ביקורת מסעדות: האם אטריות יכולות להיות אירוטיות?

האם אטריות יכולות להיות אירוטיות? אני מניח שאם אתם חושבים על מרק הלוקשען של סבתא פלה, אם הייתה לכם כזו (ולי הייתה), יקשה עליכם ככל הנראה לדמיין אטריות כבעלות סקס אפיל יוצא דופן. מצד שני, נסו רגע לדמיין את סופיה לורן, לדוגמה, יורדת על קערת פסטה, משהו שהיא עצמה הצהירה שהיא "בנויה ממנו".

כל מי שראה פעם את הסרט היפני הנהדר "טמפופו", זוכר, למשל, את סצינת העברת חלמון הביצה החי מפה לפה באחת הנשיקות הכי מגרות בתולדות הקולנוע (אם אפשר לקרוא למה שהם עשו שם נשיקה). גם סצינת "שאיבת" האטריות הקולנית ממרק הראמן - זכורה מן הסתם לכל חובב קולנוע ו/או אוכל. מן המפורסמות הוא שאצל היפנים לא מנומס לאכול אטריות בשקט. כיף להיות יפני.

אבל האם, בניגוד לסצינת החלמון המהוללת ההיא, אפשר להתייחס לבליסת אטריות, קולנית או שקטה, כאל משהו אירוטי? ובכן, זה תלוי. במי? בכם. אני, למשל, מצאתי את זה אירוטי מאוד.

נדמה לי שהבדידות השפיעה עליי לא מעט. אחרי שלא מצאתי פרטנר שיסכים לספונטניות הבלתי נסבלת שלי ויצטרף עכשיו, אבל ממש עכשיו, לביקור הלא מתוכנן שלי ב"בועזו", מזללת מרקי האטריות החדשה של השף המוערך בועז צאירי, הגעתי בגפי למקום. מכיוון שהייתי במצב רוח עגמומי משהו, ושלל הנערות הטבעוניות החיוורניות שהקיף אותי לא בדיוק הצליח לעודד את רוחי, שאבתי נחמה, ובכן, מהאטריות ששאבתי.

השתדלתי אמנם לא לעשות רעש, אבל לדעתי, באיזשהו שלב, פשוט הפסקתי לעשות חשבון. יכול להיות שזכיתי למבטים מזרי אימה. לא יודע. לא הרמתי את הראש מהצלחת. זה היה כל-כך כיף, שבאיזשהו שלב זה התחיל ממש לגרות אותי.

בועזו, שנפתחה לפני כמה שבועות, והפכה כבר ללהיט גדול בקרב סועדי העיר העברית הראשונה, היא ההיפך הגמור ממקום אופנתי. אל מול כל מסעדות הדאווין הממלאות את עירנו, בולט המקום הקטן הזה בצניעותו המופלגת, הנזירית כמעט. כמה שולחנות ושרפרפים פשוטים וחתול יפני מנופף לשלום על דלעת יפה אחת, וכמה בקבוקי סאקה.

צאירי הוא שף רב-זכויות, מי שהיה חתום על מסעדת סאקורה הירושלמית רבת-השנים, מסעדה שהלכה לעולמה כדרכן של מסעדות ירושלמיות רבות באחד מפרצי האלימות האחרונים. גם הסניף התל-אביבי שלה לא שרד. חבל.

אחרי שהציג לקהל הישראלי סושי כהלכתו, לוקח צאירי צעד אחד קדימה, או אולי צריך לומר אחורה, ומביא את בשורת הראמן הטבעוני. שזה פרדוקס, לפחות בשבילי. ראמן הוא הלוא מרק עמוס כל טוב, וכל הטוב הזה כולל בדרך-כלל ציר חזיר משובח ובתוכו משתכשכות להן פיסות חזיר וחצאי ביצים רכות. יש בו גם פירות ים לא פעם. לא ממש טבעוני.

ואכן, אין כנראה דבר כזה. לפחות לא ביפן. מה שאינו מונע מצאירי להגיש מנה שמצליחה להיות, ובכן, סקסית. זאת, על אף דימויה האפרורי, בכל זאת - מרק טבעוני. אפילו בזמן האכילה הבליחו כמה רגעים שבהם לא הייתי מתנגד שיבצבץ איזה בקר נמוך או לפחות איזו חתיכת עוף. ביצה.

ועדיין, למרות נתוני הפתיחה הבעייתיים הללו, לפחות מבחינתי, מצליח המרק הזה להיות לא רק טעים, אלא כאמור אפילו מגרה. אולי זה ציר המיסו הלבן, אולי האטריות הארוכות והחלקלקות, רצועות דקיקות של גזר, סלק, בצל ירוק ואפילו לפת, ואולי שלל האצות החלקלקות אף הן. זה היה מפתה. זה היה טעים. בדרכו המוזרה והמופלאה.

כדי לעשות את מלאכתי נאמנה, טעמתי בשארית כוחותיי גם מנה שמחירה הזול גרם לי לחשוב שהיא קטנה - סלט אצות ואטריות קרות. זה היה אפילו יותר מגרה מהמרק. הכול היה חלק. נוזלי. בורח מהפה. מוזר. טעים. שני סוגי אטריות וכמה סוגי אצות. אחת המנות הכי מעניינות שטעמתי זה זמן.

הבטחתי לעצמי לשוב במהרה ולטעום את שאר המנות שמספרן אגב, זעום. וטוב שכך. קצת נמאס ממקומות שצריך להקדיש חצי שעה לקריאת תפריטם. לקח לי בדיוק שבוע לחזור. הפעם טעמתי את מרק האודון - איטריות אודון בציר פונזו על בסיס אצות קומבו* ודאשי עם יוזו וסויה. שוב, שלל ירקות ושוב, טעים לאללה. טעים מאוד היה גם תבשיל הקארי אודון - קארי יפני חריף, אבל בעדינות ובטוב טעם, עם אטריות אודון וירקות.

ניסיתי גם את סלט הבצל, שהיה יצירת מופת של ממש - בצל ירוק מאודה ברוטב מתקתק ולצידו ערימת בצל יבש עשוי בטכניקה לא ברורה, אך מפתיעה וטעימה להפליא, ערימת לפת מגוררת (מאותו סוג שהופיע במרק הראמן) ועוד ערימת אצות קטנה. מפתיע, מרהיב ונהדר.

בועזו היא כיף גדול. לא רק לטבעונים. גם לשוחרי ריגושים מיניים. ממש כך.

כדאי להכיר

אצות קומבו. הקומבו היא אצה כהה ויחסית גסה במרקמה. עשירה מאוד במינרלים, ומעלה את הערך התזונתי של המנות שהיא מצטרפת אליהן. היא מהווה חלק מתזונת החורף המסורתית ביפן וחלק מהרפואה הסינית המסורתית. להשיג בחנויות מתמחות באוכל מהמזרח הרחוק

בועזו

פרטים: בן-יהודה 188. טל' 03-6243708. א'-ה' 12:00-00:00, ו' 11:00-17:00

מחירים: תבשילים (כולל מרקים) - 45 שקל, סלטים - 15 שקל, בירה יפנית - 24 שקל

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל אגורה