התרופות בישראל מתייקרות - אף אחד לא יוצא להפגין

כשמדברים על יוקר המחיה, הדיון הציבורי ובעיקר התקשורתי מתמקד כמעט באופן בלעדי במחירי הדיור והמזון. עיתונאים נשלחים ליפן ולברלין כדי להשוות בין מחירי המילקי, ופוליטיקאים מתחרים ביניהם מי יביא לכאן ראשון פועלי בניין מסין בשם המאמץ הלאומי. בכל הזמן הזה, מחירי התרופות הלכו והתייקרו, אבל אף אחד לא יצא להפגין על כך בכיכר הבימה.

התייקרות התרופות לא תמיד מורגשת בכיס של האזרח הממוצע, לפחות לא באופן ישיר. למעשה, בשנת 2015 נרשמה אפילו ירידה מצטברת של 12% בהשתתפות העצמית שנדרשנו לשלם על תרופות מרשם, בעיקר לאור התחזקות השקל מול הדולר והאירו.

הסיבות לתרדמת היחסית בציבור רבות: לחולים כרוניים יש תקרת תשלום של כ-300 שקל בחודש (בממוצע), לניצולי שואה ולחולי סרטן יש פטור מהשתתפות עצמית, ומאז שתרופות יקרות כמו אווסטין וארביטוקס נכנסו לסל התרופות הממלכתי, כבר לא רואים הפגנות סוערות או שביתות רעב.

אבל זוהי אשליה בלבד. מחירי התרופות, בדגש על תרופות אונקולוגיות לסוגיה השונים של מחלת הסרטן, מתייקרים באופן עקבי ומדאיג. לכאורה המדינה "סופגת" את ההתייקרות הזו, כי התרופות נרכשות על-ידי קופות-החולים באמצעות התקציב שהוגדר לטובת סל התרופות והטכנולוגיות, אלא שההתייקרות הזו שחקה את התקציב: ככל שהתרופות יקרות יותר, המדינה יכולה לרכוש פחות תרופות לפחות חולים.

זה כמה שנים שתקציב התוספת לסל עומד על סכום זהה של 300 מיליון שקל, בזמן ששוק התרופות הלך והתייקר, והאוכלוסייה מצדה גדלה והזדקנה. למעשה, אם בשנת 2000 התרופה היקרה ביותר לטיפול בסרטן עלתה כ-100 אלף שקל בשנה לחולה בודד, בשנת 2015 התרופה היקרה ביותר עלתה כ-370 אלף שקל בשנה לחולה.

זה לא רק סרטן: במסגרת סל התרופות של שנת 2015, שליש מתקציב התוספת לסל הוקצה לטובת חולים במחלת הכבד הפטיטיס סי. המשמעות היא שלכל השאר נותר רק מה שנשאר.

למה התרופות מתייקרות כל-כך? בחברות הפארמה יסבירו כי המחיר מגלם שנים ארוכות של פיתוח ומחקר שהולך ומשתכלל, אבל התשובה האמיתית היא: יש מי שישלם. הכוונה היא בעיקר למדינות כמו ישראל שמגדירות תקציב לסל תרופות ממלכתי, ולשוק הביטוחים המסחריים שרק הולך וצומח.

אנשים פרטיים שמוכרים את הבית כדי לממן תרופה שלא נמצאת בסל הם לא מקור הפרנסה של חברות התרופות, אבל הם חלק מסיפור הרקע המפחיד שמתדלק את השוק הזה. גם הרופאים תורמים את שלהם, כשהם חוזרים מכנסים מפנקים שמומנו על-ידי חברות תרופות עם תובנות מרגשות על תרופה ניסויית חדשה שעושה פלאים (אף שבפועל אין הוכחה קלינית ודאית לכך). מחירה היקר להחריד, לעתים רבות, רק מוסיף להילה סביב קפסולת הקסמים.

הצרה היא שמדינת ישראל לא ממש יכולה להשפיע על מחירי התרופות. השוק הישראלי קטן מדי, ולכן מרחב התמרון של קופות-החולים ושל חברי ועדת הסל שמתכנסים מדי שנה צר יחסית. מחירון תרופות המרשם נקבע על-פי שיטה יחסית, לפי המחירים הממוצעים בכמה מדינות באירופה. תחילה נכללו בשיטה המדינות גרמניה, בריטניה, צרפת, הולנד ובלגיה, לפי המחיר הנמוך ביניהן. אלא שעד מהרה התעוררה ביקורת, שלפיה מדובר במדינות עם תוצר לנפש גבוה יותר מזה של ישראל, וכי מחירי התרופות במדינות אלה גבוהים ביחס לרוב המדינות.

לכן, משנת 2007, ורק לאחר דין ודברים עם חברות התרופות ובתי-המרקחת (שנהנים מהמחיר הגבוה), הוחלט להוסיף לרשימה גם את המדינות ספרד, פורטוגל, הונגריה ופולין.

באופן אירוני, על-פי השיטה היחסית שמכונה גם "שיטת הציטוט", המחיר הממוצע במדינות אלה מוגדר "מחיר נורמטיבי". אפשר כמובן לראות בזה "צרת רבים חצי נחמה", אבל לאור השתוללות המחירים בעולם, נראה כי הביטוי הנכון במקרה הזה צריך להיות: "צרת רבים, נחמת שוטים".

זה לא הכול: ועדה שהקים משרד הבריאות בשנת 2010 המליצה לבטל את "מרווח היבוא" בשיעור של 1.2% שחברות התרופות מורשות לגבות בגין "עלויות ייחודיות הנוגעות ליבוא תרופות לישראל", בטענה כי היבוא לישראל אינו שונה ביחס לעולם. ההמלצה הזו, באופן מעודד, אומצה וגם יושמה.

היום אנו חושפים כי מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, הקים בימים האחרונים ועדה דומה לבחינת מודל הפיקוח על מחיר תרופות המרשם, וגורמים במערכת הביעו תקווה כי הדבר יאפשר להרחיב מעט את המיקוח מול חברות התרופות ואולי מול הרוקחים.

כן, גם הרוקחים הם שחקנים מרכזיים בזירה הזאת. מרווח השיווק של הרוקחים נע בין 17.5% במקרה של תרופה יקרה ועד ל-37% במקרה של תרופה זולה, ובפעם האחרונה שהמדינה רצתה לגעת במרווחים האלה, הרוקחים עתרו לבג"ץ, והמדינה נאלצה להתפשר. 

לסל או למשלים?

כל הגורמים שעוסקים בכלכלת בריאות משוכנעים כי רק באמצעות התגייסות בינלאומית של ראשי המדינות המפותחות ניתן יהיה לרסן את ההשתוללות במחירי התרופות. עד שזה יקרה, הדיון בישראל, שממילא לא מגיע למסכי הטלוויזיה, ממשיך להתנהל סביב השאלה אם לאפשר לביטוחים המשלימים של קופות-החולים לכלול כיסוי לתרופות מאריכות ומצילות חיים שאינן מצויות בסל הממלכתי.

האפשרות הזו טובה ביחס למצב הקיים במסגרתו רק חברות הביטוח רשאיות למכור כיסוי כזה, אבל החלופה הטובה עוד יותר לצרכנים היא הגדלת התקציב לסל הממלכתי. חברות התרופות, את זה כבר הבנתם, ירוויחו בכל אחת מהאפשרויות.

 מרווח השיווק של הרוקחים