הציבור מטומטם - ומשלם

בסוף השבוע הודיעה חברת דומינו'ס על העלאת הדיבידנד השנתי המחולק לבעלי המניות ב 19%. זאת עקב עלייה חדה של 17.8% ברווחי החברה. מיתון? ירידה בצמיחה העולמית? איך כל אלה מתיישבים עם עלייה ברווחים של לא מעט חברות? ההסבר פשוט: הביטו מה קרה למחירי הסחורות בשנה האחרונה, ראו את מחירי המוצרים ללקוחות, ומיד תבינו מה קרה. לא רק אצלנו הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם. ככה זה בכל העולם.

בשנתיים האחרונים חלה ירידה חדה של יותר מ-30% במחירי החוזים על גבינת צ'דר. הנהלת דומינו'ס הייתה יכולה לנצל ירידה זו בשני אופנים: להיטיב עם הציבור או לשלשל את הרווח שנוצר לפתע לכיסם של בעלי המניות. התוצאות העסקיות מספקות את התשובה אותה אנו מכירים היטב מתחומים רבים גם אצלנו כאן. הירידה במחיר תתגלגל לכיסם של בעלי המניות, כי הציבור מטומטם, ולכן הציבור ימשיך לשלם מחירים גבוהים, למרות שמחיריהן של מרבית הסחורות צנחו בחדות.

להלן רשימה חלקית: תירס, אורז, פולי קפה, סויה, בשר. הוסיפו לכך גם את מחירי הנפט, המזוט, הפחם והגז הטבעי. אפשר גם להוסיף לרשימה את מחירי המתכות. ירידות חדות של 20%-70%. מה מכל אלה הגיע לציבור? פירורים.

אפשר כמובן להסתכל על רבע הכוס המלאה ולומר כי הריבית האפסית וירידת מחירי הסחורות הצילו את החברות מפני המיתון. עלויות הייצור פחתו, גם עלויות התפעול, המימון והאחזקה, וכל אלה איפשרו להתמודד טוב יותר עם הירידה בביקוש. אולם זו רק רבע כוס, אפילו לא חצי. מה עם הציבור? להיכן נעלמו כל חוקי הכלכלה הבסיסיים? אם המחירים היו יורדים, האם הביקוש לא היה עולה? בוודאי שכן.

אז אפשר להירגע ולומר כי צרת רבים חצי נחמה, אבל מה שקורה אצלנו פשוט מרתיח. כולנו זוכרים היטב את בכיים המתנצל של היצרנים והיבואנים כשמחירי הסחורות, בעיקר הקפה, עלו לשיאים. מאז נחתכו המחירים ב-50% בממוצע. ומה עם הוזלות המוצרים? בשוליים. זוכרים את בכיים של מגדלי ויבואני הבשר? גם כאן ירדו המחירים ב-30% ויותר. מי מכם שילם פחות על סטייק לאחרונה? ודאי שלא (גם אני מטומטם בעניין זה, כחובב סטייקים ללא גבולות).

ומה עם גיל אגמון וכל יבואני הרכב מיפן שלא טרחו להעביר אלינו, הציבור המטומטם, את ההנחה הגדולה כתוצאה מצניחה של 50% בשער מטבע הין היפני? מי שחיפש את ההנחה ימצא אותה בדיוק באותו המקום שנמצאת ההנחה בדומינו'ס: דיבידנד שמן לבעלי המניות והמנהלים.

לכן, כשאני שומע את המפקחת על הבנקים ואת שר האוצר מדברים על חזירות, אני שוב שואל את עצמי מתי יגיע היום שנעזור להם. כנראה שאין ברירה, וצריך להכניס יותר מוצרים לפיקוח. כנראה שאין ברירה, ויש לאפשר יותר יבוא עם הרבה פחות מכסים וחסמים. כנראה שצריך לייבא קבלנים ועובדים מחו"ל, כי אני כבר לא יכול לעמוד בבכיים קורע הלב של הקבלנים שהעלויות שלהם רק עולות, ואין להם כוח-אדם...

האמת היא כזו: אנחנו, כולנו, שכחנו את המחאה החברתית. בעצימת העיניים שלנו אנו מאפשרים למחול האבסורד הזה להמשיך במלוא עוצמתו.

■ הכותב הוא יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס לניהול סיכונים. 

■ yf@energyfinance.co.il  | www.energyfinance.co.il