ההישגים עוד רחוקים

בשבועות הקרובים יוכרע אם תקציב המדינה הבא יהיה תקציב רגיל או דו-שנתי. שר האוצר משה כחלון נלחם נגד תקציב דו-שנתי, כי הוא מבין שאישור תקציב כזה יהפוך את שארית כהונתו ללא רלבנטית. היכולת האמיתית היחידה של שר האוצר להכתיב ולהשפיע, היא דרך תקציב המדינה. לפיכך, התקציב הבא יהיה ההזדמנות האחרונה של כחלון להתמודד עם אחת מהבעיות העמוקות והקשות ביותר של ישראל - התמודדות שכחלון התרחק ממנה עד היום.

כחלון הגיע לתפקיד שר האוצר ממוקד הרבה יותר מקודמו. הוא הציב לעצמו מראש שתי מטרות נקודתיות, ואחת כללית יותר: הורדת מחירי הדיור, פתיחת שוק האשראי לתחרות, ומהלכים לצמצום פערים. כחלון בחר לעצמו מטרות ריאליות ומתגמלות פוליטית, בתקווה שיצליח ויספיק לקצור הישגים שיביאו לו קולות בקלפי, כמו הרפורמה שהנהיג בסלולר. זו הייתה ונותרה הנחת העבודה של מנהיג "כולנו".

בשתי המטרות הנקודתיות, בדיור ובאשראי, ההישגים עדיין רחוקים. מחירי הנדל"ן ממשיכים לעלות, ומאבקים קשים עוד צפויים מול הבנקים ובנק ישראל על חלקים מרכזיים ברפורמה בשוק האשראי. אבל בשני התחומים הרכבות כבר יצאו לדרך, והן מתקדמות בכוחות עצמן. בתחום השלישי, צמצום פערים, כחלון החליט שהוא כבר יכול לסמן לעצמו 'וי', עם הגידול בקצבאות לקשישים, בשכר חיילי החובה, ותוספת השכר הדיפרנציאלית לעובדי המגזר הציבורי.

מחסנית היוזמות החדשות של כחלון נראית כרגע ריקה. בהיעדר יוזמות חדשות, ובהמתנה שהיוזמות הקיימות יניבו פרי, כחלון חשוף לסכנה, שתדבק בו תחושת אובדן מומנטום. הוא עלול להצטייר כעוד פוליטיקאי מסואב ששקע במאבקי כוח מול הפקידות הבכירה.

בעיות היסוד של המשק הישראלי מונחות בינתיים על שולחנו של שר האוצר, ללא טיפול אמיתי. רשימה עדכנית ומלאה שלהן מופיעה בדוח ארגון המדינות המפותחות (OECD), שהוגש לכחלון לפני שבועיים. האתגר הקשה מכול הוא מערכת החינוך החרדית, שמכשירה מדי שנה רבבות בוגרים חסרי כישורים מינימליים להשתלבות בשוק העבודה. מזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה הירבה בביקורו בארץ להזכיר את ה"חרדים" ב"חי"ת" גרונית, ולא בכדי: ב-OECD, טוענים ששילוב החרדים בשוק העבודה הוא אתגר גדול בהרבה למדינה, משילובם של ערביי ישראל.

במגזר החרדי - קצב הגידול הדמוגרפי הפנומנלי, התפיסה הערכית האנטי-חומרנית, המבנה החברתי הפנימי המתבדל, ועוד, הופכים את החרדים לקבוצה הכי מנותקת מהמיין-סטרים הישראלי. הכוח הפוליטי עלול להפוך את אי-הכשרת הצעירים החרדים לפיל בחדר. לנושא הכי גדול שלא מדברים עליו. האם כחלון יעז לגעת בפרה הקדושה של המפלגות החרדיות, כפי שלפחות ניסה לעשות קודמו יאיר לפיד? ספק רב.

הרבה פחות קשה יהיה לכחלון להתמודד עם הבעיה מספר שתיים, שעליה הצביע ה-OECD: עודף הרגולציה. הביקורת בדוח הופנתה למכון-התקנים, שאחראי למערכת כללים מיותרת ומזיקה ברובה, שמסייעת לבעלי אינטרסים, ומייקרת באופן ברור ומוכח את יוקר המחיה. כחלון קידם את "רפורמת הקורנפלקס", שנהגתה לפני תקופתו, אבל לא התמודד עם המוקש העיקרי.

גורם נוסף שעליו מצביע הדוח באותו הקשר הוא מערך הכשרות המסואב, שזקוק להרבה יותר שקיפות בהתנהלותו. אבל גם כאן צפוי הממסד החרדי להטיל את אימתו על שר האוצר.

הבעיה המרכזית הבאה ש"זכתה" להתייחסות בדוח ה-OECD, היא העלות התופחת של הפנסיה התקציבית, בדגש על סקטורים שזוכים לתנאי פנסיה מפנקים במיוחד. בנושא הזה מונחת על שולחנו של כחלון הצעה שאין פשוטה וצודקת ממנה - להשוות את שיעור ההשתתפות של השכירים המבוטחים בפנסיה תקציבית, לזה שמשלמים השכירים בפנסיה צוברת. הדרך למימוש הצעד הזה כרוכה בעימות עם הוועדים ועם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, ונראה שגם מהתמודדות כזו שר האוצר נרתע.

הנושא האחרון שמונח על השולחן, הוא קידום התחבורה הציבורית במדינה. בנושא הזה פועל כבר שר התחבורה ישראל כ"ץ למימוש פרויקטים בצנרת, כמו הרכבת-הקלה, אבל לכחלון יש אפשרות לקדם מדיניות ממשלתית כוללת, עם חזון ויעד, שהיא כל-כך חסרה כאן. היעד של מדיניות כזו יכול להיות - לשחרר משפחות צעירות מהנטל הכלכלי הכבד של אחזקת רכב פרטי נוסף. היעד יכול להיות קיצור זמן הנסיעה לעבודה מהבית ובחזרה.

בשונה מכל הבעיות הקודמות, בתחום התחבורה הציבורית אין גורמי כוח פוליטיים רציניים, שיתנגדו למדיניות ממשלתית אמיצה. ישנה רק אדישות תמוהה בחוגים הפוליטיים להנעת התחבורה הציבורית. לעומת זאת, בציבור ובתקשורת מתחולל בנושא מהפך של ממש - וכדאי שכחלון ישים לב לכך.