הטלטלה בשווקים: המשקיעים מחפשים את ההיגיון שאבד

כאשר מנהלי דויטשה בנק צפו במימושים הקדחתניים של המניות והאג"ח שלו ביום ב' שעבר, סמנכ"ל הכספים של הבנק, מרקוס שנק, מצא דרך להוציא את העוקץ החוצה. הוא קיבל אי-מייל מרואי החשבון של הבנק, שבדקו את הספרים והביעו אמון ביכולתו של דויטשה לממן ללא בעיות את חובותיו. פרסום המייל הזה, חשב שנק, יסיים את שפיכות הדמים בשוק.

כעבור כמה שעות דויטשה פרסם את החדשות הטובות, אבל ב-24 השעות הבאות, הכותרות ברחבי העולם זעקו סיסמאות כמו "דויטשה מתעקש שהוא יכול לשלם חובות". המנהלים התמלאו פחד.

ביום ג', ניסה הבנק שוב לחזק את האמון בו בציוץ טוויטר של תזכיר לעובדים מג'ון קריאן, המנכ"ל המשותף, שהצהיר שהבנק "יציב כמו סלע" - מה שרק הדאיג עוד יותר את המשקיעים. שר האוצר הגרמני וולפגנג שוובלה התערב כדי לומר שהוא "אינו חושש" לגבי דויטשה בנק, וגם זה לא עזר. המניות המשיכו לרדת, ואיבדו באותו יום ג' עוד 5% לשפל של 30 שנה.

דויטשה לא היה הבנק היחיד שחיפש דרכים לעצור את המפולת בשבוע שעבר, שהזכירה את המשבר של 2008-2009. קרדיט סוויס, סטנדרד צ'רטרד, בנק אוף אמריקה מריל לינץ' ומורגן סטנלי היו בין הבנקים האחרים שסבלו מירידות חדות. מדד פוטסי 350 הרחב של הבנקים באירופה ירד בכמעט 7%, ובארה"ב ירד מדד המניות הבנקאיות של 500 S&P ב-3.3% בימים ב ו-ג'.

כאשר המימושים צברו תאוצה, רשימת ההסברים של מה שקרה הלכה והתארכה. זה היה הקיפאון בסין. זו הייתה צמיחה עולמית חלשה. אלו היו מחירי הנפט. שערי הריבית השליליים. החששות מהון נמוך של הבנקים. הפסדי הלוואות מצטברים. מנטליות עדר שיצאה משליטה. סכיזופרניה.

"אנשים הגיוניים מאבדים את ההיגיון שלהם בשווקים מהירים", אומר בנקאי בכיר. "אין סיבה יחידה שעליה אפשר להצביע. תבחר את הרעל שלך ככל יכולתך".

דיימון הרגיע

אחרי התנודות האדירות בשווקים - ירידות תלולות בימי ב' ו-ג', מהפך ביום ד', שוב קריסה ביום ה' - המומנטום שוב התחלף. ג'יימי דיימון, מנכ"ל ג'יי.פי מורגן, קבע את הטון כשהוא גילה שהוא קנה מניות בשווי 26 מיליון דולר של הבנק שלו בשוק הפתוח.

כריס מוסטשיו, אנליסט בנקים ב-Keefe, Bruyette & Woods, אמר: "זהו אחד הבנקאים המכובדים והחזקים בעולם שאומר 'אני מכניס את הכסף שלי ולא רק מדבר'. זה מפיג את החששות שיקרה לנו משהו יותר קשה ממה שזה, שנקבל מיתון של מאזני בנקים וחברות סטייל 2008".

דויטשה בנק הודיע שלשום (ו') על קנייה חזרה מהציבור של אג"ח שלו, והקפיץ בכך את מנייתו ב-10%.

עם כל הדרמה של השבוע שעבר, ההתפוצצות של המניות הבנקאיות נבנתה והלכה כבר זמן מה.

ב-22 בינואר, אנליסטים ב-Berenberg פרסמו דוח תחת הכותרת "צניחה חופשית", שציינה שהבנקים האירופיים נסחרים ב"שיאי שפל" יחסית למדד השוק הרחב. ריביות נמוכות ותחזית כלכלית גרועה זוהו כגורמי המפתח שהובילו את Berenberg למסקנה ש"הבנקים האירופיים הופכים ליפנים". בארה"ב הבנקים מפגרים אחרי שוק המניות הרחב מתחילת השנה.

לא מזמן הסיפור היה שונה. כאשר הפדרל ריזרב האמריקאי אותת בשנה שעברה שהוא יתחיל להעלות את הריבית, רבים חשבו שהחולשה הממושכת של הבנקים אחרי המשבר תתחיל להסתיים. כעת, שערי הריבית צפויים להישאר נמוכים זמן רב יותר, ולשחוק את המרווחים הבנקאיים. להאטה בכלכלת סין יש אפקט הדף עולמי, כמו גם להפסדים הפוטנציאליים מהלוואות למגזר האנרגיה.

הכאב בבנקאות ההשקעות נמשך כאשר הרגולציה מקשה על הבנקים למצוא מקומות שבהם הם יכולים להרוויח כסף. גם המשקיעים מסתגלים לעולם שבו תשואות הבנקים על ההון יורדות גם בשל כמות ההון שהם צריכים להחזיק.

אבל בעוד שמשטר הרגולציה שאחרי המשבר היה מתסכל מבחינת הבנקים, הם צריכים להיות מוכנים טוב יותר להאטה ולעמידה בהפסדים. יש להם רמת ההון הגבוהה ביותר זה עשרות שנים - הבנקים האמריקאיים שיפרו את יחסי ההון ביותר ממחצית, והבנקים האירופיים גייסו יותר מ-400 מיליארד אירו מ-2007.

הבנקים גם מעורבים בפחות פעילויות מסוכנות: הם כבר לא סוחרים בחשבונות הנוסטרו שלהם בגלל הכללים שמגבילים מסחר בהון עצמי, והם אינם יכולים להחזיק פוזיציות גדולות. אפילו המלאים שהיו להם ל"עשיית שוק" התכווצו כאשר הרגולציה הפכה אותם לפחות אטרקטיביים.

למרות הרוחות הנגדיות הללו, האנליסטים לא צופים אסון. הבנקים הגדולים באירופה צפויים להרוויח השנה כמעט כמו שהם הרוויחו בשנה שעברה, וחמשת הבנקים הגדולים בארה"ב צפויים לרשום רווח נקי מתואם שיהיה נמוך ב-7% בלבד.

רוב הבנקים הגדולים בארה"ב היכו את תחזיות הרווח ברבעון הרביעי. במחצית עונת הדיווחים האירופית, הבנקים דיווחו כמעט אותו מספר של עמידה בתחזיות או החמצה שלהן.

מסיבות אלה, הבנקאים האירופיים, האנליסטים ומשקיעים טוענים שהתנודות הדרמטיות במניות הבנקים נובעות מסנטימנט, לא מעובדות. "אין הסבר בנתוני הבסיס שאנחנו רואים שיצדיק ממדים כאלו של מימושים", אמר ג'רמי סיג'י, אנליסט בנקאי בברקליס בלונדון. "השוק מתמחר פחדים של הלם מאקרו או הלם אשראי עולמי גדול שאנחנו לא יכולים לראות או לתאר".

תידיאן תיאם, מנכ"ל קרדיט סוויס, אמר ל"פייננשל טיימס" ביום ג' שעבר שהשוק מתמחר "מיתון עולמי גדול" ושתנודות המניות "לא מוצדקות". מניית הבנק שלו צנחה ב-8% באותו יום וב-20% בשבוע הקודם.

בארה"ב יש מרווח גדול יותר של דעות על למה הבנקים נופלים כה הרבה. הטיעונים לסיבות מהותיות הם חזקים יותר: לבנקים האמריקאיים יש חשיפה גדולה יותר למגזר האנרגיה מאשר לבנקים האירופיים, והיו להם תקוות לריבית גבוהה יותר בהמשך השנה.

ילן עוקבת

ג'נט ילן, יו"רית הפדרל ריזרב, אותתה ביום ה' שהיא אינה ממהרת להעלות את הריביות. היא אמרה שהפד עוקב בקפדנות אחרי המיני-סערה הפיננסית והכלכלית, ואפילו שהיא אינה סבורה שיהיה בכך הכרח, היא לא מוציאה מכלל חשבון הורדה חוזרת של הריבית שהועלתה בדצמבר.

ילן סירבה גם להוציא מכלל חשבון ריבית שליליות - צעד שננקט ביום ה' על ידי הריקסבנק השבדי, שהצטרף בכך לבנק המרכזי היפני ולבנק המרכזי האירופי - אם הכלכלה האמריקאית תקרטע.

ריביות שליליות יהיו חדשות רעות במיוחד לבנקים בארה"ב. מלבד הסיוט המנהלי, הם יצטרכו לשלם תמורת הפיקדונות שהם מחזיקים, במידה שהם לא יצליחו לשכנע חוסכים וחברות לשלם תמורת הזכות להפקיד את כספם בבנק.

ובכל זאת, ג'ים קאולס, מנהל חטיבת אירופה, המזרח התיכון ואפריקה בסיטי, אומר שהשוק מעריך את הבנק שלו בהערכת חסר. "מה שקורה הוא שהירידה בנפט הייתה כה מהירה וכה דרמטית, שרואים את האפקט השלילי שלה אבל עדיין לא רואים את האפקט החיובי", הוא אומר. הוא הוסיף ש"הנעלם הגדול" הוא מתי יתחילו משקי הבית והעסקים ליהנות ממחירי האנרגיה הנמוכים.

סיטי הפסיד 28% מערכו מתחילת השנה, אבל קאולס אומר שהבנק לא ראה "שום סוג של חוסר נחת" מצד הלקוחות שלו. "הם מתבוננים במבנה ההון שלנו, ביתרות הנזילות שלנו, בכל הרגולציות השונות שנכנסו למשחק, ואומרים שהבנקים במצב חזק הרבה יותר מכפי שהם היו ב-2007-2008", הוא אומר.

מקורות שוק אכן אומרים שבשוק היום לא שוררת התחושה הכאוטית ששררה אחרי קריסת ליהמן ברדרס ב-2008. המניות רושמות גם עליות חריגות ולא רק ירידות - ING, למשל, זינקה ב-9.5% בעקבות תוצאות כספיות סבירות אבל לא מדהימות שלו ב-4 בפברואר, אותו היום שבו צנחה מניית קרדיט סוויס ב-13% בעקבות תוצאות כספיות גרועות.

בכל מקרה, האמון הוא שברירי. ג'ף הרטה, אנליסט בסנדלר אוניל בניו יורק, אומר שהבנקים אולי במצב טוב יותר בהשוואה ל-2008, אבל האמון בהם יישאר חלש עד שהתחזית הכלכלית תשתפר.

"אפשר לומר שלבנקים יש הרבה הון ונזילות, אפשר לעשות את הניתוח הזה ולהרגיש בסדר, אבל ישנו עדיין הפחד הפסיכולוגי שאולי זו טעות", אומר הרטה. "כדי לומר שהמשבר החדש הזה הסתיים, צריך בשורות טובות כמו צמיחה ותמ"ג, מחירי אנרגיה או שערי ריבית - משהו בסיסי חיובי שאנשים יוכלו להיצמד אליו".