זה הזמן לבקר באזורים שכרישי הנדל"ן מאיימים להשמיד

כשנכנסנו לכיוון גבעות הכורכר בנס-ציונה כבר לא זיהינו את המקום. הגבעות שהשארנו כאן לפני שנים הצמיחו בתים ובניינים, והטבע נדחק מערבה. הגענו במיוחד כדי לראות אירוסים, פריחה שמבצבצת פה מדי שנה בפברואר, ותמיד מדגדגת לי בקצות האצבעות.

מזג האוויר היה מושלם וכך גם פינת החן - או מה שנותר ממנה. גבעות הכורכר הן שריד לתופעת הגאות והשפל שהתרחשה במרחב לפני עשרות אלפי שנים, כשהיה מכוסה בים, ובתהליך שבו נוצרו הן היו ייחודיות ואנדמיות לישראל. התבליט הנופי, הקרקע והאקלים הביאו להתפתחותם של בעלי חיים וצמחים ייחודיים לתא השטח, כשהבולט שבהם הוא אירוס הארגמן. את האירוס הזה אפשר לפגוש רק בכמה אתרים באזור השפלה והשרון, ויופיו הוא סיבה מצוינת להגיע לגבעות המקסימות.

בגן הלאומי גבעות הכורכר נס-ציונה יש ים חולות בין הגבעות, עם שבילי הליכה ולמעלה מ-300 מיני צמחים, המשתוללים בימים אלה בצבעוניות, ובראשם אירוס הארגמן. האירוס הזה הוא אחת הסיבות למאבק על גבעות הכורכר, שאינו מסתיים בנס-ציונה, אלא מתחיל בראשון-לציון וממשיך עד רחובות.

במהלך פברואר התקיימו בנס-ציונה ובראשון-לציון אירועים בסימן שמירה על רכס הכורכר, שנמצא כבר שנים תחת איום של כליה. בתי הגידול של הכורכר הלכו ונעלמו מהנוף עקב עבודות חציבה לצורכי בנייה, אף שמדובר בבית הגידול הכורכרי והמשמעותי ביותר במרכז הארץ. זה למעלה מעשור מתקיימת סביב הגבעות האלה פעילות ציבורית שנועדה להסיר את איומי הפיתוח והבנייה. הקושי של הארגונים הירוקים הוא שחלק מהקרקעות נמצאות בבעלות פרטית, ועד שלא יגיעו הרשויות להסדר עם הבעלים לא יהיה ניתן לקדם תוכניות להכרזת השטחים האלה כגן לאומי, למשל, או כשמורת טבע. בחברה להגנת הטבע מקווים שניתן יהיה להגיע להסדר מול בעלי הקרקע הפרטיים בהקדם, ועם הסרת החסמים ניתן יהיה לתכנן אזורי נופש לטובת הציבור.