האותיות הקטנות של שקד

קצת יותר משנה לאחר שנכנסה לתפקיד, אפשר כבר לקבוע כי לפחות בהיבטים הכלכליים של עבודתה, איילת שקד היא אחת משרות המשפטים הטובות ביותר שהיו פה. כששקד מתפנה מהאג'נדה הישנה (והלגיטימית) שלה להיאבק בכוחו של בית המשפט העליון, מהרעיון לקצץ בסמכויות היועץ המשפטי לממשלה ומקידום חוקים שעלולים לפגוע בחופש הפרט, היא מקדמת בזה אחר זה רפורמות וחוקים חשובים בתחום הכלכלי שהיו תקועים בצנרת כבר שנים.

כך, למשל, היא עושה עם הרפורמה החשובה בתחום חדלות הפירעון, עם החוק שקידמה למחיקת חובות של חייבים מוגבלים באמצעים, כמו גם עם חוק נתוני אשראי שקידמה ביחד עם שר האוצר משה כחלון, במטרה לפתח את שוק האשראי הריכוזי ולצמצם פניות לשוק האפור ועם חוקים נוספים.

שקד, מתברר, היא ביצועיסטית ממדרגה ראשונה, והיא ניחנה גם ביכולת החשובה והנדירה אצל חלק מהפוליטיקאים, להגיע לפשרות במטרה לקדם תהליכים וחוקים.

אבל בכל הנוגע לטיפול בעבודת נציבות הביקורת על הפרקליטות בראשות השופטת הילה גרסטל, לפשרה שעושה כעת שקד עלול להיות מחיר גבוה מדי. במקום לקבל החלטה חד-משמעית באשר לאופן שבו תפעל הנציבות, בתום מאבק עיקש של הפרקליטים נגד גרסטל, הודיעה היום (ב') שקד כי תקדם חוק שיבחן שני מודלים שונים לעבודת נציבות הביקורת על הפרקליטות.

"מודלים אלה ינוסו הלכה למעשה בתקופה של שנה כל אחד, ורק לאחר מכן יחליט שר המשפטים אילו מבין שני המתווים נכון יותר כדרך קבע... כי אין חכם כבעל ניסיון", הודיעה שקד - אבל לא טרחה להודיע שהיא למעשה כבר החליטה איזה מבין המודלים ייבחרו.

לפי המודל הראשון, בשנה הראשונה, מרגע היכנסו של החוק לתוקף, תמשיך הנציבות לבצע ביקורת פרטנית על עבודת הפרקליטים לצד ביקורת מערכתית על עבודת הפרקליטות. בשנה השנייה תיעשה הביקורת המערכתית במודל של ביקורת פנים, כלומר בפיקוח היועץ המשפטי לממשלה, ואילו הביקורת הפרטנית תישאר תחת נציבות הביקורת החיצונית לפרקליטות.

הרעיון לערוך ניסוי במשך שנתיים ולבחור באופציה הטובה הוא יפה. ואולם, הבעייתיות בהצעה לבחון שני מודלים טמונה ב"אותיות הקטנות". ו"האותיות הקטנות" מספרות כי ברירת המחדל היא שבתום השנתיים תפעל הנציבות על-פי המתכונת השנייה.

כלומר, הביקורת המערכתית, החשובה והעקרונית, על עבודת הפרקליטות תהיה ביקורת פנימית שתהיה כפופה לצמרת הפרקליטות וליועמ"ש, ואילו רק הביקורת הפרטנית תישאר בידי הנציבות החיצונית, שתפעל כנציב תלונות (אומבודסמן) חיצוני, בדומה לנציב התלונות על שופטים. וביקורת פנימית, מעצם טבעה, היא תמיד פחות אובייקטיבית ויותר נתונה ללחצים ולהשפעה.