השבוע התבשרנו שקטר ההיי-טק מתחיל לחרוק, והרעש הצורם שעולה ממנו אמור להדאיג את כולנו. לפי סקירת האוצר, קיימת האטה משמעותית בקצב הצמיחה של הענף, ומ-2010 הוא עומד על מחצית מקצב הצמיחה הכללי במשק והגידול שלו ביצוא נפסק לחלוטין.
במשך שנים חיינו ב"אשליית אומת הסייבר", לפיה כל עוד יש לנו היי-טק פורח - כל בעיותינו הכלכליות יפתרו איכשהו. עכשיו הפנטזיה מתנפצת לנו בפנים, ומדינת ישראל חייבת לשנות את תפיסתה האסטרטגית ולהתחיל לפעול אחרת. במקום לטפח עובדים מיומנים במקצועות ההיי-טק, צריך לדאוג לשילובם של יותר אזרחים בעבודה כדי לא לצלול למטה.
די לטמון את הראש בסטארט-אפים ואקזיטים. זה הזמן להתחיל למדוד באופן קבוע את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל. הנתונים, נכון ל-2014, צריכים להכניס אותנו לתבהלה, ולא לשאננות הנשענת על הנתונים המופרכים שפרסם לאחרונה ה-OECD, לפיהם אנחנו עניים יותר ומאושרים יותר. אנחנו רוצים להיות עשירים ומאושרים יותר. בסדר הזה.
המפתח לעושר הוא השתתפות בכוח העבודה. נקודה. מדינות שמגיעות ל-70% שיעורי השתתפות בעבודה, כמו שוויץ וסינגפור, הן עשירות ויציבות יותר, בעוד איטליה, שבה שיעורי ההשתתפות בעבודה נעים סביב ה-50%, סובלת מבעיות כלכליות קשות. כל מהללי המודל הסקנדינבי יתאכזבו לגלות, שבדנמרק ושבדיה ישנה התדרדרות בנתונים הללו והשלטונות שם עושים מאמצים ליצור תמריצים שיוציאו עוד אזרחים לעבוד.
בעבר גם ישראל דשדשה סביב שיעורי ההשתתפות האיטלקיים והצליחה להגיע ל-60% השתתפות בעבודה, נתון הנמצא בנסיגה בשנה האחרונה, וצריך, כאמור, להכניס את הקברניטים שלנו לפעילות אינטנסיבית בנושא.
נתוני ה-OECD האחרונים הבהירו באופן בלתי משתמע לשתי פנים, שהעוני בפריפריה נובע משיעורי השתתפות נמוכים, וציין שהחרדים והערבים כמעט ואינם עובדים. שיעור השתתפות הגברים החרדים בשוק העבודה עמד, נכון ל-2014, על 45% בלבד וזה של הנשים הערביות נע סביב ה-30%, זאת בהשוואה להשתתפות כללית של 80% בקרב האוכלוסיה הכללית. כשלוקחים בחשבון את העובדה שמספרם של החרדים והערבים עולה, והילדים של היום יהיו מבוגרים הזקוקים לפנסיה בעתיד, מותר להיתפס לפאניקה.
לכן, כמו שיש יעדי אינפלציה, מדינת ישראל צריכה להציב לעצמה יעד של השתתפות בעבודה בשיעור 75%. בשלב הראשון, ההגנתי, צריך לבטל את התמריצים שלא לעבוד, כמו קצבאות למיניהם ודמי אבטלה לאורך זמן. שלב ההתקפה, יכלול ייצור מקומות עבודה שאינם היי-טק או חקלאות, ושילוב כוח האדם בפריפריה בעבודות של צווארון כחול הכרוכות במיומנות.
ההתרפקות על ההיי-טק והאקזיטים המטורפים שהיא מייצרת כבר לא רלוונטית, וגם מדיניות הריבית השלילית הוכיחה שלא היא שתציל אותנו מאבדון. הממשלה צריכה לשנס מותניים להשקיע בעצמה בתשתיות טכנולוגיות תעשייתיות שיגדילו את הפריון ומהר. אין מה לעשות, לא כל אחד יכול להיות מהנדס מחשבים. על פי הנתונים האחרונים בהיי-טק, אולי טוב שכך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.