יוסי גרבר, מבכירי שחקני התאטרון והקולנוע הישראליים, הלך היום (ו') לעולמו בגיל 82 כתוצאה מאירוע מוח קשה. גרבר עבר טיפול ביחידת צנתורי המוח של בית-החולים אסף הרופא, ואחרי מספר ימים במצב קשה הוא נפטר.
גרבר נולד ב-2 בנובמבר 1933 בתל-אביב, ובצעירותו עשה את צעדיו הראשונים במשחק בתיאטרון הילדים "במתנו" של תיאטרון האהל. הוא השתתף בתסכיתי רדיו ובתוכניות הילדים של קול ירושלים המנדטורי ובהמשך בקול ישראל. במקביל לשירותו בחיל המודיעין למד תיאטרון בסטודיו למשחק של ניסן נתיב.
לאחר שחרורו ב-1954 הצטרף גרבר לתיאטרון הקאמרי. בהמשך עבד גם בתאטראות "הבימה", "האוהל" ו"המטאטא", אולם פוטר מהם. לאחר מכן נסע גרבר לאנגליה ללמוד משחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה, ובתקופה זו עבד כקריין במחלקה העברית של ה-BBC (גם בהמשך חייו הנעים קולו הערב את מאזיני הרדיו בקול ישראל, בגלי צה"ל, ברדיו לב המדינה ועוד).
לאחר שסיים באנגליה את לימודיו בהצטיינות, חזר גרבר לארץ לשחק בקאמרי, אבל שוב פוטר ועבר לשמש כדייל בחברת אל-על. לאורך כשנתיים שיחק גרבר בתיאטרון האנגלי של דרום אפריקה. בשנת 1964 שב לארץ וזכה בתפקידים מרכזיים בתיאטרון חיפה. שנה לאחר מכן חזר לקאמרי, ממנו עבר לתיאטרון גיורא גודיק, בו שיחק את המלך בהצגה "המלך ואני" ואת ד"ר קארסקו בהצגה "איש לאמנשה". בשנת 1968 חזר לתיאטרון הקאמרי, שהמשיך להיות ביתו במשך שנים רבות.
גרבר שיחק גם בהצגות "מסיבת יום הולדת" "מלכת אמבטיה", "קידוש", "הסוחר מוונציה", "הקמצן", "פולארד", "מבקר המדינה", "נוצות", "אדון וולף", "מפעל חייו", "הכיסאות", "טוב", "ראש משוגע", "מלאכים באמריקה", "תיקון חצות", "אחרי החגים", "המפקח", "מר גרין" ו"ימי שלישי עם מורי".
בנוסף, הוא השתתף בהצגות לילדים, בהן "פינוקיו", עבד כבמאי בתיאטרון הבובות של אריק סמית ודיבב בסדרות המצוירות "נילס הולגרסון", "מסיפורי המלך בבר", "סיפורימפו" ועוד.
גרבר בלט גם בסרטי הקולנוע בהם שיחק, בהם "חסמב"ה ונערי ההפקר" (1971), "קזבלן" (1973), "מבצע יונתן" (1977), בסרט הטלוויזיה הזר "גולדה" (1982), בו גילם את משה דיין, ובסרטי הקולנוע "בובה" ו"חימו מלך ירושלים" (1987), "מעבר לים" (1991) ו"איזה מקום נפלא" (2005).
בשנים האחרונות הידרדר מצבו הרפואי של גרבר, וראייתו נפגעה משמעותית. למרות זאת הוא המשיך לשחק בשלל הצגות מובילות בשנים האחרונות, בהן "מכולת" (2010), "ריצ'רד השני" (2012), "ריצ'רד השלישי" (2012), "איש קטן מה עכשיו" (2013), "כולם רוצים לחיות" (2014) ו"אופרה בגרוש" בתיאטרון הקאמרי (2015). ב-2014 כיכב בסרט "הורה 79" שכתב וביים אלי כהן.
גרבר כיכב גם בסדרות על המרקע הקטן. בשנת 1970 שיחק בסדרת הילדים המיתולוגית "הצריף של תמרי". כשנה לאחר מכן השתתף בסדרה "חדווה ושלומיק". עוד הוא השתתף בין היתר בסדרות "זבנג!", "כסף קטלני", "טיפול נמרץ" ו"ארבעה בעקבות החג".
גרבר זכה בפרס כינור דוד, בשנת 2012 זכה בפרס מפעל חיים מאמ"י (איגוד אמני ישראל) על תרומתו המיוחדת לתרבות הישראלית, וקטף פרסים נוספים. הוא חי בזוגיות שנים רבות עם השחקן רפי ויינשטוק, הצעיר ממנו ב-33 שנים.
אמנים רבים, עמיתיו של יוסי גרבר, הגיבו היום לדבר מותו בצער ובאהבה.
"אני משתתפת בצער המשפחה, בצער החברים ובצער התיאטרון הישראלי", אמרה גילה אלמגור לוואלה! תרבות. "ברגע זה אין לי מילים. למרות שההודעות האחרונות כאילו הכינו אותנו, אי-אפשר לעכל. יוסי היה באמת איש מדהים. שחקן נפלא, ששיחק עד הרגע האחרון. אדם נפלא, שנון, עם הומור. בזמן האחרון נוחתות עלינו מכה אחרי מכה, פרידה אחרי פרידה", הוסיפה אלמגור. "אולי זאת דרך החיים, אבל כשאתה מאבד אנשים שהולכים איתך דרך ארוכה כל-כך, קשה לעכל".
"כאב גדול שהלך אחד מאחרוני דור הנפילים שהיה לנו פה", תיאר הבמאי ומנהל בית-הספר למשחק בית צבי, ארתור קוגן. "הלך שחקן גדול מורה דגול וחבר יקר. כשחקן הוא התאפיין בנדיבות, רוחב-לב, יכולת לעבוד עם צעירים ולהעביר להם את התורה בנדיבות, באהבה, בעצה טובה. זה היה ילד, נשמה של ילד בשחקן בוגר, ויכולת העבודה האינסופית שלו".
"זאת אבידה גדולה, גדולה מלתאר", אמר הבמאי והשחקן אלון אופיר. "הוא היה אחד השחקנים הגדולים, הוא הפך אותי לבמאי, ואני לעולם לא אשכח את זה. חלקנו דעות משותפות לגבי התיאטרון ולגבי החיים. היינו מאוד דומים, ותמיד אמרו לי שאני גרבר הצעיר. חדוות המשחק הייתה המרכיב הבולט בו כשחקן. הוא הפך את הכול למסיבה אחת גדולה, הוא ידע לחיות גם על הבמה וגם מחוץ לבמה, והוא לקח את הכול בפרופורציות. המשחק היה תענוג בשבילו, הוא כל-כך אהב לשחק. לא ראיתי שחקן שכל-כך אהב להיות על במה, וכל מה שהיה קורה הוא היה הופך את זה לפארטייה אחת גדולה. מסיבה גדולה האיש הזה היה".
"לדעתי הוא היה צריך לקבל את פרס ישראל מזמן", הוסיף אופיר, "משום שבתיאטרון הקאמרי הוא מככב ומחזיק את התיאטרון על הכתפיים שלו, ויש לו קריירה קולנועית עשירה ביותר, ויש לו קריירה טלוויזיונית עשירה ביותר. באמת, 'הצריף של תמרי' זה מיתולוגיות של שני דורות. והוא היה איש רדיו, אפילו הייתי עורך מוזיקלי שלו שנתיים, והוא ריאיין אנשים, והוא עשה את תיאטרון הבובות של אריק סמית ופיתח את שכונת התקווה, הוא היה איש רב-פעלים. הוא היה יכול ביד אחת לדבר עם הזונות של תל-אביב, אנשים מהרחוב - וביד השנייה לדבר עם פוליטיקאים רבי-מעלה, ועם שניהם היית מרגיש שהוא בגובה העיניים שלהם, שהוא יודע את השפה. הוא היה מחובר לאנשים. את המושג 'כבוד האדם' למדתי ממנו - זה לא חשוב מי אתה, זה חשוב איזה בנאדם אתה. זה שהוא לא קיבל פרס ישראל זאת החמצה גדולה מאוד של עולם התרבות, משום שבאמת יש לו מפעל חיים שהוא הרבה מעבר לקולנוע וטלוויזיה. החמצה גדולה".
טקס האשכבה ליוסי גרבר ייערך בתיאטרון הקאמרי ביום ראשון בשעות שלפני הצהריים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
