"אין לי זמן להתאבל": לינוי בר-גפן מדברת על הכול

אם יש דבר אחד שלינוי בר-גפן, 36, תיעבה כל חייה, הוא מערכות ביורוקרטיות. אפשר לומר שהעיתונאית המוכרת ורבת הזכויות לא נודעה במשך השנים דווקא בזכות יכולותיה להשתקע. היא עברה מכלי תקשורת אחד לאחר, העדיפה לא להתקבע במקום אחד, וביקשה להרחיק את עצמה מכל עיסוק בניירת וטופסולגיה שסימנם בגרות מובהקת. "וכאילו משמיים הכניסו לי את זה, גם בעבודה וגם בחיי האישיים", היא מספרת בראיון גלוי-לב ל"גלובס".

ערב עליית העונה השנייה של תוכנית התחקירים הצרכנית "עושות חשבון", שאותה היא מובילה יחד סיון קלינגבייל (ערוץ 10, הפקה: קודה, עורך: ארנון גל), מתארת בר-גפן לראשונה כיצד כל עולמה נתפס בתוך סחרחרת ביורוקרטית לא נגמרת - מצד אחד "עושות חשבון" והתוכנית "יהיה בסדר" שהיא מגישה בגלי צה"ל עם אביב לביא, ומן הצד השני המציאות שאליה הושלכה משפחתה. "כשהייתי בחודש השביעי להיריון, בן זוגי (העיתונאי בן זילכה - ל"א) עבר אירוע מוחי קשה שהשאיר אותו חולה סיעודי. 3 חודשים מאוחר יותר ילדתי את בננו הבכור בניתוח קיסרי, והילד נולד לתוך המציאות הזו", היא מספרת.

"כשנולד ילד, העולם שלך משתנה, ואצלנו הוא השתנה משני כיוונים. מצד אחד משהו הואר ומצד שני משהו החשיך, ואני חזרתי מהר לעבודה בתוך ההתעסקות של לשקם ולטפל. ההזדהות שלי עם בעיות של אחרים גדלה מאוד. היו קטעים בזמן הצילומים של התוכנית שבהם עמדתי מול משפחה שקרה לה משהו נורא, וזיהיתי קווים של מה שקרה לי".

- ואיך זה לנהל כזה ראיון?

"קשה. הם לא יודעים מה עובר עליי, ולכן הם מנסים להסביר, ואני מבינה במאה אחוז את הבדידות הזאת שהם חווים. מן הצד השני, אני צריכה לעשות קאט. יש לנו חוק בהפקה, שכשנכנסים לאוטו אחרי הצילומים, לא מדברים יותר וממשיכים לנסוע בשתיקה. גם אם זו נסיעה של שעתיים וחצי".

בין חלמאות לזדון

כאשת תקשורת, זה רק טבעי שדימוייה של בר-גפן למה שקורה לה יהיו לקוחים מעולם שידורי החדשות. "בן-לילה צנחתי בליין-אפ מהמקום הראשון לאייטם האחרון לפני התחזית. זה הדבר הטוב היחיד שיצא לי מזה. אנחנו חיים בתרבות נורא נרקיסיסטית שנורא מעודדת אותך לעשות 'רק מה שאת אוהבת, שיהיה לך טוב'. ובכן, לא. זה לא מציאותי וזה אינפנטילי, התעסקתי יותר מדי שנים, 35, רק בבעיות של עצמי. במערכות יחסים שהייתי בהן, הייתי יותר פציינטית ממטפלת ובוא נאמר שהזוגיות הקודמת לא הסבה לי כזה אושר גדול (בר-גפן נשואה בשנית - ל"א).

"כשיש לך יותר מדי זמן להתעסק בעצמך, אתה מוצא המון פגמים. כל שריטה היא חבלה איומה וכל הצגה היא טרגדיה, ואז מגיעות בעיות אמתיות. הדברים שקודם הציקו לי נורא, ירדו בסולם המציאות, למרות שהכלים שיש לי היום הן בדיוק כל תכונות האופי שהיו לי קודם. אבל גיליתי בי יכולות שלא חשבתי שיש לי - לטפל, לשקם, לגדל. אנחנו אצנים בודדים ולא קולטים את זה. ברגע שיש מי להתעסק בו זה מפסיק להיות מרוץ, אני לא רצה לשום מקום".

- מה למדת על ההתנהלות של הרשויות מההתמודדויות שלך?

"אין לי את היכולת ואת המודעות ההיסטורית כדי להגיד שפעם היה יותר טוב. בשנה וחצי הראשונות שלי כמגישת 'יהיה בסדר' (תוכנית שעוסקת בסיוע לציבור מול כשלים ביורוקרטיים - ל"א), הייתי אדם בריא, עם בית בריא ובלי ילדים. הבעיות שהגיעו לשם נראו לי איומות, אבל לא הבנתי את הזעם והכאב. היום אני מאוד מבינה את זה. כשמגיעות בעיות מסוימות בישיבות מערכת אני אומרת, 'הנה זה משהו שגם אני חווה על בשרם של בן זוגי ובני'. ב'עושות חשבון' יש חברות פרטיות, הן לפחות משקיעות מאמץ בלטייח. במקרה של המדינה השקר אפילו לא נתפר כמו שצריך, כי מה כבר יקרה להם? הם אומרים, 'יהיה תחקיר, ויום למחרת עולם כמנהגו ינהג'".

- ואיך את הרגשת את היחס של הרשויות כלפייך?

"למות מזה. זה קשה יותר מהכול. לפעמים זה נע בין חלמאות לזדון. שחיקה של אנשים על-ידי המוסדות והפיכתם לעוד מספר. אני מרגישה את זה על עצמי, למרות שאני מוכרת ובעלת 'קשרים בתקשורת' ולאיום שלי יש ערך, עדיין מצאתי את עצמי בשנה האחרונה כל-כך הרבה פעמים אפס מאופס מול מערכות גדולות ממני. זו נפילה מגובה חופשי ולא הייתי מתורגלת בזה".

- ומה יגידו אנשים שנמצאים בהתמודדות הזו ואין להם שתי תוכניות מרכזיות בתקשורת?

"יש לי נגישות למידע ואוריינות יותר טובה משל הרבה אנשים. אני לא נשארת חסרת תושייה ולא חונכתי להיות כך. אין לי זמן להתאבל. אני יודעת כמה זמן זה לוקח, אין אונים היא פריבילגיה שאין לנו. האדם הרגיל פשוט נמחץ, וזה מאוד מעסיק אותי. אין פעם שאני לא עומדת מול זה ואומרת 'יא אללה, איך אדם מן השורה היה עומד מול הסירוב הזה או מול הפקיד הזה'. אלה דברים שבאמת מבהירים לי עד כמה המקום הזה בעייתי. באותה מידה לאדם בסטטוס שלי יותר מביך לבקש עזרה. אני לא יכולה לצאת בקריאה לסיוע בפייסבוק".

- ספרי על מקרה קשה במיוחד שעמדת מולו.

"שילמתי מס רכישה מלא על דירה שקנינו, למרות שהייתי אמורה לקבל הנחה מסוימת בגלל שהוא הפך לנכה. אבל הוא לא הפך לנכה בתאריך הנכון לקבלת ההנחה. אז הם ביקשו אישורים, ואני מסבירה שהייתי באותו זמן בלידה והוא היה בשיקום. אז הם מבקשים הוכחה וכל זה קרה חודש אחרי שיצאתי מניתוח ואני לבד עם הילד. שבועיים אחר-כך עיקלו את חשבונות הבנק שלנו ושוב רצנו אליהם. אז הם הודו בטעות, ולמרות זאת הם שלחו יד לחשבונות ואף לקחו כסף מקצבת הנכות של בן. אמרתי להם 'קחו הכול, אין לי כוח אליכם יותר'. במקרה אחר, רצינו קצבת ניידות והוועדה דחתה את הבקשה כי 'אולי יום אחד הוא לא יהיה נכה', ובזק מנתקים קו כי אומרים שהם שלחו התראה למייל, אבל לך תסביר להם שהוא איבד את הזיכרון, אז אי-אפשר להיכנס למייל שלו".

- ואת צועקת? הופכת שולחנות?

"לפעמים כן ולפעמים זה מפתח הומור. משרד הבריאות אמר שאם הוא לא יגיע למבחן כשירות הם ישללו לו את רישיון הנהיגה. אמרתי 'בבקשה תפסלו, הוא לא יוכל לנהוג'. אחרי כמה זמן הם כותבים שבגלל שלא הגיע למבחן הם פוסלים. אחרי כמה שבועות הם מזהירים שוב. בשלב הזה, זה כבר מצחיק - הם מתכתבים עם עצמם, איומים במעגל סגור. מה עובר עליכם? איזה רישיון נהיגה? לאיש יש פיליפיני".

- ואיך הוא מגיב לזה? גם כן בהומור?

"הרבה יותר ממני, אני עוד מתעצבנת".

"הכול קשור במחאה החברתית"

העונה הראשונה של "עושות חשבון" התחילה בעשרה פרקים, וכשערוץ 10 ראה כי טוב, הוא הזמין 8 פרקים נוספים. לעונה הזו שתחל היום (ג') יהיו לא פחות מ-22 פרקים. "אני בקושי נושמת", אומרת בר-גפן כשהיא מתייחסת לקושי לייצר עונה ובה 22 תחקירים מדוקדקים הכוללת 40 דקות צילומי חוץ בכל פרק. הדבר מעלה בהכרח את השאלה, עד כמה ערוץ 10 - במתכונתו הרזה והחסכונית - מוכן היה לשלם בעבור עונה כזו.

"אנחנו עובדים מאוד רזה", היא מודה. "זה אומר שכל יציאה לצילומים אורכת בין 12 ל-16 שעות, וזה אומר שלעתים אנחנו מצלמות באותו יום עניינים הקשורים בכתבות שונות לחלוטין. לכל תחקירנית יש נושא משלה וזה אומר שכמה צוותים עובדים במקביל וכך אתה מצליח לייצר היקף בפרק זמן קצר. אין לי מעצב שיער צמוד ואני לא יוצאת ליום צילום עם מאפרת, חוסכים בת"ש. זו המגמה של הערוץ".

- אתם מתוקצבות פחות מ"המקור"?

"לא חושבת. אולי להם יש פחות פרקים, אבל לא נותנים להם יותר כסף".

- אתן מציגות בדיקות מעבדה במסגרת התחקירים שלכן, האם התקציב מאפשר העמקה אמתית?

"לחלוטין. לא נוותר על בדיקות, ואם התוצאות גורמות לנו לפקפק בתזה שחשבנו עליה, נזרוק את הסיפור לפח. היו מקרים שיצאנו לתחקיר וגילינו שהדברים הם לא כמו שחשבנו ועשינו אחורה פנה. בדרך-כלל קורה הדבר ההפוך - עולה נושא מסוים, וסיוון ואני מפקפקות ואומרות 'לא יכול להיות שככה הם מתנהלים', ולא אחת התמונה קשה ממה שחשבנו".

תחקיר כזה מופיע בפרק הפתיחה של העונה. במסגרת בדיקות שנערכו לעשרות סלטים קנויים של יצרנים מובילים, נמצאו על-פי התוכנית גם ממצאים חמורים שכללו חיידקים בכמויות העולות על התקנים המותרים. "אמרנו שלא ייתכן שחברות שמוכרות בהיקפים של מיליונים, ייפלו פה. לא האמנו שהן יעזו להסתבך מול משרד הבריאות". הדבר הביא לכך שהשף ישראל אהרוני ביקש לסיים את התקשרותו כפרזנטור של "סלטי שמיר". "הוא מאוד הפתיע אותי בתגובה שלו. נראה היה שזה אסון מבחינתו", היא אומרת.

- איך את מסבירה את זה שחברות כל-כך גדולות מזלזלות עד כדי כך בקהל לקוחותיהם?

"אני שואלת את עצמי את אותה שאלה ואיפה משרד הבריאות, הגורם שאמור לפקח בעקביות. כשראינו שהבדיקות כל-כך רעות, הראנו אותן לחברות ולמשרד הבריאות. המשרד ביצע בדיקות משל עצמו, והבדיקות יצאו כמו שלנו".

- מדוע הם לא דרשו ריקול?

"הם לא עושים ריקול כל-כך מהר. הם מאפשרים לחברה לעשות ניקוי בפסי הייצור ולחזור לבדיקות חדשות. לא ממהרים לסגור קווים ולהטיל סנקציות. הם היו די שלווים עם התוצאה. מה שלמומחים שלנו נראה היה מזוהם ואסור לנגיעה, מבחינתם זה 'עוד יום במשרד'".

- בסופו של יום החברות האלה הן מפרסמים מאוד גדולים של ערוץ 10. בשלב מסוים של העבודה על התחקיר, מישהו שלח מסר, איום או אזהרה?

"אם שלחו, אז לא אמרו לי. אף אחד בשום שלב לא אמר לנו שום דבר, אפילו לא בקריצה. כשהיו תגובות מתחמקות מחברות מסוימות, הערוץ גיבה לגמרי ודרש איתנו תשובות יותר טובות".

- בתוכניתכן אתן מפרקות נושאים קטנים אך חשובים שנוגעים לצרכן - המזון שלנו, חשבונות הסלולר, ההתנהלות מול העיריות. מה עם הדברים הגדולים? למה אתן נמנעות מתחקירים על הדברים הגדולים באמת, ה"שיטה" הגדולה שעומדת מאחורי כל העוולות הללו?

"זה לא משהו שארצה להימנע ממנו, יש פה שיטה, בוודאי. אנחנו באות ומראות לצופים את המוצר לגרמיו כדי שיוכלו להבין את הפער בין האמירות שנאמרות לנו, לבין המציאות".

- את מאמינה שתוכניות כמו שלך הן תולדה של המחאה החברתית?

"אין דבר במציאות של היום שלא קשור במחאה החברתית. השפעות העומק שלה על התודעה כל-כך גדולות שאין מצב שזה לא קשור. זה חידד מודעות למחיר, וחבל - כי המחאה עסקה במעמדות ולא רק במחיר בסופר. זה כן חידד את חוסר הסבלנות של הציבור למשחק לא הוגן. אני לא בטוחה שאנחנו כציבור מתרגמים את זה לפעולות מספיק אפקטיביות אבל זה נוכח".

- היית רוצה שהמחאה החברתית של 2011 תשוב?

"מאוד. למרות שזו כריתת הענף שעליו אני יושבת, כי הדבר הראשון שקורה הוא פגיעה בתקשורת בגלל הפגיעה בפרסום. ועדיין, מבחינתי זה מחיר ששווה לשלם". 

מחברת סלטי שמיר נמסר בתגובה: יש לנו אינטרס עליון שהמוצרים שלנו יהיו ברמה קולינרית ואיכותית מצוינת. לשם כך אנו משקיעים מיליוני שקלים בטכנולוגיה מתקדמת לשמירה על איכות המוצרים. זכינו גם לתקנים בינלאומיים מחמירים המעידים על כך. למרות כל מאמצינו אירעה תקלה, ואנו מתנצלים על כך. הפקנו לקחים מיידיים; הרחבנו משמעותית את כמות הבדיקות שייעשו במפעל לפני הוצאת מוצרים לשיווק, וזאת כדי לשפר עוד יותר את יכולתנו לשלוט בתקלות. אנו שמחים לציין כי לאחר הצעדים שנקטנו, שלחנו את מוצרינו לבדיקה מקיפה במעבדות מילודע & מיגל מקבוצת מריֶה העולמית, ושם נמצא כי המוצרים תקינים ועומדים בכל התקנים. באשר לדבריו של השף ישראל אהרוני: החברה המייצגת את אהרוני הודיעה לנו כי ההסכם עימו בתוקף, והשף אהרוני ממשיך להיות הפרזנטור שלנו בקו המוצרים אותו הוא מוביל". 

"חייבים לשמור על רזי"

בר-גפן החלה את דרכה בגלי צה"ל ולימים הגישה תוכניות מרכזיות בחדשות 10 ובשתי זכייניות ערוץ 2 רשת וקשת, וכתבה בעיתונים שונים. היא גם הייתה חלק מצוות המגישים של ערוץ 20, ערוץ המורשת הייעודי, כשזה עשה את צעדיו הראשונים באוויר. אחרי 4 חודשים, בחרה שלא לשוב לשם. "אנחנו לא מתאימים אלה לאלה, טוב שאני לא שם, ואין לי שום געגוע".

- מדוע?

"זה לא ערוץ שנוהג בהגינות בדרך שבה הוא רוצה להציג את המציאות. כמויות הצנזורה שם היו משהו שלא נתקלתי בו בשום מקום. בגל"צ, שהיא תחנה צבאית, לא צנזרו אותי כלל, ופה צנזרו אותי הכי הרבה".

- באילו נושאים?

"לא היה נושא שלא זכה לאיזה איסור - כלכלי, פוליטי, אפילו נושאים דתיים, כמו איזה דתיים מתאימים או לא. רפורמים וקונסרבטיבים לא נכנסים לאולפן, זה היה ברור. אבל גם היו ש"סניקים שלא הסכימו שאביא. למשל, כשהיה הריב בין אריה דרעי לאלי ישי, הם דרשו לראות ראיון על חג סוכות שעשיתי עם ישי מראש, כדי לבדוק אם הוא לא משמיץ את הדת. אמרתי 'אלוהים אדירים, אפילו את אלי ישי מצנזרים'".

- את רואה בזה ערוץ מורשת?

"לא. אני רואה בזה מה שהם רואים בזה - הכנה לפוקס ניוז. המורשת היה רק תירוץ שהיו"ר מוטי שקלאר עדיין מאמין לו, וצר לי עליו. הוא רצה מורשת וכל השאר רצו פוקס ניוז ולשם מתקדמים. ברגע שילדתי התוכנית ירדה ופשוט היחסים מעולם לא התחדשו. במהלך חופשת הלידה המשכתי לערוץ 10. גם אני בהתחלה קניתי את זה שזה מורשת ובגלל זה לא הבנתי מה הקטע של ימין ושמאל ומה הקשר. וכשהבנתי, חשבתי שאפשר בכל זאת לנהוג בהגינות. כשרציתי להביא את שלי יחימוביץ', אמרו לי 'שתי שמאלניות על המסך זה יותר מדי בשבילנו, זה כבר מוגזם'".

- כלומר, את אחת מהשמאלניות.

"כן. זה לא שהשמאלנים לא יכולים להגיע, אבל אם מביאים שמאלני אז המראיין צריך להיות ימני, כדי ששמאלני לא יחזיק במושכות. צריך לומר שהאנשים שעבדו במערכת היו אנשים נפלאים והתנהגו איתי בצורה הכי נפלאה. גם המנכ"ל אבי בר היה תמיד הגון איתי. יש לי עדיין חברים משם. אני לא יכולה לומר שזה מקיף את כולם". 

מערוץ 20 נמסר בתגובה לדברים: "אנחנו מאחלים ללינוי הצלחה גדולה בכל אשר תעשה, ואנו מודים לה על תרומתה הגדולה לערוץ בימיו הראשונים".

- בעניין אחר, את חברה בתא העיתונאיות שנקט בזמנו בעמדה מאוד ברורה בפרשת עמנואל רוזן. מה דעתך על מה שקורה היום בפרשת איבגי ובפרשות דומות של הטרדות מיניות לכאורה, ודרך הטיפול בהן?

"סיפור איבגי, שהפתיע אותי לרעה, הזכיר לי את סיפור עמנואל רוזן. עברו 3 שנים מרוזן, איך זה לא חלחל גם לעולם התיאטרון? מצד שני התגובה הציבורית המהירה והמיאוס, זה שינוי שלמה שעשינו בתא יש חלק בו. זו הייתה פתיחת דלת משמעותית מאוד. עולם התקשורת היום הרבה פחות סובלני לתופעות כאלה".

- הופתעת כששמעת על חבר הכנסת לשעבר והקולגה ינון מגל?

"מאוד. לא היה לי שמץ של מושג, זה מאוד הפתיע אותי. מאוד חיבבתי אותו תמיד".

- ומה דעתך על האופן שבו הקריירה הפוליטית שלו נגמרה?

"לא חושבת שזה נגמר. מבחינתי השדה המשפטי והפלילי הוא לא השדה שזה חייב להיגמר בו בכל פעם. יש את השדה הציבורי וגם הציבור יכול לגבות מחיר מהאדם, גם בפייסבוק. אין לי שום בעיה עם שיימינג. זה מדהים שאותם אנשים שאומרים 'תלכו למשטרה' הם גם מי שיגידו שאם מישהו יגע בבת שלהם, הם יפרקו אותו במו ידיהם. השימוש בטיעון שלטון החוק קל למי שמבקש מאחרים לנהוג בו".

- לאורך השנים תמיד הבעת מחאה על האופן שבו התקשורת מבקשת מנשים המופיעות בה להיראות. צבע השיער, יישור התלתלים.

"היום אני כבר לא מרגישה שאם לא אציית לכל הנחיית ויזואליה, אז אוי ואבוי לי. זה הרבה פחות משמעותי לי".

- מה חשבת על גולברי שהחליפה את איילת זורר בפרזנטורית צעירה יותר?

"אני חושבת על הגבר השמנמן בן ה-54 שמייצר בגדים מאוד מיושנים שעל איילת זורר נראו מצוין, ובחר בקמפיין שבו רואים רק את הפנים של אסתי גינזבורג ולא את הביגוד שהוא מייצר. מצד אחד יכול להיות שהקו שהם החליטו לנקוט, להעלים את הבגדים, דווקא הגיוני, כי הבגד ממש לא נראה טוב. מצד שני, אותו גבר כנראה לא כל-כך מעודכן ואולי כדאי שאדם צעיר יחליף אותו וייתן מסר יותר מעודכן".

מגולברי טרם הגיעה תגובה.

- את חושבת שמה עשו לאיילת זורר בגולברי, עשו גם לרזי ברקאי בגלי צה"ל?

"על רזי חייבים לשמור. לא צריך לאזן אותו בשום דרך. אין עיתונות אובייקטיבית, אבל הוא עיתונאי הגון והוגן, ואי-אפשר למצוא מישהו הגון ממנו".