בחור ישראלי נישא לבחורה ממוצא טורקי, ובשנת 2000 נולדה להם בת. בשנת 2004 האם נסעה עם הבת לביקור בן שבועיים אצל הוריה בטורקיה, אך לא שבה לארץ. מאוחר יותר גילה האב כי האם תכננה מראש להישאר בטורקיה, שכן כשבועיים לפני נסיעתה היא כבר סגרה את חשבון הבנק שהיה לה בארץ, רוקנה את הכספת, העלימה חפצי ערך שונים מהבית ולקחה חלק נכבד מבגדיה ומבגדי הבת.
בני משפחת האם הם אנשים עשירים ומקושרים היטב בטורקיה, ותיאור מאבקו של האב להשיב את בתו לארץ כמו נגזר מתסריטי אימה הוליוודיים, המככבים בסיוטיהם של הורים.
ראשית המאבק החל באופן לכאורה תקין מבחינה משפטית. האב הגיש תביעה להחזרת ילדה חטופה בהתאם לאמנת האג, ובית המשפט הטורקי אכן הורה על השבת הבת לארץ. אמנם האם הגישה שני ערעורים לבית המשפט העליון בטורקיה, אך כך עלה בידיה לעכב את החזרת הבת בעוד מספר חודשים בלבד.
לאחר שערעוריה נדחו, פנתה האם לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, בטענה כי השבת הילדה לישראל מנוגדת לזכויות האדם הבסיסיות, וגם עתירה זאת נדחתה.
בינתיים עברה שנה וחצי מחטיפתה של הילדה, וכל אותה עת לא זאת בלבד שהאב מנותק למעשה מבתו, אלא שהוא גם נאלץ להפסיק לעבוד כדי לנהל את המאבק המשפטי, להוציא הון על טיסות ושהות בחו"ל ולשכור שורת עורכי דין בחו"ל שייצגו אותו בטורקיה ובשטרסבורג.
לאחר שהאם מיצתה את האופציות המשפטיות שעמדו לרשותה, הגיעו הרשויות בטורקיה לבית משפחתה כדי לקחת את הילדה ולהחזירה לאביה, ואז גילו כי האם והבת נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה. מאז ובמשך שנתיים וחצי עסק האב בניסיון נואש לחפש את הילדה בטורקיה בעזרת חוקרים פרטיים, עד שלבסוף עלה הדבר בידו.
האם והבת אותרו באחד הרובעים, בצד האסייתי של איסטנבול, כשהאם מחופשת למוסלמית אדוקה, וגם מראה החיצוני של הילדה שונה כדי שלא יוכלו לזהותה: שערה הוחלק, ופניה כוסו במשקפיים.
כשנעצרו על-ידי המשטרה, האם הכחישה את זהותה ואת זהות הבת, ואף החזיקה בידיה תעודות זהות מזויפות. עקב טענה זו שהו השתיים במעצר כל הלילה, עד לקיום דיון לזיהוין בבית המשפט בטורקיה.
בכל אותה עת, לאור קשריה הענפים של משפחת האם בטורקיה, הופעלה מערכת לחצים אדירה על משרד התובע הטורקי בעיר לשחררן, כשמנגד מעורבים אנשי הקונסוליה בצרפת וישראל. מחשש שיעלה בידי משפחת האם להתנכל פיזית לאב, הרשויות בטורקיה נאלצו להסתיר את האב במתחם השגרירות הצרפתית באינסטנבול, תחת שמירה צמודה, עד להסעתו לשדה התעופה. אפילו זהותם של החוקרים הפרטיים שסייעו באיתור האם נשארו חסויים, מחשש לנקמה בהם מצד משפחת האם.
בשלב הזה החלה משפחת האם גם במתקפה משפטית חדשה כנגד האב. הם פתחו נגדו הליכים פליליים בטורקיה, בצרפת ובלונדון והגישו תביעת לשון הרע, כנראה מתוך הנחה שלבסוף יאזל כספו, והוא יותש מהמאבק.
הילדה הוחזרה לבסוף לאביה מטורקיה במארס 2008, ומאז האם לא הגיעה לארץ ואינה מקיימת קשר עם הילדה. במהלך השנים שבהן הסתתרה עם האם עברה הילדה הסתה קשה כנגד האב, ולכן האב קיבל לידיו ילדה במצב של ניכור קשה, והיא עוברת מאז הליך שיקום נפשי ארוך.
בשנת 2007 האב הגיש תביעת נזיקין נגד האם, לקבלת פיצויים עבור הנזק שגרמה לו במשך 4 השנים שבהן החזיקה את הבת בניגוד לחוק, הן בשל הנזק הכספי שגרמו לו ההליכים והחיפושים אחר הבת, והן בשל הנזק הנפשי שגרמו לו החרדה לגורלה והניתוק ממנה.
בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קיבל את תביעת האב ופסק כי האם הסבה נזק ישיר לאב כאשר פגעה בזכותו ככל הורה להחזיק בילדיו ולגדלם, אלא אם קיימת החלטה שיפוטית הקובעת אחרת.
על אף שההלכה המשפטית דורשת כי פיצוי ישולם רק כנגד קבלות מסודרות, בית המשפט הסכים לחייב את האם לפצות את האב גם בגין סכומים שהוא שילם ללא יכולת הוכחה, מאחר שהוא נדרש לשלם בטורקיה סכומים רבים במזומן כשוחד בכדי לאתר את הילדה.
בית המשפט קיבל גם את טענת האב כי יש לפצותו על 4 השנים שבהן לא עבד, כשעסק כל העת בחיפושים אחר הבת ובמאבקים המשפטיים הרבים שניהלה נגדו האם באמצעות משפחתה. כמו כן נפסקו לאב פיצויים בסך 650,000 שקל נוספים עבור הסבל הנפשי שעבר במהלך שנות החטיפה.
פיצויים גבוהים אלה נועדו להעביר מסר חריף נגד הורים ששוקלים את האפשרות לקחת את החוק לידיהם ולהרחיק את ילדיהם מההורה האחר, בניגוד לא רק לחוק, אלא גם לטובת הילד. בעתיד תוכל גם הילדה לתבוע מהאם פיצויים בגין הנזק שנגרם לה על-ידי חטיפתה.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
