הרבה קרה בירושלים השנה. למשל, נמכרו בה 2,292 דירות חדשות, יותר מ-1,650 שנמכרו בתל אביב ו-1,500 בפתח תקווה וברמת גן, הבאות ברשימה, וכמעט 500 יותר מאשר בשנתיים הקודמות, שבהן נמכרו בירושלים כ-1,700 בכל שנה.
השנה גם אושרו החלטות על עיבוי רשת המסילות הרכבת בוועדה המקומית: הקו הכחול בין רמות לגילה, הירוק להר הצופים, והכפלת מסלול הקו שכבר נוסע בעיר. בד בבד הולך ונשלם אזור המשרדים והמסחר הצפוף ובו 400 מ"ר בנוי בכניסה המערבית, המתכונן לבואה של הרכבת המהירה מתל אביב.
מהלכים אלה יבקש לימים לרשום לזכותו, בצדק, ניר ברקת, ראש העירייה זו השנה השביעית.
הפיתוח המואץ אינו חף מקשיים. כך למשל הוא גלגל השנה הכרעה בין החרדים, המתקוממים נגד התמורות באורחות המסחר והבילוי, לבין החילונים הנאחזים בירושלים בתקווה לשינוי. כרגע, יד החרדים על העליונה: ראש העיר סגר בתי קפה שפעלו במרכז ירושלים בשבת, והכריז כי לא יתיר פתיחת מרכולים וקיוסקים.
הוא גם הפסיק הקרנת סרטים במתנ"ס בשכונה קרית יובל שרובה חילונית, ולפניו עומדת הכרעה לגבי המעוז האחרון - העסקים ב"תחנה", שרוב פדיונם בשבת. לקרבות יהודים בין מסורת לפיתוח נוספו השנה מופעי מתח לאומי, "אינתיפדת היחידים". תשובתו של ברקת: קריאה לתושבים לשאת נשק אישי והכרזות חוזרות שהעיר "תישאר מאוחדת".
לכל אלה הצטרף המאבק על יוקר המס העירוני, שירושלים מתקשה לגבות מתושביה העניים. ברקת מצידו פועל להפחתתו ואף ביקש שעסקים יזכו לפטור מלא ממנו תוך מאבק גלוי בשר האוצר, משה כחלון.
ניחוח פוליטי
תגובתו לעימותים בין תושבי עירו, טיפולו הוותרני בגביית המס והניחוח הפוליטי העולה ממאבקו בכחלון, מרמזים לשאיפותיו של ברקת, אשר הצטרף השנה למפלגת השלטון, במטרה לא מוצהרת לעמוד יום אחד בראשה. אם כך הדבר, זו החמצה גדולה.
ירושלים היא עוד סימן לעוצמה הגוברת של שלטון מקומי. עליית כוחן של ערים וראשיהן ניכרת בכל העולם, וברקת הוכיח אותה השנה בישראל. מצד אחד סירב לשתף פעולה עם הממשלה ועצר תוכניות התפשטות בשטחים בתחומו ("רכס לבן"), ומצד שני הצליח למשוך תקציבים מכל המשרדים, תחבורה, ביטחון, חינוך, אוצר ופנים, לפיתוח שהוא רוצה.
כך למשל בהגדלת מענק הבירה מ-300 מיליון לחצי מיליארד שקל, כסף שיזרום לתקציב שהוא המחליט לבדו לגביו.
פושט יד לנדבה
עם שליטה בעיר המסובכת בישראל (ואולי גם בעולם כולו, שעיניו מופנות אליה בביקורת תמידית), ועם עצמאות לדרוש ולהשיג את חפצו מהשלטון המרכזי, ברקת ראוי לאדרת מלך. יש לו גם אוצר ביד - ירושלים. המותג הבינלאומי החזק ביותר של ישראל, ופוטנציאל כלכלי לא מבוטל.
הוא יכול היה לשאת את הכתר בגאווה, להורות בשרביטו לחרדים להתגמש ולשלם, לערבים להירגע, לשלם ולקבל, לכרות ברית עם כוחות יזמיים משני הצדדים - ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, ולהתקדם לעצמאות כלכלית תוך שימוש במנועים אורבניים ובבעלי ברית בינלאומיים.
אבל ברקת בוחר בינתיים בדרך הקלה. דבק בסיסמאות, מוותר לתושבים, וכדי להשלים את הפער, מסתובב במסדרונות השלטון כאביון הפושט יד לנדבה.
אולי משום שנדמה לו כי זו הדרך הסלולה לכס ראש הממשלה.
ניר ברקת ראש עיריית ירושלים 7 שנים
גיל: 59
מצב משפחתי: נשוי 3
מקום מגורים: בית הכרם, ירושלים
תפקידים קודמים: חבר מועצת עיר, יזם היי-טק, מהמשקיעים הראשונים בצ'ק פוינט, שהניבה לו מאות מיליוני שקלים.
ניהל תקציב בסך: 7.8 מיליארד שקל (2015)
הישג גדול 2015: הגדלת התקציב המיוחד של העיר לחצי מיליארד שקלים
אתגר גדול 2016: להתקדם לאיזון תקציבי
ניר ברקת / איור גיל ג'יבלי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
