מבחן דרכים: שברולט ספארק החדשה - הניצוץ

בשנת 2006 הגה מישהו במחלקת השיווק של ג'נרל מוטורס רעיון, שנשמע באותה תקופה חדשני ופורץ דרך. במקום לתת למחלקת העיצוב ולהנהלה להכריע כמקובל איך תיראה מכונית המיני החדשה של הקבוצה, מדוע לא לתת לגולשי האינטרנט ברחבי העולם להחליט? לפיכך הוצגו באתר ייעודי ברשת שלושה אבות טיפוס עם עיצוב שונה בתכלית וטופס הצבעה. בתערוכת ניו יורק ב-2007 הוצג העיצוב הזוכה, שגרף רוב מרשים של למעלה מ-50% מקולות הגולשים. אותו דגם הפך שנתיים מאוחר יותר לשברולט "ספארק" הסדרתית.

אלא מסתבר שהדמוקרטיה היא לא השיטה הנכונה לכל מקרה ובחירת עיצוב וירטואלית בשיטת "העם החליט" לא תמיד עומדת במבחן השוק. התוצאה הסופית של אותו מיזם הייתה מכונית מיני, שהתאמצה מאוד להיראות גדולה מכפי שהיא באמת בסיוע חרטום מאסיבי ואגרסיבי נוסח כביש-שטח, ששודך למכונית קצרה, צרה וגבוה עם גלגלים קטנטנים. בקיצור, "TOO MUCH", כמו שאומרים האמריקאים, לאו דווקא על דרך המחמאה. הוסיפו לכך החלטה אסטרטגית אומללה, שלא לפתח עבור הרכב העירוני המובהק הזה תיבה אוטומטית (בתקינה האירופאית), וקיבלתם רכב שהתחיל והמשיך את דרכו עם מגבלות רציניות.

ג'נרל מוטורס הפיקה לקחים יסודיים מהפיאסקו הקריאייטיבי והתוצאה ניכרת היטב בדור החדש של הספארק, שמייצג תפנית של 180 מעלות. הפרופורציות הצרות/גבוהות והעיצוב פינו את מקומם לקווי מתאר רחבים, נמוכים וקלאסיים. הפנסים העצומים והמלוכסנים של הדור היוצא הוחלפו ביחידות תאורה קומפקטיות ונאות. מכסה המנוע, שניצב בעבר בזווית תלולה לצד כנפיים אימתניות, כולל כעת יחידת מתכת אופקית ושמרנית למראה. הזנב הזקוף האגרסיבי, לשעבר, נראה מתון וידידותי וגם החישוקים הגדולים, שכלולים ברמת הגימור הגבוהה, מעניקים למכונית מראה מאוזן. בשורה התחתונה הספארק החדשה פונה כיום למכנה משותף רחב הרבה יותר.

את כל שנאמר לעיל אפשר להגיד ביתר שאת על עיצוב הפנים. בעוד שהדור הקודם התאפיין בעמדת פיקוד "ספורטיבית ומסעירה, נוסח צביר שעונים של אופנוע ספורט", כדברי המשורר, עמדת הפיקוד של המכונית החדשה מאמצת לוח מחוונים שמרני, מאורגן ותכליתי עם שעונים גדולים וברורים ובקרי שליטה בתצורה קלאסית. חומר הדיפון העיקרי בתא הוא עדיין פלסטיק נוקשה, אבל שילוב נאה של צבעים, קישוטים מבריקים, טקסטורות נאות, אורות כחלחלים, הגה עמוס מתגים ואיכות ייצור מוקפדת גורם למכונית להרגיש יקרה מכפי שהיא באמת.

לאפקט הזה תורם גם צג מגע ענק, מקורי מהיצרן, שכמותו נדיר למצוא כיום אפילו במשפחתיות. הצג מאפשר לשקף עליו את מסך הטלפון החכם של הנהג ובכך פותח פתח לשימוש באין ספור אפליקציות - אם כי גם לעודף מידע, שגוזל תשומת לב מהנהיגה. המושבים הקדמיים נוחים בהחלט והמושב האחורי רחב דיו לשני נוסעים ממוצעים פלוס נספח קומפקטי מזדמן. כצפוי, מרחב הרגליים מוגבל ונוסעים גבוהים עלולים להתגעגע לגג הגבוה של המכונית היוצאת. תא המטען מציע נפח קטן וטיפוסי לז'אנר של כ-185 ליטר.

הספארק הידנית משווקת בישראל גם עם מנוע 1 ליטר צנוע, אולם הדגם המרכזי מצויד כעת במנוע ארבעה צילינדרים בנפח 1.4 ליטר, שמייצר 98 כ"ס מרשימים ומשודך לתיבה אוטומטית רציפה. זהו ההספק הגבוה ביותר בפלח המיני ולמרות, שהרכב שוקל כ-100 ק"ג יותר מהממוצע, הביצועים בהחלט נמרצים. לחיצה בריאה על הדוושה מזיזה את הרכב בקצב נאה (כ-12.3 שניות ל-100 קמ"ש), עקיפות מתבצעות בזריזות. הרכב שומר על מומנטום מכובד בעליות תלולות וארוכות מבלי שהנהג ירגיש, שהוא מתעלל במכאניקה, אם כי המנוע קולני מאוד מעל 4,000 סל"ד.

התרשמנו במיוחד מכושר השיוט הרגוע למרחקים על כבישים בינעירוניים - נקודת תורפה מוכרת של מכוניות מיני. תיבת ההילוכים הרציפה פועלת ברהיטות מכובדת יחסית לתיבות מהסוג הזה מתנגדת לקיק דאון אגרסיבי פה ושם, אם כי היא שוללת מהנהג אפשרות לשליטה ידנית בהילוכים (למעט הורדה להילוך נמוך). צריכת הדלק הרשמית עומדת על 18 ק"מ לליטר ורגל קלה תאפשר להשיג בפועל 14-15 ק"מ לליטר.

מנוע רציני עם יחס הספק/משקל נאה הוא בונוס נחמד ומרענן, אבל הוא לא בהכרח אידיאלי לכל שלדה. מי שינסה לתרגם אותו לביצועים דינמיים תואמים על כבישים מתפתלים יגלה די מהר את המגבלות של הספארק. עם בסיס גלגלים באורך פחות מ-2.4 מ' ומתלים די בסיסיים, מגבלות האחיזה נמוכות מכדי לאפשר נהיגה נמרצת על כבישים תובעניים. שיוט ב-130-140 קמ"ש - מהירות שהספארק מגיע אליה בקלות - מגלה כי היציבות הכיוונית די עצבנית וכל זה על גלגלים גדולים וצמיגים רחבים יחסית. עם גלגלי ה-14 אינץ' התקניים יש להניח, שהמגבלות יהיו עוד יותר נמוכות.

בקיצור, זו עדיין מכונית מיני ומומלץ לשמור את ההתלהבות מפוטנציאל הביצועים לעליות ולעקיפות. נקודות זכות רבות צוברת המכונית בפרק נוחות הנסיעה בזכות מתלים ובולמים, שמכויילים היטב לשדה הקרב העירוני של ישראל (ושל ארצות הברית, שהיא שוק היעד העיקרי) ומנטרלים בצורה מרשימה את רוב המפגעים.

מחיר הבסיס של הספארק האוטומטית החדשה עומד כיום על 79 אלף שקלים ומגיע עד קצת יותר מ-82 אלף לדגם המאובזר, שכולל בין השאר גם גג חשמלי. זהו מחיר דומה לזה של גרסאות העילית של מכוניות המיני מבית יונדאי/קיה, אם כי לספארק אין כרגע תשובה לדגמי הבסיס האוטומטיים של המתחרות, שנמכרים בכ-70 אלף שקל. צריך גם לזכור, שרף המחיר הזה גם מציב אותה בקרבת יתר לשלל מכוניות סופר-מיני גדולות יותר (ניסן מיקרה, סיאט איביזה, פיז'ו 208 ושות') שדגמי הבסיס שלהם מוצעים כיום במחירי רצפה - עוד לפני שוק "האפס ק"מ". כך או כך הספארק 2016 מכונית מיני עירונית מודרנית, שלא מעניקה את תחושת "תחתית החבית" שאופיינית לז'אנר והיא עתידה להעניק "ניעור" רציני לקוריאניות, ששלטו עד כה בפלח ביד רמה.

 שברולט מפארק 1.4

מתחרות

קיה פיקנטו

מובילת המכירות בפלח המיני והמכונית הנמכרת ביותר בישראל נראית עדיין עדכנית. היא מעט קצרה מהספארק, אבל מידותיה הפנימיות דומות ותא המטען שלה גדול יותר. הדגם הבכיר של קיה, שעולה 80 אלף, מצויד במנוע 1.2 ליטר בהספק 85 כ"ס ובתיבת הילוכים אוטומטית ומגיע עם רמת אבזור גבוהה, כולל גג חשמלי

יונדאי I10

האחות המתחרה של הפיקנטו מעט ארוכה, רחבה וגבוהה ממנה, מה שמעניק לה מראה יותר בוגר ומאוזן. ב-80 אלף שקל מקבלים את אותו מנוע 1.2 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית אם כי המשקל הכולל מעט גבוה יותר. ליונדאי יש גם גרסת 1 ליטר אוטומטית ב-68 אלף שקל

C1 / אייגו / 108

בטווח המחירים של 64-68 אלף שקל מוצעות בישראל שלוש האחיות הלא זהות טויוטה אייגו, סיטרואן C1 ופיז'ו 108. לשלוש יש עיצובים שונים, אולם הן מיוצרות באותו מפעל בפולין וחולקות מנוע 1 ליטר עם תיבה רובוטית. ההספק הוא 69 כ"ס בלבד, אך המשקל עומד על 860 ק"ג בלבד