הטיסות המהירות חוסכות לנו זמן מייגע בתוך קבינת המטוס, אבל המהירות פותרת רק חלק מהבעיה. הגוף שלנו מתוכנן לחוות יום של 24 שעות ביממה ומחזורים סדירים של אור יום וחשיכת לילה. חציית אזורי הזמן גורמת לשעון הפנימי שלנו להשתגע ולצאת מאיפוס מיד עם הנחיתה באזור הזמן החדש. פיתוח חדשני עליו עמלים צוות חוקרים מסטנפורד יביא להקטנה משמעותית של התופעה המטרידה.
הפתרון, באופן לא מפתיע, קשור בחשיפה לאור. הגורם העיקרי המכתיב את קצב היממה שלנו. במהלך ניסוי שערכו החוקרים הם חשפו את המשתתפים להבזקי אור קצרים ועקביים בזמן שאלה היו שקועים בשינה עמוקה, וזאת כדי לבדוק אם הם יכולים לשנות את הקצב הטבעי של הגוף שלהם ולהערים עליו, כך שיחשוב שהוא נמצא בלוח זמנים אחר וכנראה שזה עבד.
מסתבר שאם בעת השינה בלילה שלפני הטיסה הנוסע ניחשף במשך שעה להבזקי אור בשעות הבוקר המוקדמות, גופו מתפתה לחשוב שהשמש זורחת שלוש שעות קודם לכן. אין זו הפעם הראשונה שבה מדענים עורכים ניסויים של חשיפה לאור במטרה לשנות את מחזור היממה של הגוף, אולם על-פי החוקרים מסטנפורד, בזמן שחשיפה לאור רציף מזיזה את השעון הפנימי של אדם לכל היותר ב-36 דקות, הבזקי אור בני שתי אלפיות השנייה בכל 10 שניות "הזיזו" את השעון בשיעור ממוצע של קרוב לשעתיים ולפעמים אף יותר.
כמובן שרוב הנוסעים לא יכולים לבלות לילה במעבדת שינה לקראת כל טיסה, ומסיבה זו פועל הצוות מסטנפורד על פיתוח מסכת שינה מבוססת נורות LED, שיהיה ניתן לתכנת לתוצאה הרצויה דרך הסמארטפון. בעתיד הרחוק, כך נראה, לא רק שנגיע ממקום למקום הרבה יותר מהר - גם נהיה מסוגלים להסתגל אליו בקלות הרבה יותר מהר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
