בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק דיסקונט ישלמו פיצוי בסך 47 מיליון שקל ללקוחותיהם, מבלי שיודו בטענות שהועלו בתביעות הייצוגיות נגדם בפרשת תיאום העמלות - כך הוסכם בפשרה נוספת שהושגה בין הבנקים לבין 4 תובעים שהגישו נגדם תביעות ובקשה לאישורן כייצוגיות בגין תיאום העמלות בין הבנקים.
מדובר בהסדר פשרה נוסף, המצטרף להסדר קודם שנחתם ב-2014 בין חמשת הבנקים הגדולים - הפועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי והבינלאומי - ואשר במסגרתו הוסכם על פיצוי בסך של כ-35 מיליון שקל לתובעים ייצוגיים בתביעות נוספות שהוגשו נגד הבנקים.
במסגרת ההסדר החדש הוסכם כי מתוך 47 מיליון שקל, סך של 35 מיליון ישולם מתוך 70 מיליון השקלים שכבר נקבע שהבנקים ישלמו כקנסות למדינה בגין פרשת תיאום העמלות; וסך של 12 מיליון נוספים ישולם על-ידי הבנקים על-פי החלוקה הבאה: הפועלים ישלם 4.5 מיליון שקל, בנק לאומי - 4.5 מיליון שקל, ובנק דיסקונט - 3 מיליון שקל.
על-פי ההסדר, לאחר עשור שבו נוהלו התביעות, יראו עורכי הדין שייצגו את התובעים והתובעים הייצוגיים שכר נאה על עבודתם. כך, התובעת הייצוגית באחת התביעות - חברת שרנוע - תקבל סך של 650 אלף שקל; והתובעים המייצגים בתביעה השנייה יקבלו גמול בסך 1.15 מיליון שקל; כאשר את מרבית הסכום, בהיקף 1.05 מיליון שקל, יקבל פרופ' שמואל קניאל; ושני התובעים הנוספים - גרשון וולנסקי ושלמה אלגרבלי - יקבלו סך של 50 אלף שקל כל אחד. עורכי הדין יצחק אבירם ונועם שכנר, אשר ייצגו את שרנוע, יקבלו שכר-טרחה בסך של 3.55 מיליון שקל בתוספת מע"מ; ועורכי הדין גלעד ברנע וישי שריד יקבלו שכר-טרחה בסך 1.15 מיליון שקל. סכומים אלה ישולמו בנוסף ומחוץ לסך של הכולל של 47 מיליון שקל שישולמו כפיצוי ללקוחות על-פי ההסדר.
אם בית המשפט את הסדר הפשרה החדש, הפרשה - שהחלה בקול תרועה רמה לפני יותר מעשור, בדרישות פיצוי של מעל מיליארד שקל במסגרת תביעות שונות בגין תיאום עמלות הבנקים - תסתיים בקול ענות חלושה באופן יחסי, ובחלוקת סכומים נמוכים משמעותית מהסכומים שנדרשו מהבנקים במהלך השנים בהן טופלה הפרשה. עם זאת, בשוק הבנקאות מייחסים חשיבות רבה להרתעה שנוצרה בעקבות פרסום הפרשה והטיפול בה בנושא העמלות.
מדובר בהסכם המביא לסיומן של שתי תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד הבנקים בשנת 2006, על-ידי חברת שרנוע מכונות ממוחשבות וכן על-ידי הפרופ' שמואל קניאל, פרופ' גרשון ולנסקי ושלמה אלגרבלי, בטענה לקיומו של הסדר כובל בין הבנקים בנוגע לעמלות שנגבו מלקוחות. ההליכים התגלגלו בעשור האחרון בערכאות השונות לאורך השנים והגיעו עד בית המשפט העליון בערעורים מטעם הצדדים. זאת, במקביל להליכים שניהלה רשות ההגבלים העסקיים כנגד חמשת הבנקים הגדולים.
בדצמבר 2014 הוגשה בקשה לאישור הסכם פשרה בתיק שרנוע, אשר בהתאם להצעת בית המשפט לא אושרה. הצדדים נשלחו לנסות ולתקן את ההסכם הפשרה כך שיכלול את כל הצדדים בשתי הבקשות הייצוגיות - שרנוע וקניאל - וכעת חזרו עם ההסדר החדש והמתוקן.
כאמור, מדובר בהסדר פשרה נוסף, המצטרף להסדר קודם שנחתם בפרשה בנובמבר 2014, לפיו נקבע כי הבנקים ישלמו לציבור 35 מיליון שקל. בהסדר הקודם נכללו גם בנק מזרחי והבינלאומי.
גם בהסדר הקודם "הנשכרים הגדולים" היו עורכי הדין שייצגו את התובעים, כאשר נקבע כי עו"ד רם דקל יקבל כ--3.3 מיליון שקל, עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש יקבלו כ-1.4 מיליון שקל, ועורכי הדין רם גורודיסקי ואמיר ישראל יקבלו 1.3 מיליון שקל.
גלגוליו של הקנס: מ-290 ל-70 מיליון שקל
בחודש יוני 2014 הסתיימה פרשת תיאום העמלות של הבנקים, שהחלה לפני כ-12 שנים, בקנס של 70 מיליון שקל בלבד לחמשת הבנקים הגדולים. נקבע אז כי שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, ישלמו קנס של 21.4 מיליון שקל כל אחד; דיסקונט ישלם 14.3 מיליון שקל; הבינלאומי ישלם 8 מיליון שקל; ומזרחי-טפחות ישלם 4.9 מיליון שקל. חלק מאותם 70 מיליון שקל ישמש כאמור לתשלום לתובעים בתביעה הייצוגית, ויתרת הסכום יועבר למדינה כקנס.
הפרשה החלה ב-2004. בנובמבר אותה שנה פשטו חוקרי רשות ההגבלים העסקיים על משרדי הנהלות בנק הפועלים ובנק לאומי, לאחר תקופה ארוכה של חקירה סמויה. במסגרת החקירה נבדקו חשדות שלפיהם הבנקים תיאמו החל מסוף שנות ה-90 את תעריפי העמלות והעבירו ביניהם את המידע.
החוקרים החרימו מסמכים רבים, פרוטוקולים של דיונים פנימיים ומחשבים, כולל מחשבו של מנכ"ל הפועלים דאז, צבי זיו. הסיבה: חקירה בנושא תיאום אסור בין הבנקים בתעריפי העמלות. החקירה הוגדרה "הגדולה ביותר שניהלה הרשות מאז ומעולם בחשד לביצוע עבירות על-פי חוק ההגבלים העסקיים בתעשיית הבנקאות". ביולי 2005 ביקשה הרשות מהבנקים חומר נוסף ואף חקרה עובדים.
בתחילת 2009 נחשף ב"גלובס" כי קן הציעה לבנקים פשרה. קן הציעה לבנקים הפועלים, לאומי, דיסקונט, הבינלאומי ומזרחי-טפחות לשלם קנס כבד של 290 מיליון שקל; היא איימה כי אילולא כן היא תוציא קביעה אזרחית נגדם. קביעה זו תהווה ראיה במשפט אזרחי וקלף חשוב למגישי התביעות הייצוגיות בנושא. אלא שבבנקים סירבו להצעה זו והעדיפו להסתכן ולהגיע לבית המשפט. ואכן, כמה חודשים לאחר מכן הוציאה קן קביעה אזרחית, שלפיה הבנקים העבירו ביניהם מידע בנושא מחירי עמלות.
החקירה חשפה את קיומם של הסדרים כובלים בין הבנקים, שבמסגרתם העבירו הבנקים בינם לבין עצמם מידע הנוגע לעמלות. המידע הועבר בעיקר בשיחות טלפון בין אנשי מחלקות העמלות של הבנקים, אשר היו אמונים על התמחור וגביית העמלות. המידע שהועבר בין הבנקים הבהיר את מה שהיה חלקי וחסר בתעריפונים שפרסמו לשימוש הלקוחות. פרסום הדוח היווה את יריית הפתיחה להגשת תביעות ייצוגיות נגד הבנקים בנושא זה, ואכן הוגשו כמה תביעות, כשהגדולה בהן הייתה על סך מיליארד שקל.
בינתיים ההליך המקביל מול רשות ההגבלים התנהל בבית הדין להגבלים עסקיים, ואף עבר בשלב מסוים לגישור. לפי הערכות, בשלב מסוים הבינו ברשות ההגבלים כי הראיות נגד הבנקים אינן חזקות מספיק, וכי מוטב לסיים את הפרשה בפשרה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
