איזנקוט נגד נתניהו

לא בטוח שאני ממש מסכים עם עמדת הרמטכ"ל על כללי פתיחה בירי במחבלים. אבל אני מכבד מאוד את עמדתו, ולא פחות מכך את העובדה שהשמיע אותה. כי זה לא מובן מאליו שרמטכ"ל יביע דעה לא ממש פופולרית, ועוד כזו שעומדת בניגוד לעמדתו של ראש הממשלה. אם איזנקוט היה זקוק להוכחה שבנימין נתניהו לא יאהב את העמדה שהביע, הוא קיבל אותה בעובדה שרה"מ לא הזדרז, בלשון המעטה, לגבות אותו. האיחור לא יכול להיות מקרי אצל אדם הידוע כ"הראשון לזהות", ובמקרה זה הוא האחרון לגבות.

איזנקוט נגד הדמגוגים

האמירה שלא ראוי לפתוח באש על ילדה בת 14, כאשר זו כבר אינה מהווה סכנה, מצטרפת לעמדות קודמות, מעניינות וחשובות, של רא"ל גדי איזנקוט בהקשר הפלסטיני. הוא אמר (18.1.16) שזה "אינטרס ישראלי מובהק" לחזק את הכלכלה הפלסטינית, כולל מתן אפשרות לעבוד בישראל. הוא העמיד את הדמגוגים במקומם הראוי כאשר ציין שרק מחבל אחד היה קשור לבעל רשיון עבודה. אחד מתוך מאות אלפים! ללמדך שהקריאות "לסגור" את המדינה הן יותר היסטריות מאשר מציאותיות.

עמדה נוספת היא אולי המפתיעה ביותר מבחינה פוליטית. "מיד עם כניסתי לתפקיד אחרי צוק איתן", סיפר הרמטכ"ל, "הגיעו אליי תלונות, ואמרתי ליועץ המשפטי של צה"ל לפגוש את שוברים שתיקה ולבחון את העדויות האלו, זה יעשה את צה"ל חזק יותר וטוב יותר". זו עמדה מעוררת הערכה כשלעצמה, היכולת להתעלות ולא לפסול ארגון שאיזנקוט בוודאי לא מאוהב בו. זו גם עמדה אמיצה, שכן הדברים נאמרו בניגוד להמיית העדר. זו הוכחה שהרמטכ"ל הזה לא יילך בתלם.

פרנואיד בצדק

כבר שמעתי אומרים שנתניהו הרדוף בוודאי כבר רואה באיזנקוט מתחרה פוטנציאלי על ראשות הממשלה. אני לא חושב שצריך להיות פרנואיד כדי לחשוש מתרחיש שכזה. איזנקוט נראה כמי שיכול להוביל מפלגה בבחירות, ובוודאי גם להוביל את המדינה. יש לו נכס שהוא כה נדיר במקומותינו: היגיון בריא, מוח פתוח, אדם משוחרר מכבלים פוליטיים; איש צבא שמדבר ומתנהג כמדינאי שקול ונבון. אם נתניהו חושש ממנו, יש לו בהחלט סיבה לכך.

המון זמן שעובר מהר

לפני חמישה ימים (16 בפברואר) מלאה שנה לכהונתו של איזנקוט כרמטכ"ל. יש לו עוד שנתיים, ואז אולי עוד שנת הארכה נוספת. אחר כך יש צינון של שלוש שנים. כלומר, הוא יוכל להיכנס לפוליטיקה בעוד חמש שנים לכל הפחות. זה המון זמן שעובר מהר. בינתיים נראה שלנתניהו צפויים חיים לא קלים מהכיוון הזה, ולנו מחכה תקופה של תקווה.