עסקת הנפט עם רוסיה ניפצה את מיתוס העוצמה הסעודית

הסעודים מצמצו. העסקה שלהם עם רוסיה להגביל את תפוקת הנפט  לרמה של ינואר אם יצטרפו אליהם מפיקות גדולות נוספות לא תאזן מחדש את שוק הנפט העולמי מיד. עליית מחירי הנפט בשבוע שעבר הייתה מוקדמת מדי. אבל הם מצמצו וזה מה שחשוב. המיתוס של העוצמה הסעודית נשבר.

הצעדים האמיתיים שנחוצים כדי לאזן את שוק הנפט עדיין לא בוצעו. התפוקה הסעודית חייבת לרדת. אחרים עשויים להצטרף, אבל הפחתה של 3 מיליון חביות ביום היא חיונית, ורובה צריך להגיע מסעודיה. המלאים חייבים להתרוקן. זה ייקח זמן. איראן צריכה להתקבל מחדש בברכה בשוק. התהליך הזה יהיה איטי, ואפילו הערכות שאיראן תוכל להפיק 400,000 חביות נוספות ביום השנה נראות גבוהות מדי. אבל איראן תחזור בסופו של דבר, וצריך לאפשר לה את זה. האינטרסים של חברות אופ"ק אחרות, כמו ונצואלה ואלג'יריה, צריכים גם כן להיות מובאים בחשבון. חוסר הכבוד של הסעודים למדינות האחרות באופ"ק בשנה האחרונה ערער הרבה בריתות מסורתיות. לממלכה הסעודית אין כה הרבה ידידים.

ההאטה הכלכלית בסין אינה מסייעת, כמו גם הצנע באירופה, אבל כל מיתון מסתיים, והשילוב של בחירות קרובות בצרפת ובגרמניה בתוספת משבר הפליטים צריך להוביל למדיניות כלכלית מרחיבה יותר.

גם אם הסעודים ימצמצו שוב ויפחיתו את התפוקה במידה ניכרת יהיו כה הרבה לחצים כלפי מטה שיהיה קשה לראות את המחירים עולים מעל 50 דולר לחבית בשלוש השנים הבאות לפחות, כמובן אם לא תהיה מהפכה בריאד. מעבר לכך, הגידול הפוטנציאלי בהיצע נראה עדיין חזק יותר מהגידול הצפוי ביקוש.

בסעודיה עצמה, ההשלכות הפוליטיות של מה שקרה בשבוע האחרון עדיין אינן ברורות. השינוי במדיניות הוא השפלה לשר הנפט עלי אל-נעימי. מאזן הכוח השתנה, אם כי עדיין לא ברור מי יהיו המנצחים.

חשוב יותר לטווח הארוך יהיה השינוי במאזן הכוח בשוק הנפט. הסעודים לא הצליחו לחסל את תעשיית הפצלים האמריקאית. הכאב היה אמנם ניכר, בייחוד למגזר שירותי הנפט, אך בסופו של דבר החברות יכלו לקצץ עלויות בארה"ב ומחוצה לה. לתעשייה היו שנתיים רעות אך היא עדיין עומדת על הרגליים.

כוחות השוק בהחלט מרוויחים מהשינוי הזה במאזן הכוח. המחירים העתידיים ייקבעו על בסיס מאזן ההיצע והביקוש, ולא על ידי החלטות של מפיקה אחת או קבוצת מפיקות. יש אינספור מקורות של היצע ואין תחושת מחסור מפני שהטכנולוגיה פותחת כה הרבה הזדמנויות חדשות. מביניהן, החשובה ביותר היא הגידול הפוטנציאלי בתפוקת הפצלים.

בצד השני של השוק, הביקוש משתטח והגידול מואט אפילו בשווקים המתעוררים. הנתונים האחרונים מראים שהביקוש הסיני בדצמבר ירד בהשוואה שנתית. בכל העולם הביקוש ממשיך לזחול כלפי מעלה, אך הקצב איטי בהרבה מכפי שהוא היה, והצריכה הכוללת עלולה לעולם לא להגיע ל-100 מיליון חביות ביום.

מאזן הביקוש וההיצע יקבע את המחיר, ויאלץ מפיקות להגיב בקיצוצי תפוקה אם המחיר יירד מתחת לרמת הנוחות שלהן, אבל האפשרות הזו מוגבלת על ידי אי היכולת של רוב המפיקות לסבול קיצוצי תפוקה לזמן רב. כמעט כל יצואניות הנפט צריכות למקסם את התפוקה שלהן ולמכור אותה כדי שלא להיקלע לחדלות פירעון. הן לכודות וצריכות לקבל כל מחיר שהן יכולות לקבל. מפיקות חכמות יתחילו את התהליך הדחוי של הגוונה כלכלית. יש סימנים שהסעודים עושים זאת. רוסיה, ניגריה, ונצואלה ואחרות עדיין לא נראות מסוגלות לשינויים.

הלקח של השנתיים האחרונות הוא שבכלכלה עולמית פתוחה, אף אחד אינו יכול לערער על כוחות השוק לזמן רב. מבחינת הסעודים, קבלת מגבלות הכוח שלהם צריכה להיות מכאיבה במיוחד. הם לא יהיו האחרונים שיגלו שהם אינם יכולים להתגרות בכוח הכבידה הכלכלי.