קח הלוואה, תן את הפנסיה - למי זה טוב?

החוסכים לפנסיה יוכלו לקבל הלוואה מקרן הפנסיה ולתת כבטוחה את הגמלה הצפויה להם מעל לסכום של 4,600 שקל - סביב ההמלצה הלא-מוכרת הזו של ועדת שטרום מתחולל ויכוח עקרוני בין בכירי הכלכלנים בישראל, שמערב שאלות מהותיות וערכיות הנוגעות לכל אזרח.

מצד אחד עומד פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל האוצר וראש חטיבת המחקר בבנק ישראל, שיזם במידה רבה את ההצעה במסגרת חברותו בוועדת שטרום להגברת התחרותיות בשוק האשראי. מהצד השני ניצבת ד"ר קרנית פלוג, נגידת הבנק המרכזי, שניסתה למנוע את קבלת ההצעה בוועדה. פלוג ובן בסט נתפשים ככלכלנים בעלי רגישות חברתית גבוהה, ולכן מעבר לוויכוח עצמו מעניינת העובדה ששני כלכלנים בעלי השקפת עולם דומה יכולים להיות חלוקים ביניהם בצורה כה עמוקה בסוגיה כלכלית עקרונית. ראיה נוספת, אם תרצו, לכך שכלכלה איננה מדע מדויק.

ההמלצה שהציתה את המחלוקת נחבאת באחד מפרקי דוח הביניים של הוועדה להגברת התחרותיות בין הבנקים, ונבלעה ברעש שיצרו המלצות אחרות בנושאים, כמו הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי. ההמלצה קובעת שכל חוסך לפנסיה יוכל לקחת הלוואה מקופת הגמל שלו - כך שאם ההלוואה לא תיפרע, תישאר בידיו הכנסה מינימלית העומדת כיום על 4,600 שקל.

בנוסח המקורי הציע בן בסט שבחישוב הסכום המינימלי ייכללו גם הכנסות הגמלאי מקצבאות הביטוח הלאומי, אך בנוסח הסופי של הדוח הושמטה הדרישה הזו ובן בסט הסתפק בכך שההכנסה הכוללת מפנסיה לא תעלה על סכום של 3,800 שקל בערכי 2005 (שהם כיום כ-4,600 שקל) - הפשרה הזו זכתה לתמיכת מרבית חברי הוועדה, למעט שני נציגי בנק ישראל שהתנגדו לה.

מי שמאוד לא אהבה את ההמלצה היא הנגידה פלוג, שתקפה אותה בפומבי בחריפות יוצאת דופן, יחסית לסגנונה המתון והזהיר. "המלצה מוזרה" ו"רעיון רע" כינתה אותה בכנס במכללה למינהל בשבוע שעבר. "המלצה של ועדת שטרום שבהחלט לא מקובלת עלינו היא ההמלצה לעודד שימוש של אשראי צרכני בעצם על חשבון כספי הפנסיה, כשכספי הפנסיה משמשים למעשה כבטוחה" אמרה הנגידה בכנס.

הנימוקים שהציגה פלוג להתנגדותה להמלצה היו, שהגידול המהיר באשראי הצרכני מוכיח שאין צורך בהפיכת הפנסיה למקור אשראי נוסף. "יותר מזה" הוסיפה הנגידה והעלתה טיעון עקרוני, "אם המדינה החליטה שהיא נותנת הטבות מס כדי לעודד חיסכון פנסיוני - אז לא לגמרי ברור למה לאפשר שימוש באותם כספים שהופקדו עם הטבות מס". פלוג התכוונה בדבריה לאפשרות שהחוסך לא יחזיר את ההלוואה וכך ינצל למעשה את הפטור ממס שהמדינה נותנת להפרשות שלו לפנסיה, פטור שמותנה בכך שהכסף בקופה יישמר עד גיל הפרישה (מי ששובר את החיסכון ומושך את הכסף לפני כן מחויב אוטומטית במס של 35%).

הנימוק האחרון של פלוג היה שמדובר בהטבה רגרסיבית, כלומר שמיטיבה יותר עם בעלי ההכנסות הגבוהות - הם הרי יוכלו למשוך מקרן הפנסיה שלהם הלוואות גבוהות בהרבה מבעלי ההכנסות הנמוכות (וליהנות למעשה מפטור ממס גדול יותר) ופחות עם בעלי ההכנסות הנמוכות.

על ההתקפה של פלוג מיהר להגיב בן בסט, שהשתתף בעצמו באירוע והקשיב לדברי הנגידה. "אמרו כאן שאנחנו ממליצים לעודד נטילת אשראי מקופות הפנסיה על חשבון הפנסיה ואוי-אוי-אוי נישאר בלי פנסיה", הכריז בן בסט, "אז חשוב לי לתקן שגיאות". ראשית מחה בן בסט על השימוש המטעה שעשתה פלוג במספר 3,800 כגובה הפנסיה המובטח. הסכום הזה שהופיע בדוח לדרישת אגף שוק ההון באוצר מתייחס לשנת 2005 ומאז עלה המדד ב-21.4%, כך שהסכום כיום עומד על 4,613 שקלים לחודש (סכום דומה מאוד לשכר המינימום. ע"ב). שנית, טען בן בסט, הסכום המובטח בהמלצה איננו כולל את קצבאות הביטוח הלאומי.

מעבר לכך הזכיר בן בסט לנוכחים שההמלצה איננה יוצרת מצב חדש, אלא רק משנה מצב קיים. כבר היום יכול כל עמית בקופת פנסיה ליטול אשראי מקופת הפנסיה שלו, בגובה עד 30% מהסכום שנצבר לטובתו בקרן במועד מתן ההלוואה. הנתונים על החזר ההלוואות האלה מראים, לדבריו, ששיעורי הפירעונות שלהן אינם חריגים לעומת הלוואות בנקאיות רגילות - כך שלדבריו אין בסיס לחשש שהעמיתים יעדיפו לא להחזיר את הכסף ולאבד את זכאותם לחלק מגמלת הפנסיה. "כל מה שאמרנו זה לא רק שאבי בן בסט יידע על זה וייהנה מזה", אמר בן בסט, "אלא שכל אזרח יידע. להגביר את המודעות ולהביא לידיעת האנשים שיש אפשרות כזאת. אם הפרט לא יכול לקבל אשראי זול מאוד מהבנקים, לפחות שיוכל לקחת את זה מקופת הפנסיה שלו".

בסיום דבריו שלף בן בסט ג'וקר: את הבסיס המחקרי להמלצת הוועדה העניק דווקא בנק ישראל באמצעות שני מחקרים של ד"ר עדי ברנדר ממחלקת המחקר של הבנק. המחקרים של ברנדר, שנערכו לאחר הנהגת פנסיית חובה ב-2008, הניבו ממצאים מפתיעים על השינוי שגרמה פנסיית החובה ליחס התחלופה בקרב בעלי הכנסות נמוכות. יחס התחלופה הוא ההכנסה שיקבל הגמלאי לעומת המשכורת האחרונה שהרוויח כשכיר.

ברנדר בדק 10 טיפוסים שונים של שכירים, בעלי משכורות שבין 4,400 שקל ל-10,000 שקל, הוסיף הנחות שונות לגביהם ומצא שבעקבות הנהגת פנסיית החובה צפוי יחס התחלופה של אותם שכירים לעלות על 100% - כלומר שהכנסתם לאחר יציאתם לפנסיה תהיה גבוהה יותר מהכנסתם כשכירים בעשרות אחוזים, עד 70% במקרה הכי קיצוני. הסיבה לכך היא קצבאות הזקנה והשלמת ההכנסה שמשלם הביטוח הלאומי שמתווספות לפנסיית החובה.

מסקנותיו של ברנדר אכן נשמעות כתומכות בעמדתו של בן בסט. "מן הממצאים עולה כי החובה לחסוך לפנסיה מייצרת הפסד נטו למשקי בית מעוטי הכנסה", כותב ברנדר, "פגיעתה באה לידי ביטוי גם בהשפעתה על התחלקות ההכנסה שלהם לאורך החיים. יחסי התחלופה שהמערכת החדשה מציעה גבוהים מ-140% עבור קבוצה משמעותית למדי - הכנסות אלה באות על חשבון ההכנסה הפנויה בגיל צעיר יותר - זו מוקטנת בתקופה שבה משקי הבית מטפלים בילדים ומשלמים משכנתאות".

חשוב לציין עובדה מהותית שבן בסט וברנדר אינם מדגישים: התחשיבים האקטואריים שמנבאים מה תהיה גובה הגמלה לא שווים הרבה יותר מניחוש. קשה מאוד להעריך מה יהיה גובה הקצבה של חוסך בן 30 או אפילו 40 - והשפעת הריביות האפסיות בשוק הון בשנים האחרונות היא דוגמה בולטת לכך. לא פחות קשה להעריך את ההשתכרות של החוסך לפנסיה: האם יזכה לקידום ויגדיל את הפרשותיו או שלהיפך - יפוטר מעבודתו ולא ימצא עבודה חדשה? האם נכון וכדאי לקחת את הסיכון על חשבון העתיד? התשובה לכך תלויה במידה רבה בהשקפה אישית.

מבנק ישראל מסרו בתגובה: "מדינת ישראל חשבה שיש טעם לעודד חיסכון לפנסיה. במידה וסבורים שישנם במערכת הפנסיה הישראלית עיוותים הגורמים לחיסכון יתר רצוי להתמודד אתם ישירות ולא בדרך של יצירת עיוות נוסף. אותם עובדים שלהם יחס תחלופה גבוה בשל פנסיית החובה, הם אלו המשתכרים שכר נמוך וממילא לא יוכלו ליהנות מהמלצת הוועדה לעודד אשראי על חשבון הפנסיה בשל המגבלה הדורשת צבירה של קצבה בגובה 4,600 ש"ח בחודש. לפיכך, העיוות המוצע יטיב דווקא עם העשירונים הגבוהים הנהנים מהטבת מס גבוהה עבור ההפקדה לקרן הפנסיה. עיוות נוסף הוא הסדרי החוב עם הלוואות בכשל כנגד קרן הפנסיה. עיוות שהממונה על שוק ההון והביטוח מנסה לטפל בו בימים אלו, מכיוון שהסדרי החוב הנהוגים כיום פוגעים בתשואה של כלל העמיתים בקרן.

 האם לאפשר לחוסכים לקחת הלוואות על חשבון קצבת הפנסיה