בית משפט המחוזי בלוד הכפיל פי שישה פיצוי שקבע בית משפט לתביעות קטנות כנגד הרשת יינות ביתן בגלל הודעות טקסט פרסומיות (ספאם) ששגרה לתובעת.
התובעת, שלא הייתה רשומה במאגר הלקוחות של הרשת, דרשה מהחברה להסיר את פרטיה ממאגרי המידע שלה, אולם זו התעלמה ושגרה אליה עשרות הודעות פרסומיות. בית המשפט לתביעות קטנות פסק לתובעת פיצוי של 2,600 שקל, ובית המשפט המחוזי הגדיל את הפיצוי ל- 17,300 שקל, לאחר שהתובעת הגישה ערעור. בסך-הכול פסק המחוזי לתובעת פיצוי של של 12,300 שקל ו-5,000 שקל הוצאות.
יש לציין כי עשרות תביעות בנושא הפרת חוק התקשורת בעניין משלוחי דואר זבל נידונות בבתי משפט - מרביתן בבית משפט לתביעות קטנות, ומקצתן בערכאות הגבוהות יותר. לאור פסיקות שונות שניתנו לאורך השנים, ניתן לומר כי הפיצויים (אם בכלל) שקובעים בתי המשפט אינם מייצגים מדיניות אחידה נגד התופעה, כשהם לא תמיד פוסקים את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק והעומד על 1,000 שקל להודעה (ללא הוכחת נזק).
הכוונה היא שיש שופטים שעמדתם היא נחרצת כנגד משגרי הודעות ספאם כשהם מצפצפים על החוק וקובעים פיצוי מרתיע, ויש שופטים שרומזים בעקיפין או במישרין כי מדובר בקנטרנות של צרכנים שיכולים "לכבות את הסלולרי", כפי שאף נאמר לתובעת בבית משפט לתביעות קטנות בשעה שזרמו לטלפון שלה עשרות הודעות פרסומיות.
כאמור, בית המשפט פסק פיצוי של 2,600 שקל בתביעה האמורה. וזה תקציר הסיפור: א' היא פנסיונרית בת 68 שלטענתה מעולם לא רכשה ברשת יינות ביתן. בנובמבר 2014, בטווח זמן של 6 עד 7 שעות הומטרו לטלפון הנייד שלה יותר מ-45 הודעות פרסומות מטעם יינות ביתן. לכמה מהן היא השיבה "הסר" - אלא שהמבול לא פסק, את חלקן היא מחקה ואחרות שמרה. כעבור מספר ימים שגרה מכתב ליינות ביתן בו ביקשה הסבר למבול המסרים הפרסומיים כשהיא מדגישה כי שמעולם לא נרשמה כלקוחה של הרשת או אישרה את קבלת הפרסומים.
בתגובה - ב-3 מועדים אחרים - שגרה אליה הרשת פרסומים נוספים. בפסק הדין בבית משפט לתביעות קטנות טענה יינות ביתן כי מטר ההודעות ביום האמור שוגרו בעקבות תקלה טכנית שגרמה לשליחת עשרות הודעות פרסומיות לאלפי לקוחותיה באזור השפלה. התובעת, נזכיר לא הייתה לקוחה של הרשת וכך גם פסק בית המשפט משלא הוכיחה יינות ביתן את ההיפך (לפי חוק חובת ההוכחה לרישום הנמענים למאגר פרסומי מוטלת על החברות).
את תחשיב הפיצוי שעמד בפסיקת בית משפט לתביעות קטנות על 2,600 שקל עשה השופט כך: 1,000 שקל עבור כל ההודעות שנשלחו ביום התקלה (כלומר התייחס אליהן כאל מקשה אחת לפי הפיצוי הקבוע בחוק) ו-1,600 שקל עבור 3 ההודעות הנוספות ששוגרו גם לאחר פניית התובעת.
משחשה שהפיצוי אינו ממצה את העבירה על החוק, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. יודגש כי עצם מהלך כזה כרוך בסיכון משום שבית המשפט המחוזי יכול היה לפסוק הוצאות משמעותיות שהתובעת תשלם במידה ותביעתה הייתה נדחית. אלא שהסיכון כנראה השתלם. השבוע פסק בית המשפט המחוזי בלוד, כי הפיצוי יגדל ל-17,300 שקל לפי החישוב הבא: עבור כל הודעה שנשלחה ביום התקלה תקבל התובעת 300 שקל (לפי חישוב של 31 הודעות שהציגה לבית המשפט, אחרי שכאמור מחקה חלק מההודעות מיד לאחר ששוגרו) בנוסף ל-1,000 שקל עבור כל אחת מ-3 ההודעות הנוספות שקיבלה - סך של 12,300 שקל בגין ההודעות בנוסף ל-5,000 שקל עבור הוצאות - ובסך-הכול 17,300 שקל. (רת"ק 3319-11-15).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
