עיריית ירושלים הגישה לבית המשפט המחוזי בעיר תביעה בסך 13.3 מיליון שקל נגד חברת מעלות ספיר ובעליה זכריה קהלני, ובה היא טוענת כי החברה, בעלת הבניין ברחוב צרת 7 בעיר, צברה חובות ארנונה של למעלה מ-13 מיליון שקל שלא שולמו.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד חיים בן-יעקב ממשרד בן-יעקב, שווימר, דולב, ונטען כי קהלני וחברת מעיין גנים שבבעלות ילדיו, שנתבעו אף הם, משכירים חלקים מהבניין בשכירויות משנה רבות, בין השאר למטרת מגורי עשרות רבות של עובדים זרים ועסקים שונים. בנוסף נתבעו גם שוכרי המשנה הרבים ששכרו שטחים בבניין.
לטענת העירייה, החברה (מעלות ספיר) הפסיקה את פעילותה העסקית ואינה משלמת את החוב הסופי שהוטל עליה. עוד טענה העירייה כי קהלני יחד עם ילדיו, באמצעות החברות שבבעלותם, הצליחו לערבב בין נכסיהם ויחס חובות של האחת לשנייה. "קהלני וילדיו הסתתרו מאחורי הנתבעות וגרמו לכך שהנתבעות לא תשלמנה את החוב, שנה אחר שנה, באופן מתמשך ומגמתי, ובכך גרמו לצבירת חובות כבדים".
תביעת ענק נגד הטורקים
אחת הנתבעות הרבות בתביעה היא חברת "יילמזלר אינטרנשיונל", חברה ישראלית בבעלות אנשי עסקים טורקים, המשמשת כחברת ביצוע בתחום הבניין בישראל ומעסיקה למעלה מ-1,000 עובדים טורקים. החברה, שמבצעת פרויקטים בירושלים, ביקשה לשכן את עובדיה בקרבת אתר הפרויקט וחתמה על הסכם שכירות עם חברת מעיין גנים, בו נקבע כי דמי השכירות המוסכמים כוללים גם תשלומי ארנונה.
עם תום שנת השכירות הראשונה הוציאה החברה הטורקית את פועליה מהדירות של קהלני, בין היתר בטענה כי הוא ביצע הפרות שכללו ניתוק החשמל והמים. החברה הטורקית, שיוצגה על-ידי עו"ד טל בננסון, נדהמה מאוחר יותר לגלות כי עיריית ירושלים הגישה נגדה וכנגד 19 נתבעים נוספים את תביעת הענק על סך של כ-13 מיליון שקל, וזאת בגין חובות ארנונה שלא שולמו לעירייה.
לאחר דין ודברים השתכנעו בעירייה כי חברת מעלות ספיר וזכריה קהלני גרמו לחברה הטורקית לחשוב שדמי השכירות, שכללו את תשלומי הארנונה, הועברו לעירייה.
עם גילוי העובדות האמורות הסכימה עיריית ירושלים למחוק את התביעות כנגד רובם המכריע של שוכרי המשנה.
"התובעת שוכרת שטח לנרקומנים"
בכתב ההגנה שהגיש קהלני וחברת מעלות ספיר שבבעלותו, הכחיש קהלני את טענות העירייה וציין כי עד היום לא התקבלה שום דרישת תשלום מפורטת אליו או אל החברה, כפי שמחייב החוק, וזאת על-מנת שגם ניתן יהיה להשיג עליה במידת הצורך.
עוד נטען בכתב ההגנה כי בשנת 2012 נעשה ניסיון לשדרג את הבניין, והוא שופץ בעלות של מיליון שקל, והאחריות לתשלום הארנונה חלה על שוכרי המשנה. אלא שלטענת קהלני, היוזמה לא צלחה, באשמת העירייה ששוכרת בעצמה במבנה 150 מ"ר כמרכז טיפולים לנרקומנים - פעילות שלטענת קהלני מבריחה 99.9% מהשוכרים הפוטנציאליים.
"מי שגורם נזק עצום לנתבעים היא התובעת, תוך שהיא מאכלסת במבנה נרקומנים, בידיעה ברורה שמדובר במכת מוות לכל יוזמה בנכס", טען קהלני. את כתב התביעה של העירייה הוא מתאר כ"גסות-רוח, רשעות ונבזות".
עו"ד ענת מאירי, המייצגת את משפחת קהלני, ביקשה להוסיף כי "לא מדובר בפעם הראשונה שהעירייה עושה דברים שאינם מתקבלים על הדעת, כגון הגשת תביעות על זמן רב למעלה מ-7 שנים על חובות ארנונה, כאשר האשמה לאי-הגבייה היא אך ורק עליה, שלא טיפלה ולא גבתה את החוב".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
