האם הקרנות האקטיביות מצליחות "להכות" את המדד?

הפתיחה, יוצאת הדופן לרעה, של שנת 2016, משכיחה מאתנו את העובדה שהיא הגיעה אחרי שנה שהייתה רוויה אף היא בשינויים חדים במגמות השווקים. לאורך כל 2015 נסחרו מדדי המניות הרחבים (כמו ת"א 25, 75 ו-100 ומניות כללי) בתנודתיות, אם כי רובם סיימו את השנה בעליות, חלקם אפילו בעליות נאות.

סיבות רבות גרמו לתנודתיות ולשינויים בשוק המניות המקומי, אך הבולטות שבהן היו תוצר של השפעות אקסוגניות, כאלה שנבעו משינויי מאקרו עולמיים, ביניהם משבר החוב של יוון, המתיחות בין מדינות המערב לרוסיה, ירידה חדה במחירי הנפט, ההאטה בסין ועוד. גם הזירה המקומית לא הייתה שקטה, ובכל הקשור לבורסה בת"א, הנושאים המרכזיים היו מתווה הגז ההפכפך והתוכנית ליצירת תחרות במערכת הבנקאית, כמו גם חוסר שקט בזירה הפלסטינית ותופעת הסכינאות.

עבור קרנות הנאמנות האקטיביות המתמחות במניות בישראל הייתה זו שנה בה ניתנה להן האפשרות להתמודד עם אתגרי השוק האלה, ולנו, המשקיעים, לבדוק אם הן הצליחו "להכות" את מדדי הייחוס הרלוונטיים לפעילותן.

ביקשנו לבדוק כיצד התנהגו הקרנות האקטיביות אל מול שוק המניות, דרך המדדים הרחבים וגם דרך אלו הסקטוריאליים. שמונת המדדים שלגביהם ערכנו את הבדיקה הם: ת"א 25, ת"א 75, ת"א 100, יתר 50, מניות כללי, גז ונפט, נדל"ן ומדד הביומד.

חשוב להדגיש, שמנהלי הקרנות האקטיביות מתחילים את השנה מנקודת פתיחה נחותה, זאת בשל דמי הניהול שגובים מנהל הקרן והנאמן שלה. אנחנו משווים את ביצועי הקרנות למדדי בנצ'מארק שהם סטריליים, בעוד שלקרנות יש עלויות בדמות דמי ניהול ודמי נאמן, שיחד מגיעות בקרנות שבדקנו לכ-2% בממוצע. התמונה שעלתה בפנינו יכולה לייצר שביעות רצון חלקית אצל מנהלי הקרנות והמשקיעים בהן. בשישה מתוך שמונת המדדים שנבדקו, השיגו הקרנות בממוצע תשואת יתר על פני מדדי הייחוס - למרות ואחרי העלויות.

שתי קבוצות הקרנות שלא הצליחו "להכות" את המדד הן הקרנות המתמחות בת"א 25, ואלה המתמחות במדד יתר 50. לגבי מדד ת"א 25, רק שתי קרנות (מתוך 9) הצליחו להשיג תשואה עודפת על פני המדד, והבולטת ביניהן השיגה תשואה של 5.7%, כ-1.4% יותר מאשר המדד עצמו. לעומת זאת, הקרן שהשיגה את התשואה הנמוכה ביותר בקבוצה זו סיימה את שנת 2015 בתשואה שלילית של 1.7%. זוהי תשואה שמשקפת פער של יותר מ-6% בין הקרן למדד.

המדד הנוסף שאותו לא הצליחו הקרנות להכות הוא, כאמור, מדד יתר 50. זו הייתה שנה פנטסטית עבור מניות המדד - המניות הקטנות, שהשיגו את התשואה הגבוהה ביותר בשוק המניות הישראלי (21.2%). בשונה מהתוצאות שקיבלנו לגבי מדד ת"א 25, הרי שבמקרה זה 4 קרנות (מתוך 12) הצליחו, בכל זאת, להכות את המדד, והקרן הטובה ביותר סיימה את השנה עם יותר מ-29% והנמוכה ביותר השיגה 13.5%. הפער בין המדד לקרן עם התשואה הנמוכה ביותר עמד על 7.7%, פער גדול מאוד, באופן יחסי.

שאלה מעניינת נוספת שאותה רצינו לבדוק, היא האם ישנו קשר בין אופי הסקטור הנבדק לבין הפער בין תשואת הקרנות לבין מדד הייחוס. כפי שמוצג בטבלה, הפער החיובי הגדול ביותר לטובת הקרנות היה במדד ת"א 75. בעוד שהמדד סיים את השנה בירידה של 5.4%, הרי שהקרנות השיגו בממוצע תשואה חיובית של 5.4%. קרן אחת הצליחה אף להשיג תשואה של 10.5%, פער של כ-16% מן המדד.

ייתכן, כי ההבדל הגדול - אם נרצה, סטיית התקן הגבוהה בין הקרנות לבין המדד - מקורו באופי החברות הנכללות במדד. מדד ת"א 75 הוא מדד מניות השורה השנייה של ישראל (Mid Cap). מעצם אופיין של החברות בקטגוריה הזו, הן נתונות לשינויים קיצוניים יותר מהשפעות מקומיות, אך באותה מידה, כאשר השפעות אלו מתרחשות, גם יש בידי מנהלי ההשקעות יכולת פעולה אקטיבית, שבאמצעותה הם יכולים לצפות ולהתמודד עם אותן השפעות, לפחות בחלקן.

במלים אחרות, ייתכן כי הגמישות שניתנת לשיקול דעתו של מנהל הקרן היא רחבה ויעילה יותר, ככל שהמדד מבוזר ורחב יותר.

סיבה אפשרית נוספת היא השינויים במניות שמרכיבות את המדד, באופן שמחייב את תעודות הסל, אך לא את מנהלי הקרנות האקטיביות, מה שפעל לטובתן. דוגמה נוספת לכך היא מדד המניות הכללי. זהו למעשה המדד שבו נכללות כל המניות שנסחרות בבורסה בישראל, כלומר זהו המדד בו מגוון המניות הוא הגדול ביותר. אי לכך, במדד זה מצאנו את ההבדל הגדול ביותר בין הקרנות שעוקבות אחרי המדד, כאשר זו עם התשואה הגבוהה ביותר עלתה ב-21.4%, ואילו הגרועה ביותר ירדה בכ-4.7%, פער של יותר מ-26%.

סקטור הנדל"ן נתן למנהלי הקרנות את הבמה להכות את המדד בפער הגבוה ביותר. בעוד שהמדד סיים את השנה עם עלייה של 1.1%, ממוצע הקרנות המתמחות באפיק זה (3 קרנות) עמד על 9.2%, כלומר פער של יותר מ-8% לטובת הקרנות.

רבות נכתב על ההבדלים בין הקרנות המנוהלות באופן אקטיבי, ועל יכולתן או חוסר יכולתן "להכות" את המדדים. זהו ויכוח שניטש זה זמן רב. נראה ששנת 2015 הייתה שנה טובה לבחון ולעמוד על ביצועי אלה מול אלה. החופש והגמישות המחשבתית והביצועית כאחת, הניתנים למנהלי הקרנות, אמור לאפשר להם לנצל, עד כמה שניתן, אירועים יוצאי דופן המשליכים על השוק, והשנה האחרונה הוכיחה שאכן ניתן להשיג זאת, אך באופן חלקי: כ-43% מהקרנות היכו את המדד הרלוונטי לפעילותן. אם המגמה של הורדת דמי הניהול בקרנות המנייתיות תימשך, כי אז התוצאות העתידיות צפויות להיות טובות יותר.

עם זאת, חשוב לזכור, שאלוקציית הנכסים שאותה בוחרים המנהלים טומנת בחובה גם סיכון לא מבוטל, ומכאן הצורך להיות במעקב צמוד אחר הקרן וביצועיה. השנה האחרונה עשויה לחזק את אמון המשקיעים במנהלי הקרנות האקטיביות, אך הוכחה נוספת לכך נקבל אם הקרנות ישיגו ביצועים דומים בתנאי שוק פחות תנודתיים. בינתיים, השנה הנוכחית מצטיירת כתנודתית. לפחות בחודשיים הראשונים של 2016, התמונה מבחינת התנודתיות דומה ל-2015, ורוב גדול של הקרנות השיגו יותר מן המדד הרלוונטי לפעילותן.

 ביצועי הקרנות והמדדים שנדבקו לשנת 2015 באחוזים

צבי סטפק הנו מבעלי בית ההשקעות מיטב דש ומכהן כיו"ר מיטב דש קרנות נאמנות בע"מ, ואור ברנע מכהן כאנליסט ונציג קשרי יועצים בקבוצת תכלית (מבית מיטב דש). אין לראות באמור מתן ייעוץ/שיווק השקעות והאמור אינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם