לא סיבה לחגיגה

לאן, לאן נעלמת אהוד אולמרט? לא, אני לא מתכוון אליך, ראש הממשלה לשעבר. אתה נעלמת אל בין כותלי הכלא, את זה אני יודע, יודעים כולם. אני חושב על אהוד אולמרט שהכרתי לפני - כמה שנים זה היה? הרבה, הרבה. לאן נעלם האולמרט ההוא?

איזה כיף היה אז. היינו צעירים בתחילת דרכינו - אתה כפוליטיקאי, אני כעיתונאי. אתה היית קשור לסיעת המרכז החופשי של שמואל תמיר, אני הייתי הכתב הפרלמנטרי של עיתון "הארץ". הדבק שחיבר אותנו היה המאבק בשחיתות.

"חטאו" של שמואל תמיר

אני זוכר שגרת עם אשתך עליזה בשכירות במושב ליד ירושלים, מושב חקלאי של אנשים פשוטים. גם את זה בקושי יכולת להרשות לעצמך. היית כמו רבים מאיתנו אז בירושלים, סטודנט שבקושי גמר את החודש.

אבל אני לא זוכר שהיה חסר לך משהו. אם היה משהו שהפריע לך, זו הייתה האמביציה שבערה בך. הנהנתנות תבוא אחריה. אצה לך הדרך. רצית שהכול יתרחש מהר, והוכחת פעם נוספת את נכונות האמירה שהחיפזון מן השטן.

אני חושב שהנפילה שלך התחילה כבר אז, כאשר נטשת את המנטור שלך שמואל תמיר, האדם שבמידה רבה "עשה" אותך. חטאו של תמיר היה שלקראת הבחירות העמיד אותך במקום הרביעי ברשימתכם - ולא במקום השלישי כפי שאתה חשבת שהגיע לך. רתחת על המהלך הזה, מה גם שהמקום הרביעי לא היה כל-כך מובטח.

אנשים רבים היו בולעים את המהלך וממשיכים קדימה. לך לא היה זמן לכך. אז עזבת את תמיר, והלכת עם אליעזר שוסטק, ויחד הקמתם רשימה זניחה שנקראה "לעם".

לא תנאים של חיבה

הדבר הכי מכוער בעיניי היה לא שעזבת את תמיר, אלא שיצאת נגדו בתקשורת בחמת זעם. בנקודה זו נפרדו דרכינו כחברים. אמרתי לך שהתנהגותך כלפי תמיר, שהיה כמעט כמו אביך, שהוא ואשתו קיבלו אותך לביתם כמו בן - שזו התנהגות של אדם לא ראוי, איש פגום.

מאז התראינו פה ושם, אבל כבר לא בתנאים של חיבה. מבחינתי זה היה, במישור האנושי, מעשה גרוע לא פחות מלקיחת שוחד.

לפני אותו אירוע האמנתי שתוכך כברך, אדם ישר שנלחם נגד אנשים לא ישרים. פתאום התגלה לי אדם הנשלט על-ידי יצריו. למרות זאת אני זוכר את הימים ההם במידה רבה של נוסטלגיה, וכניסתך לכלא אינה סיבה לחגיגה בעיניי. ואני מצטער בשבילך, בשביל בני ביתך. ובשבילי, בשבילנו. כי הייתה בך הבטחה שאתה הפרת אותה - ובשביל מה? בשביל מה, אהוד?