מחפשי עבודה שהולכים לאיבוד

מחפשי עבודה רבים מתייאשים מתהליך חיפוש ממושך ובלתי מוצלח, משום שהם לא מתאימים את שיטות החיפוש והשיווק העצמי שלהם לנסיבות המשתנות של החיים. 

פערים בין תחומים 

ג', משוחרר מקבע בצה"ל, סיפר לי שהוא מחפש עבודה כבר שנה ולא מבין מה לא עובד לו. מתוך תסכולו, האשים אחרים ואף החל להצטער על כך שהשתחרר. "היה לי טוב, בשביל מה הייתי צריך את זה? בצבא הכול מובנה, הכול ברור. אתה לא צריך להמציא את עצמך מחדש כדי להתקדם. המסלול שלך ידוע מראש, ואתה פשוט צועד עליו לפי הכללים שידועים לך ולכולם". 

בלי לשים לב, ג' נגע בדיוק בנקודה החשובה, זו שמנעה ממנו למצוא עבודה. בחיפושו, המשיך להתנהל כמי שמהלך על מסלול ידוע, בלי "להמציא את עצמו מחדש". כפי שלא היה צריך לשווק את עצמו קודם לכן, גם בחיפושו ויתר על כך. הוא הגיע לראיונות עבודה, השיב על שאלות בלקוניות הצבאית שהורגל אליה, וסמך על כך שיראו ויידעו מה הוא שווה בלי שידבר על כך. 

הוא לא תיאר את תפקידיו במונחים "אזרחיים", לא תרגם את שטחי האחריות שלו לנישות רלוונטיות בשוק האזרחי, ולא המחיש את פועלו בדוגמאות שמובנות למגייס שאינו בקיא במינוח הצבאי. 

אישה אחרת, ד', חוותה חוויה דומה לאחר שעזבה את השוק המוסדי ושמה לה למטרה למצוא עבודה בתחום ההיי-טק. היא גרמה לעצמה להצטייר כמי שלא מתאימה לצאת מכבלי השוק שממנו באה ולהתגמש. למשל, היא הרבתה לשאול שאלות הקשורות לשעות העבודה, להיקף המשרה, לחופשים, לדרגות ולשלבי התקדמות במשרה - עניינים שבשוק ההיי-טק הינם אמורפיים יותר. שוב ושוב היא הצטיירה כמי שמתמקדת במאפיינים המנהלתיים של המשרה המוצעת לה, ולא בתוכן המשרה.

שינויי הזמן 

בעיה אחרת של חוסר התאמה נעוצה בפערי דורות וזמנים. לא מזמן פגשתי את ש', שבאופן די פתאומי מצא את עצמו חלק משוק מחפשי העבודה בגיל 50 פלוס. הפעם האחרונה שבה חיפש עבודה הייתה לפני 20 שנה. ש' לא הבין למה אינו מצליח למצוא עבודה. הוא חשב שזה הגיל שפוגע בו, אבל הספיקה לנו פגישה אחת כדי לגלות שזו השיטה. 

ש' משתמש רק בשיטות חיפוש שהיו נהוגות בצעירותו. הוא התמקד בחיפוש בעזרת שירות התעסוקה ובאמצעות מענה למודעות דרושים המתפרסמות בעיתונים, ולא שילב זאת באמצעים נוספים (מחקרים אכן מראים כי שירות התעסוקה הוא אמצעי החיפוש המרכזי לאוכלוסיות פגיעות יותר כמיעוטים, בעלי השכלה נמוכה, מבוגרים ועולים).

למעשה, ש' לא עשה כל שימוש באתרי אינטרנט וברשתות חברתיות וירטואליות כדי להתוודע למשרות ולתפקידים שמתאימים לו, ולא תקשר באופן ישיר ובלתי אמצעי עם מגייסים פוטנציאליים ועם אנשי קשר שעשויים להועיל לו. בכך, חד-משמעית, החמיץ הזדמנויות. 

לעומתו, פגשתי לא מעט צעירים שמנסים להסתער על שוק העבודה, ללא הצלחה מרובה. בני דור ה"Y", שנמצאים כל הזמן ברשת, שמפרסמים את עצמם בכל מדיה אפשרית, שמקפצים מהזדמנות להזדמנות, ושנתפסים על ידי מגייסים כבררנים, יהירים, עצלנים, כאלה שמחפשים כיף, משמעות, מוסר, אקשן, עניין - או כל מה שעשוי להסב להם הנאה - וכמובן, מבליטים זאת בראיונות העבודה: "אני מחפש עניין", "אני רוצה ללמוד ולהתקדם", "אני רוצה לנהל", "אני אוהב לעסוק ב... וב...". 

ובכן, לצערם, לא את כל המגייסים מרשימה שאיפתם ליהנות בעבודה. הבלטת מה שהם אוהבים ומה שהם שואפים להשיג בעבודה פוגעת בהם לא אחת. במקום להדגיש מה שהם רוצים ויכולים לתרום לארגון, הם מתמקדים במה שהארגון, התחום, התפקיד והעולם כולו תורמים להם. בסופו של דבר, הרבה יותר משנדמה, רבים חוששים מגיוס צעירים כאלה, שאולי יהיו מרוכזים בעצמם יתר על המידה, ולפיכך לא יואילו להתאמץ כשצריך, ולא יהיו מוכנים לגעת בקצה גבול היכולת שלהם למען הארגון. 

שיטות התלויות במיקום

גם המיקום הגיאוגרפי הוא משתנה שיש להתחשב בו. למשל, אצל אנשים המגיעים מהפריפריה ומחפשים עבודה בעיר.

אנשים כאלה שוגים כבר בקורות החיים שלהם שגיאה ראשונה, כאשר הם מציינים את כתובתם המלאה ביישוב המרוחק. מחפש עבודה אחד אף הסביר לי כי עשה זאת במכוּון: "המושב שלנו אהוד ומרכזי - הייתי בטוח שכדאי להשוויץ במקום מגוריי". בלי לדעת זאת, אותו מחפש זכה לסינון, פעם אחר פעם, בשלב המוקדם של שליחת קורות החיים, וזאת על רקע חשש המגייסים כי יתקשה להגיע לעבודה מרחוק, או שמא יסרב להעתיק את מגוריו לקרבת מקום.

ומה כמעט תמיד עובד?

כך או אחרת, הדבר שברוב המקרים מוכיח את יעילותו בתהליך הוא חיפוש רב-ממדי המשלב כמה אמצעי חיפוש במקביל (נטוורקינג, רשת חברתית ועוד). כאשר החיפוש מתבצע בפרו-אקטיביות (למשל, פנייה יזומה לארגונים ומעסיקים) - הוא יעיל פי כמה. 

■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול. מוזמנים לדבר עם יעל במייל yaelmehoudar@gmail.com או בפייסבוק .