עובדים אקספרס

מחסור משמים. מדהים לגלות בכל פעם מחדש איך אבירי השוק החופשי, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, מפסיקים להאמין בכוחות השוק, הביקוש וההיצע כשהדבר נוגע לשוק העבודה. ב-2011 אמר נתניהו לראשי משרד הבריאות שאפשר לייבא רופאים מהודו על רקע דרישות השכר של ההסתדרות הרפואית, שנבעו בין היתר מהמחסור הגובר ברופאים. השבוע התבשרנו כי נתניהו מקדם תוכנית להנפקת אלפי ויזות למהנדסי תוכנה זרים לאור הטענה למחסור לכאורה במהנדסים מקומיים. זאת במקביל לתוכנית שר האוצר משה כחלון לאפשר לחברות בנייה מסין לעבוד בארץ ולהביא איתם עד 10,000 פועלים ברכבת אווירית. אבל לא פחות מדהים לגלות עד כמה הרעיון לייבא רופאים ומהנדסים מעורר מהומה בקרב מעמד הביניים ואמצעי התקשורת, בעוד הייבוא של פועלים מסין עובר בשקט ואפילו בשמחה. גם את ההסתדרות לא שומעים בעניין, ולמה שנשמע אחרי שכבר הסכימה בעבר ליבוא עובדי בניין, חקלאות ואפילו תיירות? כי בענפים האלה המחסור הוא תמיד מחסור משמים. אף אחד לא שואל שאלות קשות, ואם מישהו שואל - הוא יקבל אותה תשובה: "הישראלים לא מוכנים לעבוד בענף הזה". בהיי-טק השאלות זורמות דווקא יפה. איך זה שיש מחסור ובכל זאת מפטרים בני 45 ויותר כמו בסרט נע? איך זה שיש מחסור אבל כשקצת מתאמצים מגלים שהמנהלים בענף הזה לא מתלהבים מערבים, "רוסים", יוצאי מכללות או סתם אנשים שכתוב להם "נתניה" בקורות החיים. אם השמירה על עבודה כחול-לבן היא ערך, הרי שהיא צריכה להיות ערך לאורך השדרה, לא רק כשזה מגיע לחברים שלנו הבלונדינים.

הפוך, גוטה. גם סוגיית העלאת גיל הפרישה לנשים שנדונה השבוע בוועדת הכספים של הכנסת זוכה ברוב המקרים להתייחסות שבלונית ומעוותת. עיקר הדיון עוסק בשאלת הנכונות של נשים לעבוד עד גיל 67, במקום להצביע על המובן מאליו: רוב הנשים, כמו הגברים, מעוניינות לעבוד יותר - אלו המעסיקים שמפטרים אותן. המוטיבציה של הממשלה בהעלאת גיל הפרישה לא מגיעה מדאגה לחיסכון הפנסיוני של נשות ישראל, אלא מהצורך לחסוך בקצבאות. מה אמורה לעשות אישה שנזרקה משוק העבודה בגיל 62 בזמן שאת קצבת הזקנה תקבל רק אחרי חמש שנים? למשרד האוצר הפתרונים. בינתיים, התקשורת ובעיקר התקשורת הכלכלית תמשיך לסקר באהדה "מבצעי פרישה" שבהם עובדים בגיל 50 ומעלה הולכים הביתה בלי סיכוי להשתלב מחדש בשוק העבודה. סביר להניח שתקראו על הסכומים הנדיבים שקיבלו "הפורשים", או על העובדה לכאורה שהם "עובדים מיותרים" - עד שתיכנסו לסניף הדואר הקרוב לביתכם ותעמדו בתור ארוך ליד אשנב ריק שבו ישב פעם עובד מיותר, בדרך כלל עובדת.

אמפתיה בע"מ. הצביעות הציבורית והתקשורתית פגשה השבוע גם את קטי קרקולוב, מנופאית בת 27 שפוטרה משום שלא הסכימה לעלות למנוף ברוחות העזות והמסוכנות שנשבו. הסיקור התקשורתי היה מלא אמפתיה למנופאית, וכנראה בצדק. אבל תרשו לנו לנחש שהאמפתיה הזו הייתה נעלמת אילו היה מדובר בנמל אשדוד. אתם יכולים רק לדמיין את הכותרת המשתלחת במנופאית החצופה שלא נשמעה למנהליה, שהרי העובדים בנמל מצפצפים על המנהלים ונשמעים רק לוועד (האיום והנורא, כמובן).

אריק, מאחוריך. מתישהו בשנת 2026, לקראת יום העצמאות, תשחרר הצנזורה הקלטות נדירות ובהן קולו הרועד והנרגש של יאיר לפיד יישמע במערכת הקשר כשהוא מודיע בגאווה מתוך מנהרות התחתית בעומק האויב הלונדוני: "הכרזות בידי! אני חוזר, הכרזות בידי".

הבלון התפוצץ. מכירים את זה שבכל כמה זמן אנחנו בתקשורת צריכים לייצר מפלצת, לנפח אותה לממדי ענק ולחבר לכם אותה ישירות לווריד, רק כדי לפוצץ אותה בסוף לחתיכות ולהגיד "אמרנו לכם"? אז ענבל אור.