משפט המפתח בנאום הניצחון של סאנדרס היה תמצית בשורתו במהלך הקמפיין: "יחדיו שלחנו מסר שיהדהד מוול סטריט ועד וושינגטון, ממיין עד קליפורניה, והמסר הוא שממשלת הארץ הגדולה הזו שייכת לכל אזרחיה, לא רק לקומץ תורמים עשירים למסעות בחירות".

הצלחתו של סאנדרס נובעת מהעובדה שפלחים גדולים של הציבור הדמוקרטי - ליברלים, צעירים, לבנים, בעלי צווארון כחול ממעמד הביניים הנמוך, אפילו נשים - נשבו בקסמי המסר האיגלטריאני שלו. נוהגים לתאר אותו כפוני שלמד טריק אחד בלבד: חלוקה מחדש של ההכנסה הלאומית. הוא בנה תנועה שלמה עם התקפות קשות על הכוח העולה של וול סטריט ועל יכולתם של מתי מספר לקבוע את תוצאות הבחירות בגלל חוקים שמאפשרים להם להזרים כמויות כספים ענקיות למועמדים שבעצם עומדים למכירה. "הכלכלה מוטה נגדכם", הוא מצהיר שוב ושוב. הוא מטיף להעלות את המיסים על עשירים כדי לממן תכניות חברתיות, כגון חינוך חינם באוניברסיטאות ציבוריות, ומערכת ביטוח רפואי ממשלית שתהיה זמינה לכל האזרחים ותייתר את הצורך בחברות ביטוח פרטיות.

אך הצלחתו סאנדרס לא צמחה רק בגלל מצעו הסוציאליסטי אלא גם בגלל חולשתה האלקטורלית של קלינטון, שעדיין אינה יכול להשתחרר מניחוח פקפוקים ביושרה. בסקרי עמדות לפני הפריימריז אמרו כמעט מחצית מהנשאלים שהם מייחסים חשיבות עליונה ליושרו של המועמד. פילוח נתוני ההצבעה מראה שכמעט כל אלה שסברו כך הצביעו בשביל סאנדרס. כך או כך, הצבעה בשביל סאנדרס נעשתה אופנתית בקרב צעירי ניו-המפשיר, בעיקר בקרב נשים צעירות. ידידותיה של קלינטון, ובכללן כוהנת הפמיניזם גלוריה סטיינאם ושרת החוץ לשעבר מדלין אולברייט, תקפו את המגמה הזו וסטיינאם אפילו הצהירה, ש"בגיהינום שמור אגף מיוחד לנשים שלא מצביעות בשביל נשים". ההצהרה הזו לא התקבלה יפה, בלשון המעטה, אצל הסטודנטיות בניו-המפשיר.

קלינטון עדיין גוברת על סאנדרס ברמה הארצית, ויש לה עליונות בקרב שחורים והיספנים. אך אם סאנדרס יוסיף למשוך אליו נשים וצעירים מעבר לניו-המפשיר, לקלינטון נשקפת בעיה רצינית. בימים האחרונים רווחו שמועות שהיא מתכננת מהפך במטה הבחירות שלה. המבחן הבא שלה יהיה בשני הסבבים הבאים של הבחירות המקדימות: בקרוליינה הדרומית ובנוואדה.