ועכשיו - חנינה?

אל נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, הגיעו כבר פניות גישוש מצד גורמים בכירים לשעבר במערכות הפוליטיקה והביטחון בעניין חנינת אהוד אולמרט. גורמים בבית הנשיא מכנים זאת בגדר "שיחות מסדרון" של "אנשים שלדבריהם לא באו מטעמו של אולמרט".

נכון להיום (ב'), יום כניסת אולמרט לכלא לריצוי עונשו, טרם הגיעה בקשה רשמית לחנינה. מעריכים כי כזו צפויה להגיע בקרוב, אפילו עוד לפני סיום כל ההליכים המשפטיים והערעורים המתקיימים בעניינו של אולמרט.

זאת, אף שעל-פי המדיניות הרשמית הנהוגה, בקשה תידון רק לאחר שיסתיימו כל ההליכים המשפטיים; בכלל זה הערעור שכבר הוגש לבית המשפט העליון על הרשעתו, ו-8 החודשים שנגזרו עליו בגין מירמה והפרת אמונים בתיק טלנסקי.

אם יוגש ערעור בעניין החלטת שופט בית משפט השלום בירושלים, בשבוע שעבר, שלא לקבל במלואו את הסדר הטיעון בין אולמרט לפרקליט המדינה, ולא להכיר בחפיפה מלאה של 6 חודשי המאסר (אלא רק 5 חודשים מהם), שנגזרו על אולמרט בפרשת שיבוש הליכי משפט, כחופפים-מקבילים לחודשי המאסר בפרשת הזרע-הולילנד, יעוכב עוד יותר הדיון בבקשת החנינה שצפויה להגיע.

חוק יסוד: נשיא המדינה וחוק המרשם הפלילי נותנים לנשיא המדינה סמכות לחון, להפחית, לקצר, להמיר או להקל בעונשם על עבריינים פליליים.

באתר בית הנשיא ריבלין כתוב בהבלטה כי "סמכות החנינה הינה סמכות של 'חסד ורחמים' הנתונה לנשיא המדינה, והמיועדת למקרים חריגים בלבד, שבהם מתקיימות נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן. מוסד החנינה איננו חולייה נוספת במערכת המשפט ואיננו בגדר ערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט".

הפנייה לקבלת חנינה יכולה להתבצע על-ידי הנאשם עצמו, באמצעות מי מטעמו וגם על-ידי בני משפחה מדרגה ראשונה. עם זאת, כל אדם במדינה יכול לפנות לנשיא לשם הבעת תמיכה או התנגדות לבקשת החנינה. במקרה כזה, על-פי אתר הנשיא, "פנייתו תישקל יחד עם כל החומר שיובא בפני הנשיא".

גם היום, בשערי כלא מעשיהו, כמו גם באירועים פומביים אחרים שבהם השתתף אולמרט במהלך משפטיו, נכחו אזרחים שמוגדרים "מן השורה" שהביעו תמיכה באולמרט. אם הדברים נעשו באופן מאורגן ויזום או לא, עולה אפשרות שגם אזרחים, "עמך ישראל", יפנו לנשיא בתמיכה לחנינת אולמרט. גם להתנגדות.

לעניין אפשרות שחרור מוקדם של אולמרט, לאחר ריצוי שני-שלישים מעונש המאסר הכולל, מקובל ונהוג שוועדת השחרורים נותנת משקל משמעותי להבעת חרטה של האסיר ולהתרשמות מכנותה. הדבר הזה, שנשמר עד כה בקפידה, צפוי לבוא למבחן בשבועות הקרובים, כאשר הנשיא לשעבר, האסיר משה קצב, שנכנס לכלא ביום 7.12.2011, ישלים שני-שלישים ממאסרו.

קצב מסרב עד היום להביט חרטה, ועדיין מתעקש על חפותו. פחות משנה אחרי כניסתו לכלא, שלח קצב בקשת חנינה לנשיא דאז, שמעון פרס, שדחה אותה. לא ברור איך תנהג, בשבועות הקרובים, ועדת השחרורים בעניינו של קצב, אם הוא יעמוד בסירובו לחרטה כנה. זה יהווה גורם מכריע בהחלטת ועדת השחרורים, לכאן או לכאן, והדבר עלול להשליך משמעותית גם על אולמרט.

זאת, שכן גם הבוקר, אחרי כמה וכמה פסקי דין חד-משמעיים, שמצאו את אולמרט אשם בקבלת שוחד, הוא חזר על הצהרות הזכאי שהוא חוזר עליהן שוב ושוב. "חשוב לי לומר", אמר היום אולמרט בסרטון שהופנה לציבור בישראל, "שאני כופר מכל וכל בעבירות השוחד שיוחסו לי...".

יש אפשרות סבירה שבמקרה של שחרור אחרי שני-שלישים מהמאסר - בין שבמקרה של קצב ובין שבמקרה של אולמרט, וגם במקרה של מתן חנינה מטעם הנשיא לאולמרט - יביעו גופים חברתיים את התנגדותם. ואם זו לא תישמע על-ידי ריבלין, הם יעתרו לבג"ץ בטענה של פגיעה קשה באינטרס הציבורי. גם זה צריך להיות גורם מרכזי בחובת שיקול-הדעת.