אחרי כמעט שבע שנים של ניסיונות מצד הרשות הפלסטינית לייבא גז טבעי לרצועת עזה, נדמה שהפעם זה קורה. ל"גלובס" נודע כי בשבועות האחרונים התקיימו מגעים חשאיים ואינטנסיביים בין ישראל לרשות, בהובלת הקוורטט המדיני, לאספקת גז טבעי מלוויתן לתחנת הכוח ברצועה. הקבינט הביטחוני נתן אישור עקרוני למהלך, ולפני מספר ימים העניק משרד האנרגיה לשותפות לוויתן אישור לקיים את המשא ומתן. הקוורטט הודיע כי הוא מוכן לממן את צינור הגז שתניח ישראל עד הגבול. שותפות לוויתן ונתג"ז ביקשו שלא להתייחס לדברים.
מדובר בתחנת כוח שפועלת משנת 2003 והיא בעלת הספק של 140 מגהוואט. היא נבנתה על ידי תאגיד אנרון האמריקאי, ונמצאת כיום בבעלות חברת CCC של משפחת חורי הפלסטינית. שותפים נוספים בתחנה הם פאדיקו וקרן ההשקעות של הרשות הפלסטינית (PIF). זו התחנה היחידה שנמצאת ברצועה, וכיום היא מופעלת באופן חלקי באמצעות סולר שרוכשת הרשות מבית הזיקוק של פז באשדוד.
מחסור בחשמל
ואולם, תחנת הכוח לבדה מספקת רק כמחצית מצרכי החשמל של הרצועה. החשמל שמספקת לרצועה חברת החשמל של ישראל, כ-120 מגהוואט, גם כן לא מספיקים. התוצאה היא שבמשך כ-16 שעות ביממה לא מקבלים תושבי עזה חשמל. אחרי המבצעים הצבאיים "צוק איתן" ו"עמוד ענן" החמיר המצב עוד יותר. בעמוד ענן, למשל, הפציץ טנק צה"לי את מכלי הדלק בתחומה של התחנה, מה שהוציא אותה מכלל שימוש.
עד 2010 שילם האיחוד האירופי עבור הדלקים שנרכשו מפז, אולם מאז נושאת הרשות במלוא הוצאות הדלקים. הרשות מצידה אינה מצליחה לגבות תשלומים עבור החשמל שהיא מספקת לתושבים, מה שהוביל לכך שחובותיה לחברת החשמל הולכים ותופחים. היום חייבת הרשות מעל 2 מיליארד שקל לחברת החשמל.
כבר ביוני 2009 נפגש במלון קולוני בירושלים גדעון תדמור, מי שהיה עד לפני חודשיים יו"ר דלק קידוחים ומנכ"ל אבנר, עם נציג של חברת CCC. בפגישה נבחן יצוא אפשרי של גז טבעי ממאגר תמר לתחנת הכוח. במשך שנים התקיים המו"מ, אך ממשלת ישראל לא הסכימה למהלך.
אחרי מבצע "צוק איתן", שהסתיים באוגוסט 2014, הציעה ממשלת טורקיה להציב ספינה מול חופי עזה שתספק לתושבים חשמל עוד מספר שעות ביום. ואולם, ישראל דחתה גם אז את הבקשה בטענה כי אין ברצועה תשתיות מספקות שיאפשרו את חיבור הספינה. גם קטאר הציעה פתרון למשבר החשמל ברצועה. בספטמבר האחרון הודיע כי היא מעוניינת לממן צינור גז טבעי מישראל לתחנת הכוח. זאת, בתיווכו של ראש הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה, מוחמד עמאדי, שאף נפגש מספר פעמים עם ראש יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב (פולי) מרדכי. במשך חודשים בוחן משרד מתאם הפעולות בשטחים אלטרנטיבות לפתרון משבר החשמל בעזה. במשרד טוענים יגישו בקרוב את המלצותיו הסופיות.
בינתיים מתברר כי הקוורטט הקוורטט לענייני המזרח התיכון, שמורכבת מנציגות אירופאית, אמריקאית, רוסית והאו"ם החליט לקדם את המהלך באופן אינטנסיבי. רק לפני חודש הודיע, כי בכוונתו לחבר דוח שיכלול המלצות שיובילו להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. ל"גלובס" נודע כי בשבועות האחרונים הגיעו נציגים הולנדיים מהקוורטט לסדרת פגישות עם שני הצדדים. בכיר בצד הפלסטיני המעורב בפרטים סיפר היום כי המגעים "הגיעו לישורת האחרונה" וכי התקיימו כבר מספר פגישות עם חברת נתג"ז הממשלתית, שאמונה על בניית צנרת הגז לאורכה ורוחבה של ישראל. עוד סיפר, כי הקוורטט הסכים לממן את צנרת הגז לרצועת עזה, וכי בשבועות הקרובים יחל המשא ומתן המסחרי בין נציגי CCC לשותפות לוויתן.
תחנת הכוח בעזה תצרוך 0.25-0.4 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז טבעי, כך ששווי העסקה יעמוד על 50 מיליון דולר בשנה. לדברי הבכיר, יש גם כוונות להגדיל בעתיד את קיבולת התחנה, כך שצריכת הגז תגדל. עוד סיפר, כי הרשות הפלסטינית מתכננת הקמת ארבע תחנות כוח נוספות, מופעלות בגז טבעי, באזור יהודה ושומרון. הראשונה שבהן אמורה להיבנות באזור ג'נין. חברת PPGC, שבבעלותה פרויקט התחנה בג'נין, חתמה כבר בינואר 2014 על חוזה מחייב לרכישת גז מול שותפות לוויתן. במסגרת ההסכם, שהיקפו 1.2 מיליארד דולר, אמורה היתה החברה לרכוש כ-BCM 4.75 של גז טבעי לתקופה של עד 20 שנה.
עם זאת, במארס 2015, בעקבות הודעתו של הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, פרופ' דיויד גילה, כי הוא חוזר בו מהצו המוסכם אליו הגיע עם חברות הגז, ובעקבות הקיפאון ששרר מאז במשק האנרגיה בישראל, הודיעה PPGC כי היא מבטלת את ההסכם.
גז טבעי בעזה
בעזה יש מאגר אחד של גז טבעי, מאגר "עזה מארין". את המאגר, שנמצא במרחק של כ-35 קילומטר מהחוף, גילתה בשנת 2000 חברת בריטיש גז (היום חברת "של") שמחזיקה בו 60% ומפעילה אותו. שותפים נוספים במאגר הם חברת CCC (30%) שבשליטת משפחת חורי ו-PIF והרשות הפלסטינית (10%). על פי הערכה, המאגר מכיל 32 BCM של גז טבעי.
מאז גילוי המאגר, ניסתה בריטיש גז כמה פעמים לשווק את הגז לחברת החשמל, אך המגעים בנושא לא צלחו. ב-2013 חשף "גלובס" כי ישראל המשיכה לנהל מגעים חשאיים עם החברה, שנועדו לבחון אפשרויות לפיתוח המאגר לטובת האוכלוסייה הפלסטינית. מגעים אלו לא הבשילו לכדי עסקה, שוב בגלל התנגדותה של ישראל ושל חברת החשמל, שהעדיפה לרכוש גז ישראלי.
תושבי עזה קיוו שהישועה תגיע דווקא מכיוון ירדן. בינואר 2015 הודיע יו"ר ועדת האנרגיה הירדנית ג'מאל קמווה כי במקום לרכוש גז טבעי מישראל, כפי שסוכם במכתב הכוונות בין לוויתן לחברת החשמל הירדנית, תרכוש ירדן גז טבעי מ"עזה מארין".
סוגיות לא פתורות
הירדנים הודיעו כי בכוונתם לייבא מהמאגר 1.5-1.8 BCM גז בשנה. הצדדים טרם חתמו על עסקה מחייבת, והמאגר נשאר עדיין עמוק בתחתית הים.
למרות התקדמות המגעים בין הרשות לישראל, קיימות עדיין מספר סוגיות לא פתורות, אחת מהן היא שעדיין לא נקבע התוואי לצינור. תכנון תוואי כזה יכול לקחת לא מעט זמן, וכך גם אישר התמ"א שיכול לבדו לקחת שלוש שנים. בניית הצינור צפויה לקחת שלוש שנים נוספות.
לטענת בכיר במשרד האנרגיה, אם הכל ילך כמתוכנן - בתוך שנה וחצי ניתן יהיה כבר להשלים את ההליכים הסטטוטוריים של הצינור, וכך גם בנייתו יכולה להתקצר לשנתיים וחצי. ממילא, הוא מזכיר, הגז מלוויתן לא צפוי לזרום לפני סוף 2019.
סוגיה נוספת לא פתורה היא מקור הגז. הבכיר במשרד האנרגיה טוען כי עדיין קיימת אפשרות, גם אם פחות סבירה, שהגז לתחנת הכוח בעזה יגיע דווקא ממאגר "עזה מארין". במקרה כזה, יונח צינור גז מהמאגר לתחנת קיבולת במתחם קצא"א שבאשקלון, משם למערכת ההולכה של נתג"ז, ורק אז לתחנה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
