קשה לעבור בנק? נסו קודם לעבור לקופת-חולים אחרת

במשך שנים נהגו במערכת הבריאות להשוות את היעדר התחרותיות בין קופות-החולים לסטגנציה היחסית בשוק הסלולר הישראלי, שנשלט על-ידי 3 חברות גדולות ושבעות. האחרונות שמרו על נתח שוק יציב, כמעט ללא תזוזות ובלי צורך להשקיע בגיוס לקוחות חדשים, בדומה לזירה שבה ניצבות שירותי בריאות כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית.

אלא שמאז הרפורמה האגרסיבית שהוביל משה כחלון כשר התקשורת, ההשוואה לסלולר הפכה לא רלוונטית והוחלפה באחרת: המערכת הבנקאית. פרסומות לבנקים יש הרבה, אבל כמה עוברים מבנק אחד לבנק אחר? זה בדיוק הסיפור של קופות-החולים.

1.7% - זה שיעור הישראלים שעברו בשנת 2015 לקופת-חולים אחרת. זהו בדיוק השיעור שנרשם בשנת 2014 וללא הבדל כמעט ביחס לשנת 2007 (1.6%). למעשה, להוציא את 3 השנים הראשונות לאחר שעבר בכנסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1995), כבר כמעט 20 שנה ששיעור המעברים בין קופות-החולים נותר זהה ואינו מגיע ל-2%.

המספרים הנמוכים האלה נותרו זהים למרות תיקוני חקיקה שיזמו משרדי הבריאות והאוצר, שנועדו להילחם באותה סטגנציה. הכוונה היא להוספת מועדים שבהם ניתן לעבור מקופה לקופה לכדי 6 בשנה (תיקון שנכנס לתוקף ב-2009) והאפשרות לבצע את המעבר גם באמצעות האינטרנט (2011), באתר המוסד לביטוח לאומי וללא כל תשלום. נכון להיום, כ-40% מהמעברים נעשים באמצעות האינטרנט, ואילו היתר עדיין נעשים בסניפי הדואר תמורת תשלום של 15 שקל.

שירותים שהציבור לא מודע להם

האם שיעור המעברים הנמוך אכן מצביע בהכרח על היעדר תחרותיות? כנראה התשובה על כך מורכבת יותר.

"אי-אפשר לומר שאין תחרות, אבל התחרות קיימת רק במגזרים ובגילים מסוימים", טוען יואל ליפשיץ, לשעבר המפקח על קופות-החולים במשרד הבריאות והיום מנכ"ל חברת לביא מד-טק. לדבריו, קופות-החולים מתחרות למשל על לבן של נשים בהיריון, אף שתקופת ההיריון מאוד לא רווחית בלשון המעטה, וזאת כדי שהילדים שייוולדו ישתייכו לקופה של האם. הקופות מעדיפות צעירים ובריאים, מה לעשות, ולכן לא תראו קשישים בפרסומות שלהן. מה הפלא שבקרב בני 65 ומעלה שיעור המעברים בין קופות עומד על 0.3% בלבד, לעומת 2.3% בקרב צעירים עד גיל 34?

"המעבר לקופת-חולים אחרת נעשה במספר מצומצם מאוד של נקודות בחיים כמו שחרור מצה"ל, מעבר דירה, נישואים או לידה", מסבירה המפקחת הנוכחית על קופות-החולים, רויטל טופר חבר-טוב. "בכל נקודת זמן אחרת, וכל זמן שהמבוטח בריא, ואין לו בעיית גישה לרופא משפחה טוב, רופא ילדים או רופא נשים, הוא בדרך-כלל לא רואה איזה צורך מיוחד לעבור לקופה אחרת. עד שהבן אדם כבר חלילה חולה, הוא עסוק במחלה שלו ולא במעבר בין קופות", היא מוסיפה.

לדברי ליפשיץ, במגזר הערבי והחרדי רואים דפוסים שונים שנובעים מהקהילתיות והשבטיות שמאפיינת אותם, תכונות שמתורגמות לכוח צרכני שמזמן לא נעלם מעיניהן של הקופות. "במודיעין עלית החרדית תמצא שירותי בריאות טובים יותר ביחס לשירותים במודיעין הסמוכה, וזה למרות שבמודיעין יש אוכלוסייה חזקה יותר", הוא טוען.

ליפשיץ מסתכל בהיבט הזה על חצי הכוס המלאה ומציין כי התחרות העזה במגזרים האלה חיובית, שכן היא נעשית לרוב בפריפריה שזקוקה ממילא לאפליה מתקנת.

הסיבה המרכזית שמיוחסת לשיעור המעברים הנמוך בין קופות-החולים היא התשתית החוקית: חוק ביטוח בריאות ממלכתי מחייב את הקופות לספק סל שירותים אחיד, והתחרות (אם ישנה) אמורה להיות על טיב השירות והזמינות, ולא על המחיר - שהרי מס הבריאות מנוכה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. הקופות מציעות שירותים נוספים מעבר לסל הבריאות הממלכתי ללא תשלום נוסף, אבל לטענת טופר חבר-טוב, הציבור לא תמיד מודע לכך.

"שירותי בריאות כללית מאפשרים, למשל, בחירה חופשית לגמרי של בית-החולים במקרה של מחלה אונקולוגית (סרטן), וזה למרות שיש לה בתי-חולים משלה, ואף שהחופש הזה עולה לה הרבה מאוד", היא אומרת.

באותה מידה, חלק מקופות-החולים אינן גובות את התעריף המקסימלי שהחוק מאפשר להן בגין השתתפות עצמית, וגם כאן ספק עד כמה הציבור ער לכך, אף שהאתר של משרד הבריאות "כל הבריאות" מספק נתונים השוואתיים בעניין.

דווקא מרוצים

אבל ליפשיץ וטופר חבר-טוב משוכנעים כי בשורה התחתונה, הישראלים לא עוזבים את הקופה שלהם, כי ברוב המוחלט של המקרים הם פשוט מרוצים. הרפואה בקהילה, זו שמספקות קופות-החולים, זוכה באופן עקבי לשבחים מארגון OECD וגם מהציבור הישראלי. בסקרי שביעות-רצון של מכון ברוקדייל, קופות-החולים זוכות לציון שמתקרב ל-90%, זאת לעומת שביעות-רצון נמוכה יותר מבתי-החולים.

"רוב האוכלוסייה בריאה ולא נמצאת בחיכוך עם המערכת, ובמפגשים המעטים עם הרפואה בקהילה הרוב בסך-הכול מרוצים ואפילו מרוצים מאוד", אומר ליפשיץ. "גם אם מחר יכניסו לתוקף את הכוונה לאפשר לבעלי ביטוח סיעודי לשמור על הזכויות גם כשהם עוברים לקופה אחרת, צריך לקרות נס אם שיעור המעברים יעלה מ-1.7% ל-1.8%". 

מתי אפשר לעבור קופה - ואיך עושים את זה?

1. מאז 2009 ניתן לעבור מקופה אחת לאחרת ב-6 מועדים שונים:

עד 15 בנובמבר (הרישום נכנס לתוקף ב-1 בינואר)

עד 15 בינואר (הרישום נכנס לתוקף ב-1 במארס)

עד 15 במארס (הרישום נכנס לתוקף ב-1 במאי)

עד 15 במאי (הרישום נכנס לתוקף ב-1 ביולי)

עד 15 ביולי (הרישום נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר)

עד 15 בספטמבר (הרישום נכנס לתוקף ב-1 בנובמבר)

רישום לצורך מעבר של ילדים מגיל 0 עד 6 חודשים נקלט באופן מיידי בקופה שאליה הם עוברים, וכך גם במקרה של בוגרים בני 18 עד 18.5.

2. על-פי חוק, ניתן לעבור מקופה אחת לשנייה עד פעמיים בשנה.

3. מאז 2011 ניתן לבצע את המעבר באמצעות רישום מקוון באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי, ללא תשלום. המעבר באמצעות סניפי הדואר עדיין אפשרי ומחויב בתשלום של 15 שקל.

4. בעלי ביטוחים משלימים שעוברים לקופה אחרת זכאים להצטרף אל הביטוח המשלים המקביל של הקופה החדשה, וזאת ללא "תקופת המתנה", כך שיוכלו לממש את הזכויות המוקנות בביטוח.

 שיעור המעברים