ניצחון לטראמפ בדרום קרוליינה ולקלינטון בנוואדה; בוש פרש

דונלד טראמפ ניצח אמש (מוצ"ש) בפריימריז של המפלגה הרפובליקאית במירוץ לנשיאות ארה"ב בקרוליינה הדרומית. זה נצחונו השני בבחירות המקדימות של מפלגתו, לאחר זכייה בפריימריז בניו-המפשיר והפסד באייווה, שם נערכו הבחירות המקדימות במתכונת של אסיפות פוליטיות (caucuses). נצחונו הוא מכה לממסד של המפלגה הרפובליקאית, שהתקשה להכיל אותו ואת רעיונותיו אם אכן הוא יוסיף לרשום הישגים בסבבים הבאים של הבחירות המקדימות. 

בסבב האסיפות הפוליטיות של המפלגה הדמוקרטית בנוואדה, גברה הילארי קלינטון, על ברני סאנדרס, דמוקרט סוציאליסט, כהגדרתו. ובהתפתחות דרמטית, פרש אמש מהמירוץ ג'ב בוש, התקווה הגדולה שהכזיבה של הממסד הרפובליקאי. את המסמר האחרון בארונו נעץ, אולי כצפוי, טראמפ, שצייץ דקה לאחר תום נאום הפרישה: "די, פשוט נגמרה לו האנרגיה".

על פי תוצאות כמעט סופיות של הפריימריז של הרפובליקאים בקרוליינה הדרומית, זכה טראמפ ב-32.5% מהקולות. על המקום השני מתמודדים הסנטור מארקו רוביו עם 22.5% והסנטור טד קרוז, נוצרי אדוק, עם 22.3%. ג'ב בוש זכה ב-7.8% מהקולות ומושל מדינת אוהיו, ג'ון קייסיק, המתמודד הרפובליקאי המתון ביותר, הן בהשקפותיו והן במזגו, קיבל 7.6%. טראמפ זכה גם בכל 50 הנציגים שתשלח קרוליינה הדרומית לוועידה הרפובליקאית. (חבר הנציגים מכל המדינות הוא שבוחר בפועל את מועמד המפלגה לנשיאות).

נצחונו של טראמפ משמעותי לא רק בגלל הפער המספרי בינו לבין מס' 2 במידרג הזוכים, אלא גם בגלל העובדה שהוא נגס פלחים גדולים בכל מגזרי הבוחרים הרפובליקאים בקרוליינה הדרומית - שמרנים מאוד, שמרנים במידת מה, נוצרים אדוקים (אוונגאלים) ורפובליקאים מתונים. עובדה זו פוגעת מאוד בקרוז, שבסיסו האלקטורלי מורכב בלבדית מהאוונגאלים ומהשמרנים ה"קשים". הישגי טראמפ בשני מגזרים אלה מאותתים על קשיים של קרוז בסבבים הבאים של הבחירות המקדימות.

פרישתו של בוש משרטטת אפוא את מתווה המאבק העתידי על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות: קרב איתנים בין טראמפ לרוביו, שמסתמן עתה ככוח עולה במפלגה וכקלף היחיד שנותר בידי הממסד הרפובליקאי. מבחינת רוביו, זה הישג ראוי לציון לאור העובדה שהוא אך זה חזר מגיא צלמוות בעקבות כישלון מחפיר באחד מהעימותים הטלוויזיוניים של מפלגתו.

בוש מותיר אחריו קופה גדושה במזומנים ובהתחייבויות פיננסיות של תומכים. ההערכות הן, שחלק מהכספים האלה יוזרמו עתה לרוביו, כהכנה למלחמת גוג ומגוג בינו לבין טראמפ, שתלך ותתעצם בחודשים הבאים.

יתר על כן, גוברים עתה הסיכויים ששלדון אדלסון, בעל בתי הקזינו, שטרם החליט איזה מתמודד רפובליקאי ייהנה ממתת ידו, יפתח עתה את ארנקו הווירטואלי לפני רוביו. אדלסון הביע בעבר תמיכה ברוביו והעיתון "לאס-וגאס ריוויו", בבעלות משפחת אדלסון, הביע באחרונה תמיכה בסנטור מפלורידה.

קרוז, שנחשב מורד בממסד הרפובליקאי וכשנוא נפשם של מחוקקים רפובליקאים בסנאט (איש מהם לא הביע בו תמיכה), לא יקבל פרוטה. יחד עם זאת, אין לצפות לפרישתו בעתיד הקרוב. יש לו תומכים פיננסיים משלו והוא עדין נהנה מתמיכה לא מבוטלת בקרב האוונגאלים. פרישתם של קייסיק ושל בן קארסון, מנתח המוח בדימוס, השניים האחרים שנותרו במירוץ, היא רק עניין של זמן. זוכרים שבתחילה יצאו לדרך 17 מתמודדים?

איך להסביר את נצחונו הגדול טראמפ? הניצחון לא היה מפתיע - הסקרים חזו אותו, אם כי לא בסדר גודל כזה - אך הוא מנוגד לכל תבניות החשיבה הפוליטית האמריקאית. איך זה שאיש עסקים מניו-יורק - עיר לא פופולרית בקרב השמרנים והנוצרים האדוקים בארה"ב - עם מיליארדי דולרים בבנק, שהיה נשוי שלוש פעמים, שהביע, בשוגג או במכוון, תמיכה בתפיסת ליברליות - תמיכה בהפלות, למשל, או תמיכה בחלקים של אובמה-קייר, תכנית הרפורמות בשירותי הבריאות שהיא בבת עינו של הנשיא הפורש - ושהעליב פעם אחר פעם לא רק את ג'ב בוש אלא גם את אחיו ואביו, שזכו בפריימריז של קרוליינה הדרומית בעבר, איך זה שמועמד כזה כובש מדינה שמרנית כזו?

את התשובה אפשר למצוא בהכרזה של תומך בטראמפ, שאמר לפני כמה ימים משפט בן אלמוות: "אנו מצביעים באצבע משולשת" (We vote with our middle finger). האמירה הזו מבטאת את כל הכעס, המרירות והבוז שחשים רפובליקאים לממסד של מפלגתם ול"ממסד" בכלל.

לרפובליקאים יש רוב בשני בתי-המחוקקים בוושינגטון אבל האג'נדה הרפובליקאית נותרה תקועה, והנשיא הדמוקרטי - דמות שנואה בקרב ההמונים הרפובליקאים - עושה כרצונו, לדעת שוטמיו, הופך את ארה"ב ממובילה למובלת בזירה הגלובלית ומותיר אזרחים רבים תקועים בתחתית הסולם הכלכלי, למרות שהנתונים הרשמיים מבשרים על ירידה משמעותית בשיעור האבטלה.

ההתבטאויות הפרובוקטיביות של טראמפ אולי קנו לו אוהדים בעלי קווי אישיות מסוימים, אך רבים מתומכיו מסתייגים מהן. הם חוששים שהמזג שלו אינו יאה לנשיא. למה הם בכל זאת מוסיפים לתמוך בו? הנה הסבר של אנליסט באחד מערוצי החדשות: "טראמפ מצטייר כתרופה הכרחית של הקרנות לחולי סרטן; עם כל תופעות הלוואי המזיקות שלו, הוא נתפס כהכרחי לריפוי הסרטן שפשה בוושינגטון".

ניצחונה של קלינטון בנוואדה מצטייר אולי כפחות דרמטי. היא קיבלה 52.6% מהקולות וסאנדרס - 47.4%. אך ניצחונה מצביע על כך, שהיא יכולה לתת אמון באחד מהבסיסים החשובים ביותר של "קואליציית קלינטון", זו שהכניסה פעמיים את בעלה לבית הלבן: הגוש הגדול של הבוחרים השחורים. בניגוד לאייווה ולניו-המפשיר (קלינטון בקושי ניצח בראשונה והפסידה בשנייה), שתי מדינות שאין בהן כמעט קבוצות מיעוט אתניות, נוואדה היא מדינה רבגונית מבחינה אתנית. סאנדרס ניסה - ובמידה רבה הצליח - להניח גשרים לקבוצות אלה, אך כפי שמתברר עתה, לא היה בכך די.