פריזט: "ועדת שטרום מגינה על המתחרים ולא על התחרות"

הצעות ועדת שטרום לאסור על הבנקים להנפיק כרטיסי אשראי מגנות על המתחרים של הבנקים ולא על התחרות במגזר כרטיסי האשראי - כך טוען שלומי פריזט, לשעבר הכלכלן הראשי של הרשות להגבלים עסקיים. הוא כנראה האדם היחיד בכל מאבקי כחלון, האוצר והבנקים שהותקף באופן אישי. שמו הטוב הועמד למבחן ויושרתו המקצועית הוטלה בספק, באופן רשמי ופומבי על ידי דרור שטרום בכבודו ובעצמו, יו"ר הוועדה להגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים. ד"ר שלומי פריזט, מי שהיה הכלכלן הראשי של הרשות להגבלים עסקיים, מי שמילא תפקיד מרכזי בכתיבתם של דוח טרכטנברג ודוח ועדת זקן, מי שהוזכר כמועמד טבעי למלא את תפקיד הממונה על ההגבלים, מואשם על ידי שטרום וגורמים באוצר בחציית קווים. מכונה שכיר חרב ואדם שטענותיו אינן ראויות לתגובה עניינית. הסיבה: הסכמתו לשמש מומחה בתשלום עבור הבנקים, וחוות דעת מקצועיות שכתב עבור בנק הפועלים ואיגוד הבנקים שבהן מתח ביקורת קטלנית על המלצה אחת של הוועדה - הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים.

- איך מצאת את עצמך בצד של הבנקים?

"התראיינתי באחד העיתונים הכלכליים אחרי הפרישה שלי מרשות ההגבלים ולפני שהחלה כל הפרשה הנוכחית. הכתב שאל אותי 'מה דעתך על הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים?' עניתי: 'אני חושב שזה רעיון גרוע, ותמיד חשבתי שזה רעיון גרוע'. הרימו לי טלפון (מהבנקים - ע"ב) ואמרו לי: 'תשמע, אם זה מה שאתה חושב אז אנחנו נשמח שתגיד את זה בשמנו'. (אמרתי) 'אין שום בעיה. אני תמיד אומר את מה שאני חושב, גם אם במקרה הבנקים חושבים אותו דבר".

- אתה יכול להבין שיגידו 'הוא בטח קיבל מיליונים אז למה שנאמין לו? ברור שהוא מדבר מפוזיציה'?

"עוד לא יצא לי אף פעם לדבר מפוזיציה. יצא לי לקבל כסף על זה שאני עושה ניתוח ואומר מה הממצאים שלי. פה זה מתחיל ופה זה נגמר. אני איש מקצוע וזה מה שאני יכול לעשות".

- אבל אתה יודע על התדמית שיש לבנקים. היית מודע לכך שכשאתה כותב להם חוות דעת בתשלום אתה לוקח סיכון.

"כולנו ילדים גדולים. עם זאת, כשאתה מעלה טענות מתחום המקצוע היית מצפה לקבל תשובות מתחום המקצוע ולא מתחום הספרות, הסוציולוגיה. 'הוא שכיר חרב ששינה את דעתו בשביל כסף' - אלה תשובות מתחום הדוברות. אני כלכלן. אז אחרי המנטרה, אפשר לקבל תשובה על מחירי האשראי לציבור?".

בעבודתו עבור הבנקים העלה פריזט מספר טיעונים: הוא טען שמסקנות הוועדה מתבססות על מערכת נתונים רעועה, שהוועדה לא מנמקת ולא מסבירה את המתודולוגיה שלה. הוא גרס שהבעיה הגדולה שמגבילה את התחרות היא פערי המידע - ולכן הבעיה תיפתר כמעט לחלוטין כשיוקם מאגר נתוני אשראי והצעדים הדרסטיים הנוספים שמתוכננים יגרמו רק נזק. בהמשך לטיעון הזה ציין פריזט שכמו מאגר נתוני האשראי, גם שתי המלצותיה האחרות של הוועדה הקודמת (ועדת זקן שבה היה חבר מרכזי) לא יושמו עדיין: חלוקת תעודת הזהות הבנקאית החלה רק בשבוע שעבר; ולשכות האשראי עדיין בהליכי חקיקה. וכי יש לתת למהלכים הקודמים להבשיל לפני שעוברים הלאה להכתבת שינויים מבניים - שזו צורת ההתערבות הגסה ביותר של הרגולטור בשוק העסקי.

אבל את הטיעון החזק ביותר שלו כיוון פריזט ישירות אל היעד המוצהר של הוועדה - הוזלת מחירי האשראי לציבור. לטענתו, האיסור על הבנקים להנפיק כרטיסי אשראי לאחר שיימכרו את חברות כרטיסי האשראי לא רק שלא יוזיל את מחירי האשראי, אלא ייקר אותם כמעט בוודאות.

את ההמלצה הזו נימקו בוועדת שטרום באופן הבא: "על מנת למנוע מבנק אם לנצל את כוחו בהפצה מול לקוחותיו ולהעבירם בחזרה אליו מיד לאחר ההפרדה, ובכך להותיר את החברה המופרדת להתחרות על לקוחות חוץ-בנקאיים בלבד, ועל מנת להתמודד עם ניגוד העניינים הנובע מתפעול משותף של כרטיסים (וחלוקה ברווח) בין בנק האם והחברה המופרדת, הוחלט לאסור הנפקת מסגרת אשראי על גבי כרטיס על ידי הבנקים שמהם הופרדו חברות כרטיסי האשראי למשך תקופת זמן".

- במילים פשוטות, הוועדה אומרת שמיד לאחר שתופרד ממנו הבעלות על חברת כרטיסי האשראי, הבנק יקים חברה חדשה ויחזיר אליה את הלקוחות, תוך ניצול הכוח שיש לו בהפצה. זה לא נימוק ענייני?

"חד-משמעית לא. הסברתי בחוות הדעת שההפצה איננה הנקודה המרכזית בתחרות. הנקודה המרכזית זה השימוש בכרטיס. שם כל הרווחיות. לתפוס את שלומי פריזט ולהכניס לו כרטיס לארנק בחינם אתה יכול לעשות בקניון, במקום העבודה, במיליון מקומות, אבל אני לא אשתמש בכרטיס שלך אם לא תיתן לי ריבית טובה ולא תיתן לי הטבות. הדוגמה הכי טובה זה Flycard שהביא ערך ללקוח. פתאום לקוחות רצו דיינרס. המותג הזה שלא היה הכי חזק בישראל צמח וגדל בעשרות אחוזים. לכן אני אומר שנקודת התחרות היא לא על הכניסה לארנק. יש לי מקום בארנק לשלושה וגם לארבעה כרטיסים. בישראל היום יש סדר גודל של שני כרטיסים לנפש מעל גיל 20. ואז אני מגיע לסופר ואני צריך להחליט איזה כרטיס אני מוציא מהארנק - של הבנק או של חברת כרטיסי האשראי. מי שייתן לי מחיר יותר טוב זה מה שאני אעשה. ולכן הטענה שההפצה היא בעייתית לא עולה בקנה אחד עם המציאות.

"40% מהכרטיסים החדשים שהונפקו ב-2015 הם כרטיסים חוץ-בנקאיים, כלומר כמעט חצי מהמערכת הופצה שלא באמצעות הבנקים - וזה כשחברות כרטיסי האשראי הן עדיין בבעלות הבנקים. אז איך אתה אומר שיש בעיה בהפצה? עכשיו לגבי הטענה שהבנקים יחזירו את הלקוח - קח את הרפורמה הכי מוצלחת שהייתה במדינת ישראל - רפורמת הסלולר. סלקום ופרטנר ופלאפון החזירו, שימרו את הלקוחות, לא נתנו להם לעזוב. הן פשוט הורידו מחירים. אתה יודע כמה ערך עבר לציבור? תחרות זו לא שאלה של מי מנצח, זו שאלה של התהליך. שכל הלקוחות יישארו בבנקים מבחינתי, אבל שיהיה על כולם איום תחרותי מצד חברות כרטיסי האשראי. כל מה שאני צריך לעשות זה לשים שניים-שלושה כרטיסים בארנק, ואם הבנק יחליט לקחת לי דמי כרטיס אני אוכל להגיד לו קח בחזרה את הכרטיס שלך".

- אתה אומר שמספיק שיש איום מצד מתחרה חדש כדי שכולם יורידו מחירים גם אם בסופו של דבר הלקוחות לא יעברו למתחרה החדש. אבל מה יקרה אם המתחרה החדש לא ישרוד?

"הבנתי. הפעם היחידה שמישהו נפל בשוק הזה הייתה אלפא-קארד. אלפא-קארד נכנסה בלי לקוחות עם הבנק הבינלאומי מאחוריה, שלא היה בנק גדול במערכת. אלה (ישראכרט וויזה - ע"ב) יש להן את כל השוק של מדינת ישראל. הם גופים הרבה יותר גדולים, הרבה יותר חזקים. לישראכרט יש מחזור הנפקה של 100 מיליארד שקל בשנה, זו לא חברה ינוקא, הן ישרדו. שנית, אם המטרה שלך שהחברות ישרדו בתחרות - אל תגביל את התחרות. תיתן להן קביים, תמצא דרך לתמוך בהן, אבל לא דרך נטרול התחרות. אם אתם מוציאים שחקנים מהתחרות אז אתם לא מעודדים אותה, אתם מגבילים אותה, אתם מפחדים מתחרות".

- וזו הסיבה שהמחירים יעלו?

"תראה, המחירים יעלו לא בגלל שמי שיקנה את ישראכרט או ויזה יהיו אנשים רעים, אלא יש שלוש סיבות לעליית המחירים: ראשית, כי שומרים עליהן מתחרות. שנית, מוציאים אותן מהמערכת הבנקאית ומחייבים אותן בעצם לגייס הון בדרכים יותר יקרות. אם היא תגייס אג"ח זה יעלה יותר. אין מה לעשות. הוא תיתן אשראי ב-16%. תסתכל מה קורה באנגליה, בארה"ב - אלה המחירים. שלישית - ההפרשות שלהן להפסדי אשראי יותר גבוהות כי אין להן את המידע שיש בבנקים".

- ומה המחירים היום בישראל?

"לאומי קארד, אחרי שאתה מנטרל את האשראי שהיא נותנת כנגד בטוחות, כמו הלוואות לרכב, אז אתה היום על 8.5%-8.8%; ישראכרט בערך אותו דבר וכאל קצת יותר יקר".

- אבל החברות גם יוכלו להתייעל אחרי שיופרדו מהבנקים.

"כסף מתמחרים לפי כמה שעולה הכסף. חומר הגלם שלך זה הכסף שאתה מגייס לפי עלות הכסף בתוספת מרווח הסיכון. התשואה על ההון של חברות כרטיסי האשראי בדוחות היא לא נתון מדויק כי הן משלמות תשלומים לבנקים. גם היום אם הן היו מגייסות בשוק ההון הן מגייסות כמוסד שעומד מאחוריו בנק. מחיר הכסף שמשקף מערך בנקאי ויציבות. בלי זה מחיר הכסף שלהן יעלה. שנית, אתה מגן עליהן מתחרות. שלישית, אין להן את המידע שיש לבנקים כי עוד לא ראיתי חוק נתוני אשראי עובד, ולמידע יש חשיבות קריטית.

"מעבר לזה, אני אומר בואו נלך בדרך המלך. למה בשום מקום בעולם לא חשבו שאיסור הנפקה זה רעיון טוב? הבריטים מתעסקים בתחרות בבנקים ובכרטיסי האשראי כבר עשר שנים. הם לא העלו בדעתם לעשות איסור הנפקה. רק באנגולה ובוועדת שטרום חשבו על רעיון כזה. איך זה שאף אחד בעולם לא ראה את האור שראו באנגולה ובוועדת שטרום? יכול להיות שאני משוגע. אני לא רואה יתרון בללכת למודל כזה קיצוני לפני שעשינו את הדברים שכל העולם המערבי עשה ועושה. גרוע מכך, בסוף הם לא יצליחו לצאת מהלופ של איסור ההנפקה. הם אומרים עכשיו שמונה שנים, ארבע שנים אחרי המסגרת האחרונה. מה בדיוק יקרה עוד שמונה שנים? מה צריך לקרות כדי שיגידו 'הגיע הזמן שהבנקים יכולים להיכנס לתחרות חזרה'. אני אגיד לך - שום דבר. זה יישאר ככה".

- אבל אם המחירים יעלו כפי שאתה צופה אז ירצו להכניס את הבנקים כדי להוריד אותם.

"להיפך. יגידו שהמחירים של הבנקים נמוכים מדי ושהם ידחקו את חברות האשראי מהשוק. הם אומרים את זה כבר היום. מה ההבדל אם יעברו עוד 5 שנים? אנחנו לא נצא משם".

גורמים באוצר מסרו בתגובה כי "דברם של שכירי חרב שדעתם משתנה בהתאם למקום שבו הם נמצאים לא ראויה לכל התייחסות ובטח שלא להילקח ברצינות".

החיים שאחרי: מייעץ לממשלות סרביה ופולין בנושאי חדשנות ומו"פ

למרות שנחשב למועמד טבעי לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים, החליט פריזט שלא להתמודד, לדבריו בשל המגוון הרחב של עיסוקיו מאז עזיבתו את הרשות ב-2013. מלבד חוות דעת לגופים פרטיים כמו הבנקים, מילא פריזט תפקיד ציבורי במסגרת ועדת גרמן לבחינת מערכת הבריאות בישראל, כשעמד בראש תת-ועדה לבחינת ביטוחי הבריאות.

תחום מעניין אחר שבו עוסק פריזט הוא ייעוץ לגופים בינלאומיים. זמן קצר לאחר שעזב את הרשות התמנה לראש צוות של הבנק העולמי לבחינת מדיניות החדשנות של ממשלת סרביה. "עשינו עבודה עבור הבנק העולמי עם פרופ' שאול לאך ו'אפלייד אקונומיקס', שלמעשה לוקחת נתונים אמפיריים ומנתחת את תוכניות החדשנות של ממשלת סרביה. מה הצליח, מה האימפקט על התעסוקה בסרביה, על הפטנטים ועל המכירות. אחרי שלוש או ארבע שנים של פעילות של התוכנית אפשר לקבל תובנות לגבי מה הם עושים בסדר ומה לא".

בנוסף כתב פריזט מטעם הבנק העולמי נייר עמדה לממשלת פולין שמסביר מדוע נכון לתת כסף ציבורי לגופים פרטיים כדי שיעשו מו"פ. ועוד יותר, למה זה בסדר שהם ייכשלו. "זו טראומה ברמת התרבות הקומוניסטית לשעבר שאנשים באים ואומרים הממשלה צריכה לתמוך במו"פ של חברות פרטיות ולמה זה לא נורא שזה לא מצליח. הרציונל הכלכלי שהמידע במו"פ לא הולך לאיבוד הוא נשאר בכלכלה בתוך הראשים של המהנדסים. גם אם בסיבוב הזה לא יצא מוצר מוצלח., מהנדסים למדו משהו לסיבוב הבא. זו השקעה שהסטארט-אפ הבא כבר לא יצטרך לשלם עליה - יקבל אותה כאילו בחינם".

"היה אפשר ללכת למאבק על מתווה הגז ב-2011, היום עדיף להתפשר"

פרשת מתווה הגז נוגעת לפריזט באופן אישי. בתקופה שבה כיהן ככלכלן ראשי וממלא מקום יו"ר הרשות להגבלים עסקיים, החל פריזט את הטיפול בסוגיית אחזקות דלק ונובל אנרג'י במאגר "לוויתן". זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד, החליט דיויד גילה, על סמך החומר, לפתוח בהליך לקראת הכרזה על הסדר כובל בעסקה מ-2007, שבה רכשו שותפויות קבוצת דלק ונובל אנרג'י 85% מהזכויות ברישיונות שבהם התגלה שלוש שנים מאוחר יותר מאגר הגז הענקי.

- למה חיכיתם 4 שנים מרגע העסקה ועד שהתחלתם בבדיקה?

"מאגר לוויתן התגלה ב-30 בדצמבר 2010. לפני כן הייתה עסקת העברת הזכויות. הרשות לא מנהלת מעקב יומיומי אחרי כל עסקה במשק, ומי שעושה עסקה ולא מדווח לוקח על עצמו סיכון. ברגע שהתגלה לוויתן, באותו רגע, זה נכנס לפסים של עבודה. באותה מידה יכול היה להיות שהם לא היו מוצאים שם כלום ואז האימפקט של העסקה היה שום דבר".

- אז העסקה הייתה בסדר אבל ברגע שגילו את המאגר היא הפכה ללא בסדר?

"אחת הטענות של היזמים היא 'מה אתם רוצים מאיתנו בכלל? כשאני קניתי את זה מה זה היה שווה? באתם אלינו רק בגלל שהצלחנו'. זו טענה שנשמעת סקסית, אבל אני לא מקבל אותה. היזם מחזיק את הרישיון הזה והוא יודע מה בדיוק אומר הסקר הססמוגרפי והוא יודע שהסיכוי בלוויתן הוא משמעותית מעל הסיכוי הממוצע בשוק. כשאתה קונה משהו שצריך לקבל אישור ולא ביקשת - זו בעיה שלך. אני לא נכנס לשאלות משפטיות כמו האם הייתה כאן חובת דיווח. ככלכלן אני מסתכל על התוצאה, ואם התוצאה היא שיש מונופול בכזה סדר גודל - אז אני יודע שזה דבר נורא ואיום. החיים שלי בהקשר הזה מאוד פשוטים".

לגבי מתווה הגז עצמו יש לפריזט ביקורת נוקבת על ההסדר בנושא מיסוי הגז לייצוא: "חוק ששינסקי עשה דבר גאוני. הוא רצה להבטיח שהמחיר שהמונופול ימכור את הגז בישראל לא יהיה גבוה יותר מהמחיר של הגז לייצוא - ששם יש תחרות. אז הוא אמר אתה תמכור בחו"ל באיזה מחיר שאתה רוצה, אבל מסים אני גובה כאילו מכרת את כל הכמות בישראל. אז מה תעשה כמונופול? ככל שהמחיר בישראל יותר גבוה, ככה אתה חוטף עוד מסים על חו"ל וככה אין לך תמריץ להעלות את המחיר בישראל ובעצם אתה מייבא את התחרות. מה קרה במתווה? אמרו: 'נוותר לך על מיסוי הייצוא לפי המחיר בישראל אם תציע את החוזה שלך עם הלקוח בחו"ל קודם ללקוח בישראל'. הבעיה שאין לקוחות בישראל שירצו את החוזים האלה כי מלבד בתי הזיקוק החוזים בישראל בנויים אחרת. המונופול מקבל פטור ממסים לפי המחיר הגבוה בישראל ופטור מלהביא את התחרות לישראל".

- אז אתה מתנגד למתווה?

"אפשר להעביר הרבה ביקורת על כל מיני דברים בתוך מתווה הגז, אבל בסוף זה הגיע למצב שחייבים היו לפתור את זה. אי אפשר היה להשאיר את זה ככה, ובאמת שאין אלטרנטיבה של ממש. כשאתה מסתכל מסביב אף אחד לא הציע אלטרנטיבה ממשית, שלמה, סדורה. יש הרבה אנשים שאומרים פה זה לא סביר, שם זה לא סביר. אלה טענות לגיטימיות ואני יכול להביא עשר כאלה, אבל ההכרעה בסוף היא בין מסלול של הסכמה למסלול של מאבק - ואת הנקודה הזאת לא מחדדים מספיק. זאת ההכרעה המהותית שהתקבלה במתווה הגז - ההכרעה ללכת לפשרה. כל השאר נגזר מזה. פשרה זו הסכמה, ומה תעשה שהמונופול לא מסכים להתפרק לבד? אם הלכת למסלול של הסכמות - אתה חייב שהוא יסכים. פה קבור הכלב".

- אז למה לא ללכת למאבק?

"ב-2011 היה אפשר. היה היגיון ללכת למאבק, אבל ב-2015 זה כבר לא שם. צריך להבין התיק הזה הוא לא תיק פשוט. דיויד (גילה - ע"ב) הוא משפטן ברמה מאוד גבוהה שלא נרתע אף פעם ממאבקים, ואם הוא לא הלך למאבק - זה אומר משהו".

- ואם בג"ץ יפסול את המתווה?

"המדינה חוזרת לנקודת ההתחלה ושואלת את עצמה את השאלה המרכזית - האם אני הולכת למאבק או לפשרה. אם המדינה הולכת לפשרה, אפשרות אחת היא להעביר את זה בחקיקה ואפשרות אחרת היא ללכת עוד פעם לחברות הגז. אני חושב שלא יקרה שהממשלה תלך למלחמה".

- זה רק 'לא יקרה' או שזה גם 'לא נכון' שהמדינה תלך למלחמה?

"בשלב שבו אנחנו נמצאים, אם נלך למאבק נאבד שליטה על התהליך. נהיה אולי מאוד צודקים, אבל לא נקבל את המסים ולא נקבל את הגז ולא נקבל עוד הרבה דברים".