ניתוח זירת הגז: שותפות "לוויתן" שכחו שהן במזרח התיכון

נובל אנרג'י וקבוצת דלק הציגו בשבועיים האחרונים את החזון החדש שלהם לפיתוח לוויתן. לא עוד לוויתן קטן אלא לוויתן גדול, הנשען גדול שכבר ב-2019 יתחיל להפיק גז טבעי בקצב של 21 BCM לשנה עבור ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית ומצרים ולוויתן גדול עוד יותר שגם ישגר גז לטורקיה.

מסך המחשב הרי סובל הכל. על גביו השותפות נראות בעלות תזרים מזומנים נאה, אולם בשטח המציאות הגיאופוליטית הורסת את התוכניות. הן הנהלתה הבכירה של נובל בשיחת ועידה עם אנליסטים אחרי פרסום דוחות החברה והן קבוצת דלק בהודעה לבורסה, לא התייחסו אפילו בשמץ של רמז למצב הגיאופוליטי המסובך והמורכב במזה"ת. אבל מצב הוא שמנע, מונע וימנע אפשרות ליצוא גז טבעי מישראל בשנים הקרובות.

יעלון ונתניהו

מורכבות המצב הגיאופוליטי במזה"ת באה לידי ביטוי במה שאפשר לפרש כחילוקי דעות בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו לשר הביטחון, בוגי יעלון, ביחסם להסכם הפשרה עם טורקיה.

בעבר הערכתי כאן שהענין העיקרי של טורקיה בשיקום היחסים עם ישראל הוא הצורך שלה ברכישת מערכות נשק. הערכתי גם שלרוסיה יהיה עניין למנוע הסכם פשרה בין טורקיה לישראל ולא רק מטעמים של עסקי אנרגיה, אלא בעיקר מטעמי נשק.

השבוע דיווח עיתון כוויתי שטורקיה מתנה את סיכום העסקה עם ישראל במכירות נשק מישראל לטורקיה, בעוד נתניהו מתנה זאת בהסכם עם טורקיה לרכישת גז טבעי. לכאורה, עסקת "נשק תמורת גז" משרתת היטב את שני הצדדים, אך היא פוגעת באינטרסים רוסיים רבים.

לפני שבועיים דיווח "הארץ" על פגישה במוסקבה בין שר החוץ הסובייטי סרגיי לברוב למנכ"ל משרד החוץ הישראלי דורי גולד. לפי הדיווח, הצד הישראלי היה מעוניין לדון באספקת נשק רוסי לאיראן ובתיאום בין צבאות ישראל ורוסיה. לברוב מצידו העלה את האפשרות המדאיגה את רוסיה משיפור אפשרי ביחסים בין ישראל לטורקיה, יריבתה המרה של רוסיה מאז הפלת המטוס הרוסי ב-24 בנובמבר.

לפי הדיווח, התעניין לברוב במהות קשרי האנרגיה הצפויים בין ישראל וטורקיה, שאם יתפתחו עלולים לפגוע במעמדה הגיאופוליטי של רוסיה במזה"ת. בדיווח לא נמסר האם לברוב ניסה גם להניא באופן רך או תקיף יותר, את גולד ממכירת נשק ישראלי לטורקיה וביצוע עסקאות נשק אחרות, שמבחינת הרוסים עשויות להיות קו אדום הרבה יותר בולט מאשר עסקי אנרגיה. להניח שהוא לא עשה זאת, יהיה מעשה חסר אחריות.

כאן נכנס לתמונה יעלון, שהוא גם שליחו של המטכ"ל. לכאורה, כשר הממונה על יצוא נשק היה על יעלון לתמוך בסיומו של המשבר עם טורקיה כדי להגביר את הסחר בנשק בין שתי המדינות. אולם, בפועל יעלון מייצג כעת את עמדת המטכ"ל שמעוניין לשמור על יחסים קורקטיים ועל התיאום עם הכוחות הרוסיים הפועלים בסוריה.

אפשר לשער שמפקד חיל האוויר, למשל, אינו מעוניין שכאשר יורו לו בפעם הבאה לתקוף מתקנים באיראן, הוא ימצא מולו סוללות S-400, לא רק S-300 , שרוסיה תספק לאיראן ללא נקיפות מצפון אם ישראל תמכור נשק לטורקיה. העובדה שהטורקים לא הגיבו עד כה לעמדות הנחרצות של יעלון, רק מחזקת את ההנחה שהסכם פשרה עם ישראל נחוץ להם ביותר.

כמי שמקדם בעוז את האינטרסים של מונופול הגז הישראלי, עמדתו של נתניהו בפרשה זו אינה ברורה. ייתכן שהוא חילק עם יעלון את תפקידי "השוטר הטוב, השוטר הרע" במשחק מול טורקיה, מהלך שמטרתו להקפיא את מצב היחסים כפי שהוא היום, כלומר לשמר את התיאום הצבאי עם רוסיה, כאשר יעלון מתקיף את טורקיה ונתניהו שומר על שתיקה וגם ממשיך את המצור הימי על עזה.

טורקיה, שקלעה את עצמה לבידוד מזהיר במזה"ת וזקוקה באופן דחוף לנשק ישראלי, נזהרת לעת עתה בכבודה של ישראל, זהירות שייתכן שלא היתה נשמרת אלמלא היתה לה תקווה שפשרה עם ישראל, שתכלול אספקת נשק, תושג. אולם כדי להבטיח את האגפים יצא השבוע רה"מ טורקיה לביקור באיראן, שיכלול מן הסתם גם דיון בעמדות המנוגדות של המדינות על מצב העניינים בסוריה.

יעדי יצוא לא ריאליים

לא רק טורקיה - גם מצרים, הרשות הפלסטינית וירדן אינם יעדים ריאליים ליצוא גז טבעי. אף אחד, למעט בודדים משותפי לוויתן, אינו יודע מה מסתתר מאחורי הישות המכונה "דולפינוס הולדינגס" שאמורה לרכוש 4 BCM בשנה ללקוחות תעשייתיים במצרים.

הרשות הפלסטינית צפויה להיות לקוח קטן, שצריך עדיין להקים את המתקנים לייצור חשמל שייצרכו את הגז הישראלי. הפלסטינים כנראה ישלמו על הגז כפי שהם משלמים עבור חשמל ישראלי, כלומר: ממשלת ישראל תצטרך לערוב לשותפות לוויתן על התשלום.

חתימת החוזה עם ירדן מוטלת בספק וגם אם ייחתם, מונופול הגז הישראלי אינו צפוי להפוך גם למונופול הגז בממלכה ההאשמית, הכמויות יהיו נמוכות מאלה שנחזו, ולו בגלל התנגדות בקרב דעת הקהל ופוליטיקאים בירדן. חוזים משמעותיים במשק הישראלי טרם נחתמו ואחד זניח שכן נחתם, עדיין צריך לקבל החלטת השקעה להקמת מתקנים שיצרכו את הגז.

כיום נדמה שלמזלה של הממשלה בג"ץ החליט להתמקד בסעיף היציבות ולא לבחון את השימוש בסעיף 52, הוא הסעיף המתיר עקיפת חוק ההגבלים העסקיים בנסיבות ביטחון המדינה ויחסי חוץ. רק בעולם אידיאלי מותר היה מותר לצפות לפתרון כל הסוגיות הגיאופוליטיות המורכבות המאפיינות את המזה"ת בתוך מספר חודשים, כדי שנובל תוכל לקבל FID בסוף 2016. כל זאת, רק משום שישראל זקוקה לפתרון דחוף לרמת הביטחון האנרגטי האפסי שלה, שאליה דורדרה על ידי ממשלות נתניהו.

אחרי הכל, אפילו דונלד טרמפ אמר שהפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא העסקה הקשה ביותר לביצוע.