לא צודק ולא שוויוני

"מדובר בנושא חברתי חשוב מאין כמוהו, אך לצערנו אין לכך תקציב". בפעם הבאה כשתשמעו פוליטיקאי ו/או פקיד ממשלה אומר את המשפט הזה, או אחת מצורותיו ומגרסאותיו הדומות, כדאי שתיכנסו לאתר האינטרנט החדש של אגף הכלכלן הראשי, שהשיק השבוע משרד האוצר (http://mof.gov.il/ChiefEcon).

שם, באתר, נמצאות הסיבות לכך שאין לממשלה שלנו כסף לעוד שעת לימוד במתמטיקה לכל מערכת החינוך (400 מיליון שקל בשנה), לקיצור התורים לניתוחים (350 מיליון שקל), לפתרון בעיית המיטות במסדרונות בתי-החולים, באמצעות הוספת 3,000 מיטות אשפוז (2 מיליארד שקל), וגם לא לקו רכבת-תחתית חדש, שיאפשר לתושבי גוש דן לוותר על רכב פרטי שני (15-20 מיליארד שקל).

אם הסכומים האלה נראים לכם דמיוניים, תביאו בחשבון שהמדינה מחלקת מדי שנה הטבות-מס בהיקף של 50 מיליארד! שקל. חלק גדול מההטבות האלה מוצדקות, אחרות שערורייתיות אבל אלה קטנות יחסית לאחרות. חיפוש קצר יגלה הטבת-מס אחת, לא שוויונית ולא מוצדקת, שביטולה יפנה לאוצר המדינה יותר מ-5 מיליארד שקל בשנה, על-חשבון שני העשירונים העליונים מבין מקבלי ההכנסה. מה הסיכוי שזה (ביטולה) יקרה? קלוש, כל עוד ההסתדרות עומדת לימינם של העובדים בעלי ההכנסות הגבוהות.

את המידע הרלבנטי על הטבות-המס אפשר למצוא באתר החדש, בתוך "דוח הכנסות המדינה". זה "הפרסום המרכזי והמקיף ביותר בישראל בתחום מדיניות המסים", כך מכנים אותו אנשי האוצר. בעניין הזה הם צודקים. אחרי תקציב המדינה, דוח הכנסות המדינה הוא הטקסט החשוב ביותר שמייצרת מדינת ישראל לאזרחיה משלמי המסים. בשעה שתקציב המדינה הוא באמת מסמך מורכב ועמוס שמות-קוד, דוח הכנסות המדינה הוא מסמך פשוט יחסית, שמסביר מאילו כיסים בדיוק מגיע הכסף, ועושה את זה בשפה מובנת גם ללא-כלכלנים.

הפרק המעניין ביותר בדוח הוא על הטבות-המס שהמדינה נותנת באופן חוקי. הכלכלנים יגידו, שהטבות-מס הם כמעט תמיד דבר רע ומיותר, ולכן ביטולן או צמצומן הוא הדרך הקלה והנכונה להביא את הכסף שדרוש למימון המטרות החשובות שמנינו (לחינוך, לבריאות ולתחבורה). הפוליטיקאים יגידו, שזו דווקא דרך קשה ומסוכנת. עובדה, שמאז 2003, המדינה לא הצליחה לבטל הטבות-מס בהיקף נרחב. יש בדוח מידע על הטבות בהיקפים קטנים יחסית לקבוצות שבאמת זקוקות לתמיכה, כמו לנכים ועיוורים (450 מיליון שקל), לנשים עובדות (880 מיליון), משפחות חד-הוריות (120 מיליון), הורים לילדים נטולי יכולת (50 מיליון), ולמי שקרוב-משפחתו מאושפז במוסד (50 מיליון שקל). יש הטבות פחות מוצדקות, כמו הפטור ממס לתושבי אזורי פיתוח (1.5 מיליארד שקל), או הפטור ממע"מ לאילת (900 מיליון שקל).

מנגד, יש הטבות שהן לגמרי לא-מוצדקות, אבל הן קטנות יחסית, כמו הפטור ממע"מ לתיירות מרפא (30 מיליון שקל); והפטור שמקבלים גופים כמו קרן קיסריה וחברת קצא"א, שאפילו האוצר לא יודע - או לא רוצה לכתוב - מה היקפן.

הטבת-המס הגדולה ביותר במונחים תקציביים היא הזיכוי הניתן על החיסכון לפנסיה: סכום שעומד היום על 18 מיליארד שקל לשנה, והולך וגדל בקצב של 10% לשנה. אמנם אין הרבה מחלוקת על חשיבות החיסכון לפנסיה, ועל הצורך לעודד אותו בהטבות-מס, ובכל-זאת, ישנה הטבת-מס נוספת מאותה משפחה, שמעוררת מחלוקת הרבה יותר גדולה.

מדובר בחיסכון בקרנות ההשתלמות. קרנות ההשתלמות הן פטנט ישראלי שנולד ב-1978 במטרה לממן השתלמויות מקצועיות. ההפקדות לקרן זוכות לפטור מוחלט ממס, שעולה למדינה באובדן הכנסות של 5.2 מיליארד שקל לשנה. הטבת-המס הזו היא בעלת אופי רגרסיבי. היא מיטיבה הרבה יותר עם בעלי ההכנסות הגבוהות, והרבה מעבר להכנסתם.

נסביר: לפי הכלכלן הראשי באוצר, לגבי העובדים בשלושת העשירונים הנמוכים, פחות מ-10% מכלל העובדים מקבלים קרן השתלמות. בעשירונים הרביעי עד השביעי, עולה בהדרגה שיעור המקבלים קרן השתלמות, ל-42%; ואילו בעשירון התשיעי והעשירי, מקבלים 80% ו-93% מהעובדים קרן-השתלמות, עם פטור מוחלט ממס (למרות שכרם הגבוה במשק).

לכן, אם תבוטל הטבת-המס (הפטור) לקרנות ההשתלמות, תוספת המס תיפול למעשה בצורה פרוגרסיבית. כלומר, המס יהיה גבוה יותר על בעלי ההכנסה הגבוהה. וכך, 5.2 מיליארד השקל ששווה ההטבה, יתחלקו באופן הבא: 4.360 מיליארד שקל יספגו העובדים השייכים לעשירונים התשיעי והעשירי; וכל השאר שמתחתם - יספגו רק 870 מיליון שקל.

שאלה מעניינת בהקשר זה היא - למה בעצם משמש הסכום שנצבר בקרן ההשתלמות וזוכר לפטור ממס? בלי לערוך מחקר בעניין אפשר להניח שההון הנצבר בקרן משמש בעיקר לרכישת דירות. כלומר, להגדלת הביקושים ומכאן לניפוח מחירי הנדל"ן.

מבקר המדינה שאל השבוע - כמה מחלפים היה אפשר לבנות בכסף שעלו מצלמות המשטרה. באותה גישה, אפשר לשאול - כמה מיטות אשפוז, שעות לימוד וקווי רכבת, אפשר היה לקבל תמורת ביטול הפטור ממס לקרנות ההשתלמות.