המשקיעים באקסיום זועמים: "לאן נעלמו עשרות מיליוני שקלים?"

בחודש שעבר התנהל בבית המשפט המחוזי בת"א דיון יוצא דופן בבקשת פירוק של חברת השקעות בנדל"ן. לכאורה היה מדובר בעוד בקשת פירוק של עוד חברת השקעות, שקיים חשש שכספי משקיעיה ירדו לטמיון. עוד תיק פירוק שגרתי. ואולם, דקות ספורות לפני שהדיון החל, כבר היה ברור שאין שום דבר שגרתי בתיק הזה. לדיון הספציפי הזה התייצבו מעל 200 משקיעים של אותה חברה, וכ-50 עורכי דין, חלקם כמייצגים של משקיעים וחלקם נמנים עם המשקיעים המפסידים בעצמם. חלקם גם וגם.

השופט איתן אורנשטיין ששמע על ההתקהלות הרבה מחוץ לאולם הדיונים שלו, הבין שהוא חייב להעביר את הדיון לאולם גדול יותר - וכך, מעלית אחר מעלית, ירד לו הקהל הרב לאולם דיונים מיוחד בקומה מינוס 1, בו יש כ-200 מקומות ישיבה - ועדיין האולם היה מלא עד אפס מקום, וחלק מהמשקיעים נאלצו להישאר בחוץ. העומס באולם רמז על תיבת הפנדורה שעומדת להיפתח ועל הסיפור שעומד להיות מסופר כאן: הבטחות לכאורה לתשואות בהשקעות בנדל"ן בחו"ל, טענות של משקיעים על חשש לתרמית מול הסברים וטענות להפסד עסקי לגיטימי של הבעלים, ושאלה אחת גדולה - האם ולאן נעלמו השקעות בהיקף 600 מיליון שקלים.

הדיון סבב סביב בקשת הפירוק שהגישה חברת "א.ג. שירותי ניהול ותפעול" שבבעלות אשת הנדל"ן, דנה תדמור, ושותפה אורי עצמון. השם "א.ג. שירותי ניהול" לא אומר לאיש דבר, ואולם שם החברה שחברה זו מספקת לה שירותי ניהול ותפעול והכלולה אף היא בבקשת הפירוק - "אקסיום גלובל אינווסטמנט" - כבר מוכר לרבים בשוק הנדל"ן, ובשוק בכלל. מדובר בחברה העוסקת בגיוס משקיעים להשקעות בתחום הנדל"ן בארץ ובחו"ל, תוך התמקדות בקנדה. לאחרונה נחשף ב"גלובס", כי שניים ממשקיעיה טוענים כי בעליה רימו אותם במסגרת השקעה בפרויקט בקנדה והסתירו מהם מידע מהותי להשקעתם (ראו מסגרת).

בבקשות הפירוק שהוגשו על-ידי החברות עצמן, מבקשים תדמור ועצמון לפרקן, כיוון שהגיעו לחדלות פירעון. בבקשה נטען, כי אקסיום, המחוזקת (בשרשור) על-ידי תדמור (60%) ועצמון (40%), פעלה במשך למעלה מ-5 שנים והעסיקה 17 עובדים. בחברה, צוין, רשומים מאות משקיעים פעילים במספר עסקאות נדל"ן, בין היתר בקנדה, במונטנגרו ובארץ, בקניון הראל שבמבשרת ציון וקניון עכו.

לטענת תדמור ועצמון, אקסיום נקלעה לקשיים עקב הליכי כינוס אליו נכנס פרויקט נדל"ני אותו שיווקה למשקיעיה בקנדה - מרכז מסחרי "זלרס" באונטריו. בבקשת הפירוק נטען כי הפרויקט שנמצא בבעלות חברת הנכס הקנדית הושכר לעשרות שנים לחברת קמעונאות הגדולה ביותר בקנדה. ב-2012, נטען, לאחר שהדייר עזב באופן מפתיע את המושכר, הוחלט להשביח את הנכס ולהעבירו הליכי בינוי ואכלוס מחדש, אך פרויקט זה לא הניב תשואות. בעקבות זאת, נטען, הגורם המממן, שהשקיע כ-21 מיליון שקל ברכישת הנכס, סירב להאריך את תקופת ההלוואה והודיע כי ינקוט בהליכי כינוס כדי לגבות את יתרת סכום ההלוואה בסך כ-15 מיליון שקל.

לטענת אקסיום, בחודשים האחרונים היא פעלה כדי לנסות להציל את פרויקט זלרס מהכינוס, אך הדבר לא צלח, ובנובמבר אשתקד החל הבנק בהליכים. לדבריה, בעקבות זאת, משקיע שתבע בעבר לקבל חזרה את כספי השקעתו, ניצל את הליכי הכינוס של פרויקט זלרס, כדי לתקוף את אקסיום ובעליה והגיש בקשה למתן עיקולים זמניים במעמד צד אחד - ובקשתו התקבלה.

בדצמבר האחרון פרסם "גלובס" ידיעה על העיקולים שהוטלו ועל טענותיהם של המשקיעים כי תדמור הסתירה מהם את הליך הכינוס של פרויקט זלרס - ולטענת אקסיום בבקשת הפירוק, פרסום זה גרם "לזעזוע עמוק באקסיום, עד כדי עצירת עבודתה השוטפת בגיוס משקיעים לפרויקטים פוטנציאלים נוספים". עוד נטען, כי משקיעים קיימים שקראו את הכתבה דרשו מאקסיום למשוך את כספיהם מההשקעות השונות, ואף צפוי גל תביעות כנגד אקסיום ממשקיעיה להחזר הלוואותיהם.בנוסף נטען, הפרסום הוביל לעצירה ביכולת גיוס משקיעים לפרויקט באטלנטה שהיה בהליכי רכישה בהיקף גיוס של 1.5 מיליון דולר, והסכם נוסף בשלבי סגירה לרכישת נכס בישראל בהיקף גיוס של כ-40-50 מיליון שקלים הוקפא.

"פגיעה בגיוס משקיעים לביצוע השקעות בנדל"ן באמצעות חברות נכס, פגעה הלכה למעשה בפעילות השוטפת של אקסיום", נטען בבקשה. טענה זו של אקסיום - האומרת לטענת עורכי דין שמעורבים בתיק, כי בלי כסף נוסף ממשקיעים לא ניתן לנהל גם את ההשקעות הקיימות, בהן כבר הושקעו כספים של משקיעים קודמים - עוררה את חשדם של משקיעים ועורכי הדין המכירים את הפרשה. אלה טוענים כי הטענה הזו עלולה להדיף ניחוח של הונאת פונזי. עוד הם תוהים לאן נעלמו כספי המשקיעים הקיימים. לטענות אלה נגיע בהמשך.

"רימו אותי, ועוד איך"

בינתיים, בתום דיון סוער ומלא אמוציות מינה השופט אורנשטיין את עוה"ד יניב אינסל ורם יולוס כמפרקים זמניים לחברה - אותם מפרקים שהציעו החברות עצמן בבקשת הפירוק. לפני מספר ימים הגישו המפרקים דוח ראשוני בתיק, שמתאר בעיקרו את מבנה קבוצת אקסיום ושרשרת החברות בה, כולל חברות בקפריסין ועוד, וכן את פעילות המפרקים עד כה. עם זאת, הדוח לא כולל ממצאים סופיים בנוגע לשאלה היכן הושקעו כל כספי המשקיעים ומה קרה בפרשת הנפילה של פרויקט זלרס.

עד כאן הכול נראה רגיל. חברה נקלעה לקשיים תזרימיים-הגישה בקשת פירוק-מונה מפרק זמני. ואולם, ברקע ההליך המשפטי, הגיעו ל"גלובס" טענות חמורות של משקיעים על חשש לתרמית מצד הבעלים, תדמור ועצמון, הבטחות שלא קוימו והסכמי הלוואה בעייתיים.

כך למשל ר', משקיעה של החברה שפרטיה שמורים במערכת, לא מקבלת את טענות בעלי אקסיום על נפילה עסקית והיא בטוחה שרימו אותה. "רימו אותי ועוד, איך", היא אומרת, ומספרת כיצד הגיעה להשקיע באקסיום ומתי נדלקו אצלה נורות האזהרה. "הייתי מושקעת ב-TGI, והסוכן של החברה עבר לעבוד באקסיום והתקשר אליי כדי להציע לי להעביר את הכסף לשם", היא מספרת. "הוא אמר לי שמדובר בהשקעה בתשואה מובטחת בנדל"ן בחו"ל, שאין לי מה להפסיד. חברת אקסיום עשתה רושם טוב. קראתי כתבות עליהם, נתנו לי מאזנים והכל נראה תקין. תדמור גם אמרה לי שהמשקיעים הם למעשה הבעלים של הפרויקטים, אבל בסוף הסתבר שאנחנו כלום, שאפילו בטוחות אין לנו".

ר' השקיעה בחברה 150 אלף דולר קנדיים, ומספרת: "גרתי בשוויץ 30 שנה. את הכסף הזה הוצאתי מהפנסיה שלי כדי שאני אצא לפנסיה מוקדמת ואעלה לארץ. עשיתי חישובים שמהכסף הזה שהובטח לי כתשואות כל חודש, אוכל לחיות בצניעות בארץ, אבל מההתחלה הרגשתי שיש לי בעיה". הבעיה הייתה ש-ר' הייתה צריכה לרדוף אחרי הכסף שלה כל פעם מחדש. "ההשקעה הראשונה שלי הייתה ב-2009, ולאחריה עליתי לארץ וחשבתי לחיות בשלווה מהריביות שהובטחו לי, אבל כל פעם שהייתי צריכה לקבל את הריבית, הכסף לא נכנס לחשבון", היא אומרת. "כל פעם מחדש צלצלתי והצקתי להם, כי הכסף לא הגיע, ורק אחרי מספר טלפונים או אחרי שאיימתי לפנות לעיתונות, הכספים נכנסו לחשבון. היו להם כל מיני תירוצים מוזרים. הם כל הזמן טענו שהבעיה היא בחשבון שלי, כי הוא לא מתנהל בארץ, אבל בדיעבד ראיתי שהם כל הזמן כתבו את החשבון שלי בשם אחר ממה שכתבתי להם. בפועל, רק בפעמיים הראשונות הכסף הגיע בזמן, ומאז הייתי צריכה לרדוף אחרי הכסף. כל כמה חודשים הייתי צריכה לבדוק למה הכסף לא נכנס".

לפני כחצי שנה הרגישה ר' שהמצב מסתבך, והמרדף אחר הכסף נהיה קשה יותר. היא החליטה לדבר עם הבעלים של אקסיום, תדמור. "בראשית ההשקעה נפגשתי עם תדמור במשרדי החברה והיא עשתה עלי רושם מצוין. אישה מרשימה, נראית אמינה, והמשרדים נראו טוב. הכול שידר רצינות. ואולם, בהמשך חשבתי שזה למראית עין. באוגוסט דיברתי עם תדמור, ואמרתי לה שאם יש משהו לא תקין שתגיד לי, כי כבר נכוויתי בהשקעות בעבר ואין לי אפשרות להפסיד עוד כסף, כי לא יהיה לי ממה לחיות. אז היא אמרה לי שאין שום בעיה ושהכול בסדר. לא ייאמן".

לטענת ר', ממש עד להגשת בקשת הפירוק שידרה לה תדמור תמונת מצב, כאילו "העסקים כרגיל" ואין שום בעיה. "ב-1 בינואר השנה הם שלחו מכתב לכל המשקיעים, בו צוין כי תתפרסם כתבה בעיתון על החברה, אבל היא לא נוגעת אלינו, והפרויקטים שלנו מובטחים. לא לקחתי את זה ללב. זה לא הטריד אותי, כי הם כתבו שאין בעיה עם ההשקעות שלי. אחרי כמה ימים הם שלחו מייל שהם רוצים לעשות מפגש של כל המשקיעים, אבל חיכיתי להזמנה והיא לא הגיעה. ב-25 בינואר התקשרתי למשרד ורציתי לדבר עם תדמור על כך שהכספים שמגיעים לי לא הופקדו בחשבון, אבל היא לא הייתה. בינתיים נציגה של החברה אמרה שהיא לא יודעת מתי ייכנס לי הכסף, אבל שאהיה רגועה. יום למחרת, ב-26 בינואר, התקשרתי שוב, והטלפון כבר היה מנותק. לא היה יותר עם מי לדבר. הסוכן שלי לא ענה לי יותר לטלפון ולא להודעות. ואז נכנסתי לאינטרנט וקראתי את הכתבה של 'גלובס' על הבעיות באקסיום, והבנתי שהכסף של הפנסיה שלי הלך לטמיון".

ר' איבדה את כל עולמה בהשקעה הזו. "אני בת 60, פנסיונרית, ועד עכשיו חייתי מהכסף שנכנס מאקסיום", היא אומרת בכאב. "עכשיו אין לי ממה לחיות. אין לי כסף. אין לי פנסיה, ואני עוד לא זכאית לכספים מהביטוח הלאומי. לא באתי לארץ כדי להיות נתמכת סעד. לא עבדתי כל החיים שלי כדי להיות נתמכת סעד, וגם מה שאני אקבל מביטוח לאומי פה בארץ זה מינימום. אני לא יודעת מה לעשות".

"איזה מין אנשים אלה?"

ואולם, ר' לא מהווה את פרופיל המשקיעים הקלאסי של אקסיום. מדובר בפרופיל מאוד מגוון, שכולל סטודנטים, זוגות צעירים, פנסיונרים אבל גם משקיעים מתוחכמים, עורכי דין, רואי חשבון, אנשי עסקים ממולחים ואנשי אקדמיה. חלקם השקיעו את כל חסכונותיהם; היו שהשקיעו מיליון שקל ויותר. הרבה יותר. ל"גלובס" נודע, כי אחד המשקיעים השקיע כמיליון דולר בפרויקטים של החברה. בין אם מדובר ב-200 אלף שקל ובין אם במיליון דולר - כל המשקיעים נמצאים היום באותה סירה המיטלטלת בגלים הסוערים של הליך הפירוק, ולא יודעים אם יזכו לראות חלק מהשקעתם שוב.

נ', אשת אקדמיה בכירה - שבעלה והיא החליטו להשקיע באקסיום - מספרת ל"גלובס" על תחושת העלבון שהיא חשה. "נפגשתי עם משקיעים אחרים של אקסיום לאחרונה וראיתי שיש ביניהם גם חבר'ה צעירים, שחסכו ב-10 שנים 200 אלף שקל, ושמו את הכסף אצלם - ועולמם חרב", היא אומרת. "אנחנו לא במקום הזה. אנחנו שמנו, בשני פרויקטים 50 אלף דולר בכל אחד, ומבחינתנו זו מכה קלה בכנף. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את ההפסד הזה, אבל הקטע האמוציונאלי קשה לי. איך אנשים יכולים לקחת כסף מחבר'ה צעירים ומאנשים בכלל - ולהמשיך הלאה. איזה מין אנשים אלה, שהם יכולים לעשות דבר כזה?".

לדברי נ', הסוכנים של אקסיום הגיעו אל בעלה עם הצעה "מפתה" - תשואות מהשקעות בנדל"ן בחו"ל - אותה הצעה שהוצעה גם ל-ר'. "אני אפילו לא יודעת איך הם הגיעו אליו. הם הציגו לו מצג שלפיו מהיום הראשון מקבלים ריבית. במסגרת השנה הראשונה באמת קיבלנו את הריבית על הכסף של הפרויקט הראשון, ואז הם הציעו לנו להשקיע בפרויקט שני - והשקענו. זו השיטה שלהם. פתאום אחרי חצי שנה מפסיקה הריבית, ואתה צריך לרדוף אחרי הכסף".

במקרה של נ', עצמון היה הפנים של החברה. לדבריה, "התקשורת שלנו הייתה מול עצמון, לא מול תדמור. נפגשתי איתו מספר פעמים מאז שהפסיקה הריבית, וביקשנו לקבל את הכסף שלנו בחזרה, וכל פעם היו לו סיפורים על למה זה מתעכב. הסיפורים השתנו תמיד, אבל הכסף לא הגיע. הוא אמר זה אוטוטו יופקד בחשבון, תחכו. עד הרגע האחרון ממש, לפני פחות מחודשיים הוא עוד אמר לנו 'אני מחזיר לכם את הכסף, אין בעיה, אבל תחכו לינואר, כי בינואר תחזור הריבית, ואז אחרי הריבית, אני מחזיר לכם. בשלב הזה אני כבר לא יכולה להגיד שהאמנו לו, אבל לא הייתה לנו הרבה ברירה. חששנו שהוא משקר, אבל גם ככה לא הייתה לנו דרך לקבל את הכסף שלנו. הבנו שהלך הכסף".

- מה הקסם של תדמור ועצמון שגרם לכם להאמין להבטחות שלהם על תשואות ללא כל סיכון, לטענתכם?

נ': "לפני 3-4 שנים באתי לעצמון וביקשתי את הכסף שלי בחזרה, כי נמאס לרדוף אחרי הכסף, והוא אמר לי, במילים אחרות: 'אני חבר שלך, תסמכי עלי, יהיה בסדר'. יש בו משהו שמשדר אמינות, והוא איש עסקים ממולח. אין לי תשובה טובה לשאלה איך האמנו לו כל השנים. עם הזמן התחלנו להבין עם מי יש לנו עסק".

סיפורן של ר' ו-נ' חוזר על עצמו כחוט השני בשיחות שניהלנו עם עורכי דין ומשקיעים בפרשה: משקיעים טוענים שקיבלו הבטחה לתשואות מובטחות - ריביות קבועות על הלוואה שהם נותנים לחברה; משקיעים סכומים משתנים בפרויקטים השונים של החברה; הריבית נכנסת בחודשים הראשונים לאחר ההשקעה; ולאחר מספר חודשים - הכסף מפסיק להגיע.

אשת העסקים תדמור כיהנה עד להליך הפירוק כיו"ר ובעלים של אקסיום עם השותף שלה עצמון. החברה, הממוקמת ברמת-גן, רכשה בספטמבר אשתקד את קניון הראל במבשרת ציון מידי קבוצת מליסרון של משפחת עופר וחברת בן-דוד, תמורת כ-300 מיליון שקל. שנתיים קודם רכשה את קניון עכו מקבוצת דלק נדל"ן תמורת כ-62 מיליון שקל. לחברה יש נכסים גם בצפון אמריקה ובמונטנגרו. המנגנון שאקסיום הציעה אפשר לכאורה למשקיעים פרטיים להיות הבעלים של נכסים מניבים, כמו קניונים ומרכזים מסחריים, חלקם בארץ, אחרים בחו"ל.

בראיון שנתנה ל"גלובס" לפני כשנה הסבירה תדמור כי בניגוד לחברות אחרות שמתעסקות בגיוס כספים ממשקיעים פרטיים עבור פרויקטים נדל"ניים, היא מציעה למשקיעים להיות הבעלים של הפרויקט. ואולם, עיון בחוזים עליהם חתמו המשקיעים מעלה לא מעט תהיות בנוגע להבטחות הללו.

עו"ד אסף ביגר, שותף ליטיגציה במשרד עמית-פולק-מטלון, המייצג חלק מהמשקיעים, ובחן את הסכמי ההלוואה עליהם הם חתומים, מבהיר כי בין ההבטחות בפרסומי החברה ובפגישות הגיוס עם המשקיעים (כפי שסיפרו לו המשקיעים אותם הוא מייצג) להסכמים - אין כל קשר.

לדבריו, "הבטיחו למשקיעים תשואות מובטחות בהשקעות בנדל"ן בחו"ל, כשההסכמים עצמם הם הסכמי הלוואה, אבל אלה הלוואות המירות למניות. לפי ההערכות, כרגע מדובר בהשקעות בהיקף 600 מיליון שקל. המשקיעים בסופו של חתומים על הסכם הלוואה לחברה (FTC), והבטוחה היחידה שהם קיבלו להלוואה אלה מניות של אותה חברה. זו למעשה השקעה ללא בטוחה אפקטיבית. בשורה התחתונה מדובר בחוזים אחידים, שלפיהם המשקיעים מלווים כספים לחברה, ללא שום בטוחה. נאמר שם גם שזה לטובת השקעה בנדל"ן בחו"ל, אבל אין שום מחויבות חוזית לגבי היכולת להיפרע מנכס הנדל"ן בחו"ל ולגבי השאלה אם הנכס משועבד לגורמים אחרים. הדוגמא לכך היא באמת ההשקעה בפרויקט זלרס באונטריו, שם החברה נפלה ולא היה למי לפנות. הנציגים בבית המשפט של דנה אמרו שזה מאוד מצער שהחברה נפלה, אבל אין מה לעשות, אבל אם היו בטוחות למשקיעים אז המצב היה נראה אחרת".

"רב הנסתר על הגלוי"

עורך דין נוסף המייצג משקיעים אמר ל"גלובס" כי לא יתפלא אם יתברר, כי מדובר בחשש למקרה של הונאת פונזי. לדבריו, "מדובר על פירמידה של חברות. בבקשת הפירוק הבעלים אומרים שחברות הניהול לא יכולות להמשיך לתפקד ונכנסו לחדלות פירעון כי אינן יכולות לגייס משקיעים כתוצאה מהפרסום בעיתון. זה אומר שיש כאן חברות שמצד אחד גייסו השקעות, ומצד שני מבקשות לממן את הפעילות באמצעות השקעות אחרות. אף אחד עוד לא אומר את המילים פונזי, אבל כולם שואלים איך יכול להיות שחברה, ששילמו לה עמלה בעת ביצוע ההשקעות כדי לנהל את ההשקעות, אומרת עכשיו שהיא לא יכולה להמשיך לנהל את ההשקעות ללא השקעות נוספות. אם כבר שילמו להם בעבור ניהול השקעות קיימות, מדוע הם זקוקים להשקעות נוספות כדי לנהל את אותן השקעות. כל מי שעיני בראשו מבין מה החששות פה ומה צריך לבדוק".

כבר במסגרת הדיון הסוער הראשון שהתקיים בפני השופט אורנשטיין בתיק החלו לצוף סימני השאלה בנוגע להסכמי ההלוואה שנחתמו, לכספים שהושקעו בפרויקטים השונים של אקסיום, ובעיקר בנוגע לשאלה במה הושקעו. בין היתר, אמר עו"ד ישי בית און, המייצג חלק מן המשקיעים כי "רב הנסתר על הגלוי" בפרשה הזאת. עו"ד צבי וולך, המייצג משקיעים בקניון הראל, ציין כי "יש פה סוגיות שדרושות בירור קשה"; ועו"ד פרייזלר כהן, אף הוא בא כוחם של משקיעים שונים, הוסיף, כי "הוצגה בביהמ"ש מסכת שניתן להבין ממנה אי-הבנה" והתייחס לחוזים עליהם חתמו לקוחותיו. לדבריו, "הבטוחה היחידה שהוצגה למרשיי היא המרה וקבלה של מניות בחברה שבה הם השקיעו. אותו מנגנון אג"ח שהיה אמור להיות מבוצע לא בוצע, והחברה פורקה ללא ידיעתם של מרשיי. יתר על כך, בקנדה החברה שבה הייתה צריכה להיות מבוצעת שעבוד מדרגה שנייה, אנחנו למדים שאין שם בכלל זכות עמידה", אמר.

עו"ד כהן הוסיף כי "חברת אקסיום היא גלגול של חברות שלפני מספר שנים הגישו תביעות והקימו את אקסיום, והגענו לאותו מצב. יש משקיעים שאני מייצג שהם עוד מהגלגול הקודם. מדובר פה בקבוצת חברות, ביהמ"ש צריך לבדוק את מספר החברות".

הבקשה לבירור לגבי החברות שבבעלות תדמור ועצמון, מתייחסת לכך שבעבר היו תדמור ועצמון שותפים בחברת השקעות בנדל"ן בעלת שם אחר - פאונדרס, (יחד עם טניה אמיד), ושאף היא עסקה באיתור ובהשקעות בנכסי נדל"ן בחו"ל, באמצעות כספים של משקיעים פרטיים, ופעלה בין היתר בקנדה, וייטנאם וארה"ב. החברה שינתה את שמה לאקסיום לפני כ-5 שנים.

הנפילה של אקסיום ופרויקט זלרס בקנדה - כך לפי הבקשה - אינה קשורה לשאר הפרויקטים המנוהלים על-ידי עצמון ותדמור. כך, לכאורה, הפרויקטים להשלמת הקניון בעכו והקניון בהראל ממשיכים להתקדם, וכספים שהושקעו בפרויקטים בהובלת תדמור ועצמון עדיין מנוהלים על-ידם. ואולם, י', משקיע נוסף של אקסיום שפנה אל מערכת "גלובס" מספר, כי הגם שאינו קשור כלל לפרויקט זלרס, מזה תקופה ארוכה שהוא אינו מקבל את כספו בחזרה. זאת, חרף התחייבויות של הבעלים, המתחמקים ממנו, לדבריו, חודשים ארוכים. י' בדומה למשקיעים האחרים טוען כי רימו אותו, ואף הגיש לאחרונה תלונה למשטרה בטענה לחשש לכאורה לביצוע תרמית, הונאת "פונזי" והלבנת הון (ראו מסגרת).

אם קוראים את בקשת הפירוק של אקסיום ותגובת החברה, לומדים, כי נפילתה של החברה הינה נפילה עסקית ותו לא, שמעידה בעיקר על הסיכונים הקיימים והטבועים בשוק הנדל"ן ובשווקים האחרים בעולם המשפיעים עליו. "בין זה לבין תרמית אין דבר וחצי דבר, אך קל למשקיעים לבוא בדיעבד ולומר רימו אותנו", אומרים גורמים המכירים את הפרשה. עו"ד נוסף המעורב בתיק אמר ל"גלובס" כי "קשה להאמין שיימצא פה 'אקדח מעשן' שהיה בידיים של הבעלים, וקיים סיכוי שהמשקיעים שטוענים לתרמית לא רואים את התמונה לאשורה".

כך או כך, כל הפרטים שנחשפו עד כה בפרשת אקסיום מסתכמים בעיקר בבלבול ובסימני שאלה. המשקיעים ששוחחו עם "גלובס" ועורכי-הדין המעורבים בתיק מבקשים כעת שהמפרקים שמונו ישאלו את השאלות הקשות, שבמרכזן השאלה "איפה הכסף".

תלונה ראשונה למשטרה: "כספי נעלם בלי קשר לנפילת הפרויקט של אקסיום בקנדה. במשך 3 שנים קיבלתי רק פעמיים ריבית"

טענות המשקיעים על תרמית מצד חברת אקסיום נשמעו עד היום בעיקר בין קירות משרדיהם של הבעלים, דנה תדמור ואורי עצמון. מרבית המשקיעים עדיין לא נקטו בצעדים משפטיים נגד תדמור ועצמון (מלבד שני האחים המנהלים תביעה נגד תדמור, ומוזכרים כאן); רובם ביקשו לראות כיצד יתפתח הליך הפירוק, ותהו אם במסגרתו יזכו לראות חלק מהכסף שלהם. ואולם, משקיע אחד, י' (השם שמור במערכת), לא המתין, ופתח בחזית נוספת מול תדמור ועצמון - החזית המשטרתית. לפני כשבוע הגיש י' תלונה נגד אורי עצמון במפלג חקירות על גניבה וקבלת דבר במרמה.

י', פנסיונר של אחת מהחברות הביטחוניות המובילות בישראל, סיפר ל"גלובס": "השקעתי כ-200 אלף שקל באקסיום במאי 2013. במועד ההשקעה הובטח לי כי הכסף יושקע בנכס בפרזנו בארה"ב. במשך שנה הם משכו אותי, עצמון הבטיח הבטחות שהכסף כבר יושקע, עד שאמר לי שבקניון הזה בפרזנו יהיו הפסדים וההשקעה לא טובה, 'אז בוא תעבור להשקעה שנקראת ווסט קריקב פלורידה'. כמובן שהובטחו לי ריביות קבועות להשקעה, בשיעור של 8.5%, אבל לא היה כל קשר בין ההבטחות למציאות. ממאי 2013 ועד סוף 2015, במשך למעלה מ-3 שנים, קיבלתי רק פעמיים ריבית".

י' ממשיך ומספר, כי לאחר שנעתר, בינואר 2014, להצעת החברה להשקיע את כספיו בעסקה לרכישת מרכז קניות "ווסט קריק פלזה" בפלורידה, התברר, כי גם עסקה זו לא תצא אל הפועל. "בהמשך, ומשעסקת 'ווסט קריק' לא יצאה אל הפועל והבנתי שאינה בתוקף, הודעתי כי אני מעוניין להשיב לרשותי את כל כספי ההשקעה לאלתר. בהתאם לכך, בסיכום פגישה מה-9 בספטמבר 2015, ביני לבין עצמון, הובטח לי כי כספי ההשקעה יוחזרו לי עד לסוף אוקטובר 2015". ואולם, בכך, לדברי י', רק החלה הסאגה שלו מול אקסיום.

"משלא הוחזר התשלום במועד המוסכם, פניתי לחברה בפניות חוזרות ונשנות באמצעות מכתבים, אי-מיילים ושיחות טלפוניות, וכן נערכו ישיבות ופגישות ביני לבין עצמון, אשר בהן הובטח לי לקבל את כספי השקעתי בחזרה, וזאת בהתאם להסכם המקורי בינינו", מספר י'. "עצמון התחיל להתחמק מהטלפונים שלי. למרות זאת, הצלחתי לקבל התחייבות בכתב בדצמבר האחרון מטעם החברה, להשבת כספי ההשקעה שלי, כך שהכספים יוחזרו לי ב-5 תשלומים שווים בסך כולל של 52,637.5 דולר עד סוף מאי 2016, כאשר הוסכם כי התשלום הראשון יועבר אלי ב-31.1.16. החברה לא עמדה אף בהתחייבותה זו".

י' מספר, כי בתחילת הדרך עצמון ענה לכל הטלפונים שלו ונפגש איתו, אך מרגע שביקש את כספו בחזרה, החל עצמון להתחמק ממנו. "שלחתי לו ווטצספים, אסאמאסים, אי-מיילים למייל האישי שלו - והוא התחמק ממני במשך חודשים, עד שעשיתי לו מארב ותפסתי אותו. יום אחד אמרו לי שהוא איננו במשרד ועשיתי לו אמבוש, נכנסתי אליו למשרד, והוא היה שם".

דבר נוסף שהדליק אצל י' נורות אדומות לגבי השקעתו, הייתה חשבון הבנק בו הופקדו הכספים שלו. "הכסף שלי הועבר לחשבון נאמנות בבנק לאומי שנקרא: 'אי-ברוקר מסחר וניירות ערך בע"מ', אליו הפנתה אותי אקסיום לצורך הפקדת הכסף לטובת השקעה בפרויקט הספציפי בארה"ב על-ידם. מה הקשר בין אי-ברוקר להשקעות בנדל"ן? מי זה אי-ברוקר? לא יודע. הקבלה בגין העברת הכסף על-ידי לחשבון זה, הינה של 'אקסיום גלובל אינווסטמנטס'".

היום י' לא מבין לאן נעלם הכסף שלו, שהרי הטענה שעלתה בהליך הפירוק הינה כי רק פרויקט זלרס בקנדה של החברה נפל. "החברה ביקשה פירוק בגין חוב מהשקעה נדל"נית שכשלה בפרויקט בקנדה, כשלי אין ולא היה כל קשר אליו. עד היום כספי לא הוחזר לי. אין ביני לבין הפרויקט בקנדה שום קשר. הכסף שלי לא אמור להיות שם. לאלה שבפרויקט בקנדה אולי אין 'קייס' נגדם לכאורה, אם מדובר בכישלון עסקי. אולי הייתה שם תרמית ואולי לא. אבל במקרה שלי הכסף נעלם, למרות שהוא לא קשור בכלל לפרויקט בקנדה. זאת אומרת שהם השתמשו בכסף שלי למטרה אחרת או שגנבו אותו". י' התייאש מלנסות ולהשיג את כספו לבד, והחליט לעלות מדרגה במסגרת המאבק מול אקסיום. בראשית החודש שיגר מכתב התראה לאקסיום, שכותרתו "התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים בגין אי-החזרת כספי השקעה כמוסכם בין הצדדים בגין עסקאות שלא בוצעו"; ובמקביל הגיש נגד החברה ועצמון תלונה במשטרה.

היום, י', בעיקר מתבייש שנפל קורבן לתרמית לכאורה. "אני בסטטוס וברמה כזאת שהייתי צריך לא ליפול ברשת", הוא אומר. "אני נחשב לאדם מתוחכם, אבל הם הצליחו להפיל אותי. הם נראים תמימים, יפים, מטעים בטירוף. נראים אמינים, ממשפחות טובות. אתה מסתכל עליהם ואומר אין סיכוי שירמו אותי. אח של אורי עצמון הוא עו"ד שהיה טייס, אבא שלו ארכיטקט. יש שם מעטה של משפחה טובה. בדיעבד, אשתי שעוסקת בתחום הרגולציה וממשל תאגידי, וביצעה חקירות בתחומים האלה כל החיים שלה, ישר אמרה לי שנפלתי להונאת פונזי. היא לא ידעה על ההשקעה מראש, וכשהיא שמעה מה הובטח לי, ומה נעשה בפועל היא אמרה לי: 'אתה טמבל. נפלת בדיוק לדברים שאני חוקרת'".

התביעה שהחלה את מחול השדים: "הובטחה תשואה של 10.4% מפרויקט בקנדה, אך בדיעבד התברר כי הוא מצוי בכינוס"

מחול השדים סביב חברת אקסיום, ומה שהוביל לנפילתה של החברה כנטען בבקשת הפירוק שהגישה לביהמ"ש, נפתח בתביעתם של שני אחים נגד הבעלים, דנה תדמור, באופן אישי, בטענה, כי היא הונתה מאות ישראלים להשקיע כ-16 מיליון שקל במרכז מסחרי בקנדה, כשבהמשך התברר כי המרכז מצוי בהליכי כינוס עם חובות עתק. הפרויקט המדובר הינו פרויקט זלרס באונטריו, שלפי בקשת פירוק, נפילתו הובילה לקריסת החברה.

בבקשה הדחופה לצווי עיקול זמניים שהוגשה נגד תדמור ושתי החברות שבבעלותה - "אקסיום גלוב אינווסטמנטס הישראלית ו-DA ONTARIO" הקנדית - באמצעות עו"ד אבי ענתבי, נטען כי תדמור ונציגי החברות שבבעלותה מיאנו, חרף הבטחותיהם, להחזיר למשקיעים את כספי השקעתם.חרף קריסת המיזם בקנדה, נטען בבקשה, פעלו תדמור ואנשיה כדי להסתיר את המידע ממאות המשקיעים הישראלים שהשקיעו בו, והעבירו להם מצגי שווא, כאילו יש למרכז המסחרי אופק כלכלי יציב ומשגשג.

בדצמבר האחרון פורסם ב"גלובס" תוכנה של בקשה למתן צווי עיקול זמניים שהגישו המשקיעים לבית משפט השלום בת"א נגד תדמור, במסגרתה נטען, כי אשת הנדל"ן הונתה אותם כאשר גרמה להם להאמין שהם משקיעים בנכס בקנדה שיניב להם תשואה של 10.4% בשנה, אך בפועל התברר כי המרכז המסחרי מצוי בהליכי כינוס נכסים מעל לחצי שנה ושקוע בחובות-עתק, כאשר עשרות אלפי דולרים קנדיים נעלמו ממנו ללא הסבר. בבקשת העיקולים נטען כי מהר מאוד הפסיקו החברות להעביר את הריבית כמובטח למשקיעים, ואף צמצמו את קרן הלוואה שניתנה להם במסווה של הוצאות משפטיות על-סך 17%.

לפי הבקשה, מאות המשקיעים הישראלים השקיעו בחברות של תדמור סכום מצטבר של כ-5.8 מיליון דולר קנדים. לטענת המשקיעים, פעולותיה של תדמור כוללות הפרת חובות חוזיות, ניסיון להבריח רכוש והולכת שולל של המשקיעים. לדבריהם, על-בסיס פעולות אלה ניתן לבסס הרמת מסך נגד החברה, כך שתדמור תהיה חייבת בחבות אישית כלפי המשקיעים ולא "תסתתר" מאחורי החברות בבעלותה.

מנגד, טענו תדמור ושותפה, אורי עצמון, כי לא הסתירו את הפרטים מהמשקיעים, אלא ניסו במשך תקופה ארוכה למצוא פתרון לבעיה שהתעוררה בפרויקט. כפי שעולה מכתבי הטענות השונים שהוגשו לביהמ"ש מטעם תדמור ועצמון, כשנה לאחר תחילת פרויקט זלרס, אחד השוכרים הגדולים במרכז המסחרי - רשת קמעונאות גדולה ומוכרת בקנדה - הודיעה על עזיבת המרכז, הגם שהחוזה עמה נחתם ל-80 שנה. לדברי תדמור ועצמון, המשקיעים היו מודעים לסיכונים הקיימים בהשקעות בנדל"ן בחו"ל, כמו בכל עסקה או השקעה אחרת, אלה שהפעם הסיכון התממש. לדבריהם, לאחר עזיבת השוכר את הנכס, וזאת על רקע המשבר בענף הריטייל בצפון אמריקה, הוחלט להשביח את ההשקעה באמצעות שיפוץ, והמשקיעים עודכנו באופן מלא בדבר ההתרחשויות. בהמשך, לדבריהם, סירב הבנק המממן להאריך את תקופת ההלוואה ועלו קשיים בהשגת מימון חלופי - והנכס נכנס להליכי כינוס. "לכל אורך הדרך אקסיום עשתה ועדיין עושה כל אשר לאל ידה כדי למזער את הפסדי המשקיעים, תוך שהיא מוציאה מכיסה משאבים וכספים רבים, הגם שהיא איננה מחויבת לכך מכוח הדין", טוענים הבעלים.

תגובת אקסיום: "הפרויקטים היו בטוחים יחסית והשיאו תשואות, אך בעולם העסקי לא תמיד יש הצלחות. לטענות על הונאה אין אחיזה במציאות"

חברת אקסיום פעלה במשך מספר שנים והשיאה תשואות יפות למשקיעים בה. לאחרונה, לאור התנודות בשוק הנדל"ן המסחרי ועולם ה'ריטייל' בקנדה הביאו להפסד של ההשקעה בבניין זלרס בקנדה. זאת, לעומת העובדה שרוב ההשקעות הושקעו בישראל בנכסים אחרים. מתוך אחריות למשקיעים בפרויקטים האחרים (אשר לא נפגעו) החברה יזמה הליך של פירוק, על-מנת שניתן יהיה לשמר את הנכסים הקיימים, לרבות נכסים מצוינים שנרכשו עבור משקיעי החברות, כגון הקניון בעכו וקניון הראל. כאמור ניהול החברה הועבר לבקשת החברה לידי מפרקים שמונו על-ידי בית המשפט כדי שימשיך וידאג לעשות את המיטב עבור המשקיעים.

"הטענות על 'הבטחה לתשואה' הינן שקריות, ואין להם אחיזה לא במציאות וגם לא בהסכמים עליהם חתמו הלקוחות. הפרויקטים שבהם השקיעו היו בטוחים יחסית, ואכן גם השיאו תשואות, אך כמו שקורה בעולם העסקי - לא תמיד יש הצלחות ולעתים יש כישלונות. אין תשואה ללא סיכון, ואת זה ידעו גם המשקיעים שהגיעו לחברה. חשוב לציין כי משקיעים שחתמו לאחר מו"מ על חוזי ההשקעה בנכסים, אישרו כי הם מבינים שמדובר בהשקעה עם סיכונים שונים, וכי עליהם לשקול שיקולים אלה בטרם ההשקעה והחתימה על ההסכם. המשקיעים גם אישרו כי הם מבינים שאין ביטחון שההשקעה אותה הם עושים תצליח (כמו בכל השקעה נושאת תשואה).

לגבי המקריים הפרטניים - קשה לנו להבין במי מדובר ולכן לא ניתן להתייחס - רק נדגיש שוב שהחברה מנוהלת על-ידי מפרקים שמונו על-ידי ביהמ"ש, כך שהטענות על כספים שירדו לטמיון בגין תרמית או הונאה אינם נכונים והם חסרי בסיס. מדובר במשקיעים שההשקעה אותה הם עשו לא נשאה פרי (בגלל גורמים אובייקטיבים כמו במקרה זלרס), וכאשר הסיכון התממש (וחשוב לציין שהם קיבלו תשואות לאורך הדרך), הם מתכחשים לעובדה זו ומעדיפים להטיל את האחריות לכך על בעלי החברה, אורי עצמון ודנה תדמור, תוך השמצתם.

"כאמור, המשקיעים נכנסו לחברה בעיניים פקוחות, וכולם חתמו על הסכמים - כל הטענות על 'רמאות' והולכת שולל הינן שקריות וחבל שנאמרו - אף אחד לא מצר יותר על סגירת החברה מתדמור ועצמון, אשר עשו ככל שיכולתם בכדי שתהיה הצלחה. לטענות על פונזי אין אחיזה במציאות. החוזים לא היו אחידים, לא היו הבטחות תשואה, וכלל לא ברור מדוע עו"ד המעורב בתיק פונה לתקשורת בעילום שם, אלא אם הוא חושב שמלבד השחרת פניהם של עצמון ותדמור, אין לו עילה אחרת כלשהי. לגבי נושא התלונה במשטרה - איננו מכירים זאת, ושוב חוזרת ההתנהלות שרצים לעיתון ועושים כותרות, כאשר אין משהו אמיתי לצד אותן כותרות".