חושבים על כס המנכ"ל בעמותה חברתית? כדאי שתהיו מקצוענים

לנהל עמותה חברתית . אתגר עצום.

ב 2016\02\18 פרסמה אורנה רודי מאמר שכותרתו הייתה "שוקלים לעבוד בעמותה? שקלו שוב. קריירה במגזר השלישי כמוה כמסמר בלי ראש, אי-אפשר לצאת משם". כותרת קשה וחד-משמעית, שכנראה מייצגת דעה רווחת בקרב הרבה אנשים במגזר העסקי וגם מציאות עכשווית.

עם זאת וכמו בהרבה מקרים אחרים, האמת הרבה יותר מורכבת, והייתי רוצה להציג אותה מהזווית האישית שלי. מה נותן לי את הזכות הזאת, אתם שואלים?

אני בדיוק המנהל שרודי כתבה שהיא פוגשת כמעט אחת לחודש, שהחליט לעשות לפני 6.5 שנים את השינוי והמעבר מניהול בעולם העסקי לניהול במגזר החברתי. אחרי כמעט 25 שנה של ניהול בתפקידים כאלה ואחרים (למען הגילוי הנאות, גם כסמנכ"ל שיווק ומנויים ב"גלובס"), הרגשתי שאני נוסע על בטרייה ריקה. מתוך חיפוש עצמי ורצון לעשות משהו שיש לו ערך ומשמעות חברתית, בחרתי לנהל עמותה. כיום,אני מנכ"ל עמותת "ילדים בסיכוי", הפועלת בקרב אלפי ילדים, נוער וצעירים בסיכון המוצאים מהבית וחיים בפנימיות ואומנה.

רודי מציינת במאמרה 3 גורמים שאמורים למנוע מעבר לניהול במגזר החברתי:

1. שכר נמוך יחסית למגזר העסקי.

2. התמקדות המנכ"ל בגיוס תרומות.

3. מיקום הניהול במגזר החברתי בתחתית הסולם, דבר המקשה על חזרה לניהול במגזר העסקי.

לגבי השכר, אין ספק שרודי צודקת. אני, לדוגמה, הפסדתי במהלך השנים בעמותה כמעט 1.5 מיליון שקל לעומת ההכנסה שהייתי רגיל אליה כמעט 20 שנים, ושהייתי יכול להמשיך ולהרוויח אותה. זה הרבה כסף, אבל אני לא מצטער לרגע על החלטתי. 

השיקול שלי לא היה כספי, כי אם ערכי. ברגע שאתה משנה את זווית הראייה שלך, גם הצרכים והמטרות שלך משתנים. אין לי ספק שגם אני וגם עוד הרבה מנכ"לים מדהימים מהמגזר החברתי היו שמחים שרמת השכר אצלנו תעלה, אבל לא לרמות שקיימות היום במגזר העסקי, מתוך אחריות לחברה, לעובדים ובעיקר לאלה שאנחנו משרתים אותם; אותן אוכלוסיות חלשות, נפגעות, דחויות על-ידי הרוב החזק, ושהכסף שאנחנו מגייסים מיועד בראש וראשונה עבורם ולא עבורנו. כך שאם אתה מגיע לניהול במגזר החברתי ויודע ומבין שהשיקול הכספי הוא לא העיקר - כבר נטרלנו את הנקודה הזאת.

מה שמעביר אותי לנקודה השנייה שצוינה במאמר - גיוס התרומות. נכון שהרבה מהכאב ראש והריצות נופלים על המנכ"ל. אבל, שוב, הכול עניין של נקודת מבט. אין ספק שיותר נעים לשבת בראש הפירמידה ולמכור מכוניות, סלולר, בגדים ועוד מיני ממתקים להמונים. ההמון מת על מוצרי צריכה, ואת זה כולנו יודעים. הרבה יותר קשה למכור ילדים עזובים, אנשים פגועים פיזית ונפשית, נשים שסובלות מאלימות ופגיעות מיניות, אוכלוסיות מוחלשות ושקופות ועוד המון מיני צרות ובעיות. מה לעשות, הרוב לא רוצה לקנות את זה.

אני מאמין שכל מי שעומד בראש ארגון או מוביל אנשים, צריך להיות במקום הכי קשה של הארגון, במקום שלכולם לא נעים להיות בו ולתת דוגמה מחד ופתרונות מאידך. לפי תפיסתי ואמונתי, בכל פעם שאני פוגש תורם, אני בשליחות לאומית למען שינוי החברה בישראל. בכל פעם שאני יכול לשקף לתורם אוכלוסיות שהוא לא מכיר ולא חשוף אליהם ביום יום שלו, עשיתי עוד משהו טוב לכולנו. כשמבינים את זה, מנוטרלת גם הנקודה השנייה שהעלתה רודי. 

ומה עם הנקודה השלישית, מיצוב הניהול במגזר החברתי והיכולת לחזור לניהול במגזר העסקי? רודי כנראה צודקת. אני יכול להעיד שבשנתיים הראשונות שלי בעמותה עדיין קיבלתי פניות מהמגזר העסקי שאותן דחיתי על הסף. אלא שמאז נעלמתי מהרדאר, ושוב לא פנה אליי איש.

אז מה? למה זה חשוב כלל? מי רוצה כלל לחזור לשם? החלטתי החלטה עקרונית וערכית: אני רוצה להיות במגזר החברתי. כך החליטו גם מנכ"לים רבים בעמותות השונות. הם מוכשרים, טובים, מוצלחים וחדים כתער - אך רואים את ייעודם בפעילות חברתית. לכן, אם השיקול שלך הוא קידום קריירה אישית, טיפוס בשלבים הניהוליים מתוך מטרה לחזור לעולם העסקי - אולי באמת לא כדאי לעבור לניהול עמותות.

מה שמביא אותי אולי לנקודה הכי משמעותית: מיצוב הניהול במגזר החברתי. יותר מ-43,000 עמותות רשומות בישראל כיום, לא אוכל להעיד על כולן. אבל מתוך עבודתי בשנים האחרונות, נתקלתי במאות מנהלי עמותות שרמתם ואיכותם לא נופלות ואולי אף עולות על מנכ"לים מהמגזר העסקי.

אני מניח שהסיפורים הלא טובים ושמתפרסמים מפעם לפעם על הנעשה בעמותות כאלה ואחרות מצליח להאפיל על הדברים הטובים וצובע את כל המגזר בצבעים לא מחמיאים. אבל האמת היא ש-25 שנותיי במגזר העסקי היו רק פרומו למה שאני עושה בשנים האחרונות בניהול העמותה. אתם בטח אומרים, עזוב אותך מהשטויות האלה, איך אתה בכלל יכול להשוות? אז זהו, שכן.

לנהל היום עמותות בסדר גודל בינוני וגדול זה ניהול הכי מורכב ומסובך שיש. מדובר בארגונים עם מאות עובדים ומאות ולפעמים אלפי מתנדבים. בעמותות יש תחומי תוכן, לוגיסטיקה ובקרה מורכבים ומסובכים, יש מורכבות פיננסית, כמו גם תהליכים אסטרטגיים ארוכי-טווח, עבודה מול הממשלה והעולם העסקי גם יחד ועוד.

מצד שני, על אף הגודל והמורכבות, אין לנו השפע והעושר של המגזר העסקי. אין לנו שכבה של אגפים לתכנון עסקי, לשיווק, למכירות, לפרסום, למשאבי אנוש, לכספים ועוד. הוצאות ההנהלה שלנו נבדקות בקפידה. אנחנו לא משופעים בתקציבי פרסום מעל הקו ומתחת לקו, אין לנו צינורות הפצה ושטחי מדף, אין לנו קהל קונים קבוע ונאמן לאורך שנים על שנים, ולרוב אין לנו בעלי בית עשירים.

למרות כל זאת, אנחנו אמורים להצליח. והרבה מאיתנו מצליחים לנהל עמותות גדולות ומצליחים להוביל אג'נדות חברתיות מורכבות. כל זאת, לא מתוך השפע הקיים במגזר העסקי, אלא מהקושי והחוסר שאנחנו חווים יום-יום בתפקידנו כמנכ"לים במגזר החברתי.

כמו רודי, גם אני קורא לכם לחשוב טוב לפני שאתם באים לנהל במגזר החברתי. רק הטובים יוכלו באמת להצליח שם.