כל-כך מלחיץ שבא לצרוך: המגזר הדפנסיבי שהפך לאטרקטיבי

סקטור הצריכה הבסיסית מספק בימים אלה מעט שקט נפשי מהמהומה במניות הבנקים ובסקטור האנרגיה, בעיצומה של עונת דו"חות הנשלטת בפחדים מהאטה בצמיחה הכלכלית וזעזועים מסין. בעוד שמדד S&P500 ירד בכמעט 9% מתחילת השנה, סקטור הצריכה הבסיסית ירד בפחות מ-1% והוא אחד המגזרים החזקים ביותר במדד.

לפי שעה, למעט סקטור הבריאות, כל יתר המגזרים שהתרגלנו לכנות אותם דפנסיביים, מספקים את הסחורה בגל הירידות הנוכחי. התשתיות, התקשורת והצריכה הבסיסית הם שלושת המגזרים עם הביצועים הטובים ביותר מתחילת 2016, אך הצריכה הבסיסית מעוררת לא מעט שאלות. איך ייתכן שאחד הסקטורים הדפנסיביים ביותר הניב בשמונה השנים האחרונות תשואה כפולה מ-S&P500? ואולי יותר חשוב - האם ייתכן שבעולם התנודתי של היום הביצועים העודפים האלה יימשכו?

בעונת הדו"חות לרבעון הרביעי, המתאפיינת בעיקר באכזבות, לא מעט מחברות הצריכה הבסיסית הפתיעו לטובה. פרוקטר אנד גמבל (החברה הגדולה בסקטור, עם 12% ממנו), חברות המשקאות קוקה קולה ופפסיקו, קולגייט פלמוליב ורשת בתי המרקחת CVS הן בין החברות שהפתיעו לטובה והשוק תגמל אותן בעלייה במניותיהן לאחר פרסום הדו"חות. בשוק המניות של היום, שבו חברות רבות נשפטות בעיקר על פי התחזיות שלהן, זה לא מעט.

כך למשל, מאז הדו"חות בסוף ינואר עלתה מניית פרוקטר אנד גמבל ב-2.55% ומתחילת השנה ב-1.9%. מניית קוקה קולה עלתה עם פרסום הדוחות בתחילת פברואר ב-1.5% והיא גבוהה ב-0.3% מהרמה בה החלה את השנה.

מרק אמריקאי חם

שתיים מהבעיות הגדולות שעימן נדרשו להתמודד רבות מהחברות האלה, הן דולר חזק והזעזועים בסין. בפרוקטר אנד גמבל וקוקה קולה, למשל, 60% מההכנסות הן מחוץ לארה"ב, כך שאמנם דולר חזק ממשיך לפגוע בהן, אך העובדה שחלק מהייצור נעשה מחוץ לארה"ב, מורידה לא רק את המכירות המדווחות בדולר אלא גם את ההוצאות. סין היא אחד השווקים הגדולים בשתי החברות מחוץ לארה"ב ובמחצית השנייה של 2016 הן צופות שיפור במכירות. שתי החברות הצליחו להפגין בשנה האחרונה צמיחה אורגנית חיובית הודות להתייעלות וקיצוצים בהוצאות.

בחברות הצריכה הבסיסית שרוב פעילותן בארה"ב, נחסכה ההתמודדות עם התחזקות הדולר, מה שהיטיב גם עם הביצועים שלהן. כך לדוגמה, יצרנית המרקים קמבל סופ היתה אחת המניות עם הביצועים החזקים ביותר בסקטור, עם עלייה של 11.5% השנה. גם חברת המזון הורמל פודס עם עלייה של מעל 5%. כך גם ביצרנית הטבק אלטריה, שפוצלה מפיליפ מוריס כדי לרכז את הפעילות בארה"ב בלבד, שמניותיה עלו ב-3% השנה.

מה ששיחק לטובת החברות בסקטור, בין השאר, זו גם ירידת מחירי הנפט שתרמה מצד אחד לירידה בהוצאות ומצד שני לעלייה בהכנסות באמצעות הגידול בצריכה הפרטית. זה אמנם השפיע יותר על חברות הצריכה המחזורית, אך לא רק. אמון הצרכנים בארה"ב כיום הוא ברמות מהגבוהות ביותר בשנים שחלפו מאז המיתון של 2007-2008 וגם בצריכה הפרטית נרשם שיפור, לצד הירידה המתמשכת בשיעור האבטלה.

עם מכפיל גבוה עדיין הולכים למכולת

ואולם, לרעתן של חברות הצריכה הבסיסית עומדים המכפילים הגבוהים של הסקטור. המכפיל הנוכחי של מגזר הצריכה הבסיסית הוא כ-21, לעומת 16.5 בלבד ל-S&P500. ואולם, ההסתכלות על המכפיל הכללי מטעה. אם נבחן את מבנה הסקטור, נגלה כי כמה מהמכפילים הגבוהים ביותר הם בחמש החברות הגדולות במדד: לפרוקטר אנד גמבל, קוקה קולה, פיליפ מוריס, CVS ואלטריה, המהוות יחד כ-42% מהמדד, מכפיל דומה של כ-20 ולאור משקלן הן יוצרות עיוות המשליך על הסקטור כולו.

כך לדוגמה, המכפיל של רשת המרכולים וול מארט, המהווה 5.77% מהמדד, הוא 14 בלבד - נמוך יותר מהמכפיל הממוצע שלה בחמש השנים האחרונות. מניית וול מארט עלתה מתחילת 2016 ב-8%, בין היתר על רקע ההערכה שאם תידרדר כלכלת העולם למיתון, הצרכנים יחפשו לחסוך בהוצאות - ערך שוול מארט בנתה עליו את כל התדמית שלה.

וול מארט היא אמנם החברה עם המכפיל הנמוך ביותר בסקטור, אך היא לא היחידה שלה מכפיל נמוך יותר מרמתו בשנים האחרונות. רשת בתי המרקחת וולגרין, לדוגמה, נסחרת במכפיל של 16.9, לעומת מכפיל ממוצע של 19.6 בשלוש השנים האחרונות. גם המכפיל העתידי של הרשת ל-12 החודשים הקרובים (16.2) נמוך מהממוצע בשנים האחרונות (17.9).

בסביבה התנודתית של היום, שבה צנחו רבות מהבורסות בעולם לטריטוריה דובית (ירידה של מעל 20%), נראה כי משקיעים מייחסים למכפיל משקל קטן יותר מאשר לפרמטרים אחרים. אחד הפרמטרים האלה הוא למשל היציבות בפעילות של החברה (לא בהכרח של המניה). בזמנים של זעזועים בשווקים בכל העולם, כשתשואות האג"ח הממשלתי יורדות לרמות מאוד נמוכות, מעדיפים משקיעים כחלופה לאג"ח ממשלתי חברות שנהנות מיציבות ברורה. למשל, חברה כמו פרוקטר שהרווח הנקי שלה בכל שנה בשלוש השנים האחרונות נע סביב 11 מיליארד דולר או חברה כמו קוקה קולה עם רווח נקי שנע בשנים האחרונות סביב 9 מיליארד דולר. גם תזרים המזומנים של שתי החברות נשאר ברמה דומה בשנים האלה, מה שנותן למשקיעים תחושה שהם יודעים בדיוק מה הם מקבלים.

ליציבות הזו, בתקופות של זעזועים, מצטרפת גם תשואת דיבידנד נאה - שהופכת עוד יותר את המניות האלה לחלופה לאג"ח ממשלתי. הדיבידנד הממוצע של החברות בסקטור הצריכה הבסיסית הוא 2.58%, לעומת 2.3% ב-S&P500. בחברות גדולות כמו פרוקטר אנד גמבל, קוקה קולה או וול מארט, הוא גבוה מ-3% ובחברה כמו פיליפ מוריס הוא מגיע גם ל-4.5%.

המכפילים הגבוהים של סקטור הצריכה הבסיסית הם לא תופעה חדשה. בשנתיים האחרונות המכפיל הממוצע היה דומה לרמתו כיום (כ-20), אך למרות זאת במהלך התקופה הזו, המגזר היה הבולט ביותר מבין עשרת המגזרים ב-S&P500. בשנתיים האחרונות הניבו מניות הצריכה הבסיסית 20.7%, לעומת 2.5% בלבד למדד כולו. אגב, גם אם בודקים את הנתונים נכון לסוף 2015, עדיין מקבלים תשואת יתר משמעותית לסקטור. כל עוד השווקים סובלים מתנודתיות, נראה כי משקיעים יהיו מוכנים לשלם על מניות הצריכה הבסיסית את הפרמיה הזו.

הכותב הוא מנהל מחקר יועצים בהראל פיננסים. אין לראות בכתוב שיווק השקעות או תחליף לייעוץ מס עצמאי. הכותב, החברה, חברות קשורות ובעלי עניין בהן עשויים להחזיק או לסחור בניירות הערך המצוינים בכתוב

 איך נראה סקטור הצריכה הבסיסית

 5 החברות הגדולות בסקטור הצריכה הבסיסית