נתניהו הפנים שטראמפ גזען, אימפולסיבי - ומסוכן לישראל

אין פלא שראש הממשלה, בנימין נתניהו, חזר בו מ"איומו" בתחילת פברואר להפסיק את המו"מ עם ממשל אובמה על חבילת סיוע אמריקאי חדשה לישראל.

נתניהו עשה זאת בזמנו בתואנה שהממשל האמריקאי לא נענה לכל דרישות המתכננים הפיננסיים של משרד הביטחון, ואיים לחדש את המו"מ עם הנשיא הבא בארה"ב. הוא היה משוכנע, כנראה, שכל פוליטיקאי שחומד את הנשיאות, אפילו הילארי קלינטון, יהיה טוב יותר מברק אובמה, וישתמש בלב, לא רק בשכל, כדי לתת לישראל את כל מבוקשה, או כמעט כולו. אין ודאות, עם זאת, שנתניהו כלל את דונלד טראמפ בחישוביו.

כמו חבריו בממסד הרפובליקאי באמריקה (וקהיליות הפרשנים בכל מקום), התקשה נתניהו תחילה לעכל את האפשרות שקבלן ויזם תכניות ריאליטי מהשדרה החמישית יהיה מתמודד רציני על המפתח ללשכה הסגלגלה.

נתניהו דחה את בקשת טראמפ לעלות לרגל לירושלים, בתחילת הקמפיין שלו, לא רק כדי לא להכעיס את הממסד הרפובליקאי, שמבחינות רבות הוא בשר מבשרו, אלא גם מתוך אמונה שהמוגול סתם חיפש פרסומת ויוקרה, ושאין לו סיכוי ממשי להגיע לבית הלבן.

 דונלד טראמפ /צילום: רויטרס

רפובליקאי מסוג חדש

בסופו של דבר, גם לראש ממשלת ישראל נפל האסימון. הוא החל להבין שהמפלגה הרפובליקאית, ביתו הפוליטי השני, אינה מה שהייתה. המפלגה הרפובליקאית של מארס 2016 אינה המפלגה הרפובליקאית של מארס 2015, או אפילו של דצמבר 2015.

בהדרגה התברר לו, לנתניהו, שיש סבירות גבוהה שטראמפ אכן יהיה המועמד הרפובליקאי לנשיאות ואולי אפילו נשיא (חברות ההימורים נותנות לו סיכוי של 3/1; למארקו רוביו, לשם השוואה - 20/1). נתניהו עשה אפוא סיבוב פרסה לפני כמה שבועות ומחל על כבודו. המו"מ עם האמריקאים על הסיוע נמצא עתה בעיצומו והוא ייסגר בשבועות הקרובים, אחרי ביקורו של סגן הנשיא ג'ו ביידן בירושלים, השבוע.

לא רק עלייתו המסחררת של טראמפ חוללה את התפנית אלא, בעיקר, ההכרה שטראמפ הוא רפובליקאי מסוג חדש לגמרי, עם מאפיינים ייחודיים, ואחד מהם הוא שדבקות בישראל אינה חלק ממשנתו הפוליטית ומערכיו האישיים, ושתומכיו רחוקים מלהיות תומכי ישראל. טראמפ הוא ההיפוך הגמור ממיט רומני, ג'ורג' בוש, מארקו רוביו או טד קרוז, שאהבת ישראל טבועה בהם (ובאמירותיהם).

כמו הממסד הרפובליקאי - רק מהר יותר

זה הבסיס להערכת נתניהו, שהפקדת ההחלטה על גובה חבילת הסיוע בידי הנשיא הבא תהיה הימור מסוכן מדי. אם טראמפ אכן יזכה, חבילת הסיוע היתה עלולה להיות פצצה מתקתקת בממשלו. לנשיא הפוטנציאלי טראמפ יש אמנם בת גיורת וחתן יהודי ו"המון חברים יהודיים", כדבריו, אבל הוא עלול להיות משענת קנה רצוץ מבחינת ישראל.

למשל, הוא היה עלול למנף את חבילת הסיוע כמכשיר לדחיפת ישראל למו"מ עם הפלסטינים. לאחר הכל, טראמפ, "אמן העסקות", כבר הכריז שהוא יהיה נייטרלי בסכסוך ורמז שעל ישראל מוטלת האחריות לקיפאון. מזעקה פוטנציאלית של יהודי ארה"ב הוא היה מתעלם. בשום מקרה לא צפויה נהירת יהודים למחנהו. אוהדיו הכסנופוביים, לעומת זאת, הם סיפור אחר לגמרי, כפי שיפורט בהמשך. הם היו אומרים אמן סלה על כל החלטה לגנוז, לעכב או לקצץ חבילת סיוע למדינה זרה - ועוד יהודית! - ששוויה צפוי לנוע בין 40 ל-50 מיליארד דולר לעשר השנים שיחלו ב-2018.

תהליך הסתגלותו של נתניהו למציאות החדשה באמריקה דומה במקצת לתהליך שעבר הממסד הרפובליקאי. הוא רק היה מהיר יותר. כדי להבין את האחד, כדאי להכיר את האחר. מדוע יצא ממסד המפלגה הרפובליקאית למלחמת חורמה נגד טראמפ דווקא עתה? האם רק עכשיו נזכר מיט רומני שהנדל"ניסט הוא נוכל?

כמו מדינה בלי צבא

ברמה הבסיסית, ההסבר הוא, שהשתלטות עוינת של טראמפ על המפלגה תהיה סכנה קיומית לשכבה שלמה של פונקציונרים, שחולשת על מותג מכניס ויוקרתי ומתפרנסת ממנו, ושאיש מהם לא האמין, עד עתה, שטראמפ יגיע לאן שהגיע.

מעבר לכך, הממסד הרפובליקאי נלחם על טוהר נשמתו, והמלחמה הזו מתנהלת בשתי חזיתות: האחת - הגנה על הליבה האידיאולוגית של המפלגה, כלומר שמרנות צרופה שדוגלת בשוק חופשי, במזעור מרבי של הממשל הפדרלי ובגימוד ההוצאות הממשלתיות על סעיפים חברתיים, כגון ביטוח לאומי. החזית האחרת היא מאמץ לנצור את האמביוולנטיות של המפלגה בסוגיות גזע.

בשתי החזיתות האלה ניגף הממסד הרפובליקאי לפני מוגול מגלומן, נטול מסד רעיוני, שהצליח לחשוף מציאות מדהימה: המפלגה הרפובליקאית היא כמו מדינה בלי צבא. קיים נתק כמעט מוחלט בין הממסד שמנסה לשמור על הגחלת השמרנית של המפלגה לבין פלח גדול של ה"חברים" בה. את רובם נשא הרוח, רובם סחף האור של השמש הטראמפית, שהיא הרבה דברים אבל שמרנית היא לא, ואין בה שום אמביוולנטיות בענייני גזע.

 דונלד טראמפ והילארי קלינטון, בחירות ארה"ב / צילום: וידאו

להגמיש את האמת

"האידיאולוגיה" של טראמפ לא רק שאינה שמרנית אלא שהיא פוזלת לליברליזם נוסח אירופה ובה בעת, כמו "החזית הלאומית" של מארי לה-פאן בצרפת, היא משמשת מגנט לגזענים, ששותים בצמא את קילוחי הכסנופוביה של המנהיג. אם לשפוט על פי התבטאויות של מעריצים, כמה מאוהבי טראמפ אוהבים יהודים בדיוק כפי שהם אוהבים שחורים והכסנופוביה שלהם לא תראה בישראל חריג שצריך לחבקו.

מאז מיזם "האוניברסיטה" של טראמפ, שהבטיחה - ולא קיימה - למכור ללקוחותיה את סוד ההצלחה בעסקי נדל"ן, על פי טענת התובע הכללי של מדינת ניו-יורק, לא היה בלון נפוח יתר מאשר המאמץ של הסלבריטאי הזה לשווק את עצמו כשמרני.

עד כמה אפשר להגמיש את האמת? "טראמפ רוצה להפוך את ארה"ב לדנמארק", כתב צ'רלס ליין, בעל טור שמרני ב"וושינגטון פוסט", והוא צודק כמובן. כי הרי מה שמציע טראמפ לחסידיו מנוגד לגמרי לאורתודוכסיה השמרנית של הממסד הרפובליקאי. קריאה לבטל את הסכמי הסחר החופשי של ארה"ב עם עשרות מדינות בעולם (וישראל בכללן)? התנגדות לכל קיצוץ בהטבות הביטוח הלאומי? כך מדבר שמרן?

האם הסטיות מהאורתודוכסיה הרפובליקאית מטרידות את אוהדי טראמפ? בדיוק להיפך. הם נוהים אחריו בגללן. מלכתחילה, הקשר שלהם עם המפלגה הרפובליקאית אינו מעוגן באידיאולוגיה, שמרנית אלא מותנה בסיסמאות טריז שהממסד הרפובליקאי נוהג להפריח בכל תקופת בחירות ("הדמוקרטים תומכים בנישואים חד-מיניים!").

פלירט מתמשך עם הלבנים

על פי סקר של מכון ראנד, מוביל טראמפ בקרב 51% מהרפובליקאים שתומכים בהעלאות מיסים לעשירים. למעשה, בתחומים מסוימים טראמפ קרוב יותר לברני סאנדרס הסוציאליסט מאשר למיט רומני השמרן. מכאן נובעת הפלצות של הממסד הרפובליקאי מפני המיליארדר הפופוליסט.

והממסד הזה חורק שיניים גם לנוכח יכולתו המוכחת של טראמפ לנגן בכישרון על העצב הרגיש של המפלגה: פלירט מתמשך עם לבנים בני מעמד הביניים והמעמד הנמוך, שמבוסס על הבטחה מרומזת של הרפובליקאים להגן על האינטרסים של הלבנים מפני "הנצלנות" ו"האלימות" של קבוצות מיעוטים, בעיקר שחורים. הפלירט הזה נמשך כבר עשרות שנים והוא שחולל את העריקה ההמונית של דמוקרטים לבנים, בעיקר ממדינות הדרום, לשורות המפלגה הרפובליקאית לפני קצת פחות מ-40 שנה.

הקמפיין הוולגרי - והמסוכן - של הקבלן מניו-יורק, שמתבסס על כסנופוביה ושנאת האחר, לא נולד בחלל ריק. הוא נוצר מזרעי "האסטרטגיה הדרומית" של הרפובליקאים במחצית השניה של המאה הקודמת, שניצלה את הזעם הגובר של הלבנים בדרום על אכיפת זכות השחורים להשתתף בבחירות ועל התקינות הפוליטית שמחקה, בין היתר, את המילה nigger (כושון) מהלקסיקון.

מאגר הולך ומתרחב של מחקרים מראה, שתפיסות גזעניות של בוחרים סייעו לפוליטיקאים רפובליקאים לזכות בבחירות, לדברי "ושינגטון פוסט". הפסיכולוג הפוליטי רוב ווילר, מאוניברסיטת סטנפורד, אמר לעיתון: "ראיות רבות מצביעות על כך שיש זיקה בין טינה שרוחשים לבנים לקבוצות מיעוטים לבין תמיכה במועמדים רפובליקאים, במדיניות שלהם ובאידיאולוגיה השמרנית בארה"ב".

 דונלד טראמפ / צלם: רויטרס

חסידי שנאת האחר

ובכל זאת, המפלגה הרפובליקאית מעולם לא חצתה קו אדום, מטושטש ככל שיהיה, שחצץ בינה לבין ביצה של ארגונים גזעניים או ניאו-נאצים שוטמי שחורים ויהודים. היא הוקיעה את קו-קלאקס-קלאן ודומיו והקיאה מקרבה פעילים בארגונים אלה, שניסו לחדור לשורותיה ולרוץ בבחירות מטעמה.

טראמפ חצה את הקו האדום הזה. הגזענים נדבקים אליו והוא נדבק אליהם, או לפחות אינו מתנער מהם בזריזות. הוא מעתיק מסרונים שלהם בחשבון הטוויטר שלו והוא המתין זמן רב עד שהסכים לגנות את קו-קלאקס-קלן בפומבי. הממסד הרפובליקאי חש, שאם טראמפ מביא עמו נדוניה של גזענים למפלגה אז אין חתונה. "קו-קלאקס-קלאן זה רע, נאציזם זה רע. נקודה", אמר בשבוע שעבר היו"ר הרפובליקאי של בית-הנבחרים, פול ראיין.

אין ספק, שפלח משמעותי מתומכי טראמפ הם כסנופובים, שנמסים מריגוש ואקסטזה כאשר הוא מכריז על עוד קבוצת שעירים לעזאזל שאחראים למצוקות האמיתיות או המדומות של האמריקאים. אין זה מקרה שהעליות החדות ביותר בתמיכה בטראמפ נרשמו בעקבות שתי אמירות כסנופוביות שלו: הגדרת המקסיקנים שמנסים להסתנן לארה"ב כסוחרי סמים ואנסים וקריאה לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב. לא ברור איפה נגמר כסנופוב ומתחיל גזען, אבל לחסידי שנאת האחר יש נוכחות בעצרות של טראמפ ובמאמצים להזניקו לצמרת.

למשל: מתיו היימבאק, מאינדיאנה, לאומן לבן כהגדרתו, עשה כותרות לאחר שתועדה השתתפותו בהתכתשות המונית בין תומכי טראמפ לבין מפגינים שחורים בעצרת של המיליארדר בלואיוויל, קנטאקי. היימבאק הוא מייסד "רשת הצעירים המסורתיים" ו"מפלגת העובדים המסורתית" ומכנה את עצמו "יו"ר המפלגה השלישית האמיתית בארה"ב למען האמונה, המשפחה והעם".

על יהודים ויהדות הוא כתב: "כאשר היהודים חזקים, העם היהודי נוהג ביריביו באכזריות בדם קר. לכן אנו מבינים (את הצורך) באחדות בין אלה שנאבקים ביהדות הבינלאומית כאן במערב (ארה"ב) לבין אלה שברחובות עזה, סוריה ולבנון. אנו ניצבים לפני אותו אויב בדיוק, אויב שלא אכפת לו להרוג נשים, ילדים וזקנים. אנו ניצבים לפני אויב שטני באמת, אויב שלא נוכל להבינו אלא דרך הפריזמה של הנצרות והנבואה הנוצרית". וכן: "מי שמקדם יחסי מין בין גבר לאשה מגזעים שונים, או הלוואות בריבית קצוצה או צורות אחרות של התאבדות גזעית צריך להישלח למרכזי חינוך מחדש".

טום מצגר, שהיה "אשף גדול" בקו-קלאקס-קלן, מעריך את פעלו של טראמפ ואת התקפותיו על מוסד התקינות הפוליטית שנתנו לגיטימציה לפרופוגנדה גזענית. כדבריו: "כל עוד (טראמפ) גורם לתוהו ובוהו בין בקרב האזרחים, אני בסדר אתו. אני אוהב את מה שהוא עושה". ומה הוא חושב על יהודים? הנה ציטוט אחד מרבים: "כמעט כל הרופאים מבצעי ההפלות הם יהודים. היהודים עושים כסף מההפלות... צריך להעניש את היהודים בגלל שואת הילדים הלבנים שהם אחראים לה". ובנפרד, השתפך האתר הניאו-נאצי "דיילי סטורמר": "שאלוהים יברך את האיש הזה (טראמפ)".

קח את הכסף וברח

לשבחו של נתניהו ייאמר, שהוא הבין מהר יותר מחבריו הרפובליקאים בארה"ב עם מי עלול להיות לו עסק. לכן, הוא בחר לסגור עסקה עם הנשיא הנוכחי, שעשה למען ביטחון ישראל יותר מכל קודמיו בבית הלבן, כדברי רה"מ עצמו. מוטב להפסיד כמה מאות מיליון דולרים (לאורך עשר שנים), אולי אפילו יותר ממיליארד דולר, לפי "דיפנס ניוז", מאשר לסכן את כל חבילת הסיוע במו"מ עם נשיא (פוטנציאלי) נפיץ ואימפולסיבי. קח את הכסף וברח, בוודאי אמר נתניהו לעצמו.