לעתים צעירים מחליטים על הסבה מקצועית על סמך מאפייני התפקיד הראשון בקריירה במקום על פי התפקידים המאוחרים, ורצים לעשות שינוי כבר במהלך השנה הראשונה לעבודה. הם סיימו לימודים, נכנסו לתפקיד הראשון בתחום וכמה חודשים אחר כך מחליטים שהוא לא מתאים. לרוב ההחלטה שגויה משום שנלקחה על בסיס מידע חלקי בלבד, שכן הקשר בין תכולת תפקיד בתחילת הקריירה לתכולתו בשלבים מתקדמים הוא לרוב קלוש.
עם זאת, לעיתים רחוקות ההחלטה על שינוי כבר בשלב הזה היא נכונה, רק שרוב האנשים לא מבחינים בין שני המצבים. ניקח לדוגמה שלשה רואי חשבון במגזר העסקי, שני צעירים (27 ו-28) שהחליטו על שינוי קריירה בשנה שלאחר ההתמחות, והשלישי בן 34, לאחר 6 שנים בתחום. בשלשת המקרים הטענות דומות: העבודה לא מעניינת אותי, משעמם לי, לא רואה את עצמי עושה ביקורות כל החיים, לא בנוי לשבת כל היום מול מחשב וכדומה.
אותן טענות, המלצות הפוכות
על פניו נראה כי שני הצעירים טועים, שציפייתם לתפקיד מרתק מיד בהתחלה איננה ריאלית. מאידך, כאשר גם התפקידים העתידיים עלולים שלא להתאים, אין ברירה אלא לעשות שינוי בהקדם, אחרת עם הזמן הסיכוי להסבה מוצלחת הולך ופוחת. בסופו של דבר ההמלצה לאחד מהם היתה להישאר בתחום, ואילו לשנייה לנטוש, זאת למרות שהסיבות שהניעו את שניהם זהות. מדוע? מפני שהבחור מתאים לתפקידי ניהול כספים, ואילו הבחורה לחלוטין לא. עובדה זו מחייבת אותה לעשות הסבה, לא משום שהיא משתעממת היום אלא משום שהיא עלולה למצוא עצמה משתעממת כל הקריירה בתפקידי ביקורת.
ומה עם מעבר ממשרד רואי חשבון למחלקת כספים של חברה? לא מעשי עבורה כי פרט לתפקיד עוזר חשב שהוא מוגבל בזמן, כל התפקידים מפוזיציית חשב ומעלה כרוכים בניהול אנשים - מנהלי חשבונות, רואי חשבון, כלכלנים - ואינם מתאימים לה בעליל.
אז מה כן? בפניה עומדות שתי חלופות: האחת, הסבה לכלכלה, היא בעלת תואר בחשבונאות ובכלכלה, ובניית קריירת כלכלנית בכירה שאינה מנהלת אנשים (אמנם חלק נכבד מהעבודה הוא מול מחשב אבל התכנים מאתגרים מאד עבורה, שלא כמו תחום הביקורת). האלטרנטיבה השנייה היא הסבה לשיווק, עם דגש על מחקרי שוק, תחום שמרתק אותה ושלתוכו היא יכולה להתברג כפלנרית מתחילה במשרד פרסום או כחוקרת מתחילה במכון מחקרי שוק, ומשם להתקדם לתפקידים מעניינים שאינם כרוכים בניהול אנשים.
אחד מפונק ואחד רופס
לעומתה, רואה החשבון הצעיר סתם מפונק. הוא עובד באחד מארבעת המשרדים הגדולים ויוכל להתברג בעתיד בחברות המובילות במשק, רק שלא מתחשק לו לשלם את המחיר הזמני של רכישת מקצוע, שלמרבה הצער כולל הרבה עבודה שחורה, שהיקפה הולך ומצטמצם עד למינימום בתפקידים העתידיים (מנג'ר, חשב, מנהל כספים, סמנכ"ל כספים). הוא אינו ער לעובדה שהסבה לכל מקצוע אחר תחייב אותו לשלם את אותו מחיר בכל מקרה, וכי לא ניתן לדלג שלב ולקפץ ישירות לפוזיציה בכירה יותר, אלא אם מדובר בתפקיד זוטר בתחפושת בכיר, כפי שהוסבר בטור תסבלו 3 שנים, כדאי לכם. המפונק חייב ללמוד להתמודד גם עם חלקים פחות נוחים, אחרת לא יצליח להתמודד עם אתגרים מורכבים בהרבה המצפים לו בהמשך הקריירה.
ומה עם השלישי, רואה החשבון הוותיק שעדין משתעמם מאד גם אחרי 6 שנים בתחום. האם אין זה סימן שהוא צריך לעשות הסבה? לא במקרה זה. עובדת היותו של הנ"ל קבור בתוך ים של עבודה שחורה ומשעממת איננה תולדה של תחום עיסוק לא מתאים, אלא של אישיות. לא משנה באיזה מקצוע יעסוק, אישיותו הפסיביות והיעדר היוזמה יתקעו אותו בתחתית של כל מקצוע, חנוק עד צוואר במשימות בסיסיות ומתסכלות, אלא אם יחליט לצאת מההקפאה ולהתמודד במלא המרץ על השגת תפקידים מעניינים יותר.
מי שלא מסוגל להתמודד עם אתגרים בסיסיים במקצוע המוצא שלו, קרוב לוודאי שלא יצליח להתמודד עם משימה כל כך מורכבת כמו הסבה מקצועית, לכן לפני שממהרים לקבל החלטות קריירה קרדינליות רצוי לוודא שהן נלקחת מהסיבות הנכונות. בהצלחה.
* הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
