הבמאי אודי אלוני בברלין: "ישראל מדינה פשיסטית"

הבמאי הישראלי אודי אלוני, שסרטו "ג'נקשן 48" זכה אמש (שבת) בפרס בחירת הקהל בקטגוריית "פנורמה" היוקרתית בפסטיבל ברלין, מתח ביקורת חריפה על ממשלת ישראל במהלך הופעה בפני הקהל שצפה בסרטו. בקטע שנחשף ב"המגזין" עם אושרת קוטלר בערוץ 10, טען אלוני כי גרמניה תומכת ב"משטר הפשיסטי הישראלי", לדבריו. "מרקל לא מזכירה מה ישראל עושה", אמר בהתייחס ליחס של "ממשלת ישראל הפשיסטית", כהגדרתו, "היא מוכרת להם צוללות כדי שימשיכו את הדברים האלה".

אלוני, בנה של שרת התרבות לשעבר שולמית אלוני ז"ל ופעיל שמאל מוכר, זכה למימון ביצירת סרטו מטעם קרן רבינוביץ' ומטעם קרן גשר. לדבריו, בתור גבר יהודי פריבילג הוא זכאי לומר מה שהוא רוצה בישראל. עם זאת הפנה אלוני את תשומת ליבם של המאזינים לדבריו לעיתונאי הפלסטיני מוחמד אלקיק, שפתח לפני 75 ימים בשביתת רעב במחאה על מעצרו המנהלי. "הוא נמצא עכשיו בכלא והוא גוסס", אמר אלוני, "הוא לא מואשם בדבר ועלול למות בכל יום".

"ג'נקשן 48", סרטו של אלוני, מגולל את סיפור חייו של הראפר הפלסטיני תאמר נפאר (שמככב בסרט) ועוסק במציאות הקשה של החיים בעיר לוד. מדובר בקופרודוקציה ישראלית-גרמנית-אמריקנית, בשיתוף עם סרטי יונייטד קינג - משה אדרי ולאון אדרי.

בהתייחס לנפאר טען אלוני: "מה שבאמת מדהים לגבי הילד הזה, שגדל בלוד ומההתחלה שר על כך שישראל היא טרוריסטית, הוא שבאותו הזמן הוא יוצא נגד תופעת הרצח בשל חילול כבוד המשפחה בחברה הערבית".

בתגובה לדברים של אלוני כתבה שרת התרבות מירי רגב בפייסבוק שלה, כי "המדיניות אותה אני מובילה מבקשת לחדד את הגבולות בין חופש הביטוי לבין חופש המימון. אני מאמינה שלמדינה יש חירות להחליט מה נכון לממן. עד היום למשרד התרבות לא הייתה כל סמכות לממש את האחריות שלו לכסף הציבורי ומה שהוצג היום (דברי אלוני) הוא הוכחה ניצחת לכך שיוצרים שחותרים תחת המדינה, משמיצים אותה ופוגעים בלגיטימציה שלה, לא צרכים להיות ממומנים על חשבון משלם המסים. מדינה שפויה לא צריכה לתת יד למלעיזים ומקטרגים שמוציאים דיבתה רעה - דקה לאחר ששתו מקופתה. על דבר אחד אפשר לברך בערב הזה - השיח על גבולות חופש המימון אינו עוד נחלתי בלבד אלא נחלת הציבור וכפי שכבר הודעתי, בכוונתי לשנות את המצב הקיים".

 "הסרט לא יכול להיות מושתק על ידי כוחות אנטי דמוקרטים"

בתגובה לפרסום העלה אלוני תגובה לעמוד הפייסבוק שלו. "הסרט שכולו בא מאהבה ומכאב אמיתי לא יכול להיות מושתק על ידי כוחות אנטי דמוקרטים המשתלטים על ארצנו, ובטח לא על ידי אנשי תקשורת חנפנים המוציאים דברים מהקשרם", כתב הבמאי. "אני מקווה שכמו שניסיון ההשתקה שלהם של הספר של דורית רביניאן גרם לו להיות רב מכר, כך הניסיון שלהם לערבב בין הסרט לעמדותיי הפוליטיות יתקל במחאה הפוכה של שוחרי אמנות ואוהבי אדם בארצנו.

"תפקיד האמן במדינה מתוקנת הוא להיות אופוזיציה למדינה ולא שופר תעמולה... אני גאה בקרן רבינוביץ' וקרן גשר, שבלי קשר לדעותיו של הבמאי שהם אינם שותפים להם, בחרו לתמוך בסיפור המדהים של הראפר תאמר נפאר וחייו בלוד. ביקשתם פריפריה? קיבלתם אותה בהיפ הופ הכי מדהים שנוצר במזרח התיכון . וכן, לא קשור לסרט, אבל אני מאמין שחשוב יותר להשקיע בשלום ולא בצעצועי מלחמה.

"האהבה שלי לארץ הזאת ולכול לתושביה היא ללא הבדל דת גזע מין ומוצא. היא אהבה אחת שלמה ובלתי מתפשרת. יותר מזה כרגע אין לי מה להוסיף. תראו כולכם את הסרט כשיגיע לארץ ותבינו שזה סרט שבא מאהבה. זהו סרט שהוא אמנות טהורה של קולנוע, מוזיקה וצילום, מרגש ומשחק אותנטי ואז נדבר כולנו. אמנות ואחווה יהודית ערבית בעזרת השם אינשאללה.

"נ.ב. הסרט הזה מוקדש לזכר אמי שולמית אלוני, שלימדה אותי את דרכי החסד הרדיקלי, ולזכר אבו תאמר שלימד אותו להיות האדם המדהים ומעורר ההשראה שהוא בתוך גטו של סמים עוני ואפליה", כתב.

יואב אברמוביץ', המנהל האמנותי של קרן רבינוביץ', מסר בתגובה לדברים: "הקרן אינה מסכימה עם הדברים שנאמרו, אינה מזדהה אתם ושוללת אותם מכל וכל. הקרן אינה אחראית, ואין לה כל שליטה, על דברים שבמאי הסרט אומר מעל במות באירועים בארץ ובחו"ל. הבמאי הביע את דעתו האישית, שאינה מייצגת את הקרן בשום צורה, ואנו מעריכים שגם לא את המשקיעים האחרים בסרט".

בשבוע שעבר, במהלך הקרנה אחרת של "ג'נקשן 48" בברלין, סיפר אלוני לצופים על סרטו: "זה סרט, אולי בפעם הראשונה, שמדבר רק על הפלסטינים. תמיד מדברים על הפלסטינים ומציגים גם את היהודים, אבל לא רציתי לעשות את זה. הרגשתי שצריך לבוא בצניעות, ולתת לפלסטינים לספר את הסיפור שלהם".

בהתייחס לישראל טען אלוני כי החיבור הדתי בין ישראלים לאדמתם קיים גם בתל אביב. "יהודים בתל אביב שחושבים שהם מערבים והם חילונים, והם לא מבינים איך הדת קשורה אליהם, אבל הם עדיין בטוחים שהמדינה שייכת אליהם מאיזה צו אלוהי".

כוכב הסרט, תאמר נפאר התייחס לתקווה לשלום ואמר: "כולם אומרים שרוצים שלום, והישראלים (ממשלת ישראל) רוצה שלום, אבל שלום לא של שווים, שלום של מאסטרס אנד סלייבס". אלוני מיהר להוסיף: לא רק הפלסטינים, שאותם הזיזה הממשלה ממקום למקום, אלא גם יהודים ממדינות מוסלמיות, וככה הם יצרו מעמד נמוך".