ייאוש, הסתה והיעדר תקווה

דרוכים ומוכנים. זה היה רק עניין של זמן עד שהמציאות הסוריאליסטית של ישראל תפגיש בין הגיטרה האקוסטית של בחור מבאר טוביה לראשו של מחבל מאזור קלקיליה. כשהייאוש, ההסתה והיעדר התקווה מתערבבים זה בזה, שום צבא או שירות ביטחון חשאי לא יכולים לעצור מבעוד מועד את הצעיר הבא שייטול סכין ויחליט למות מות קדושים, מות שוטים. ובאין מודיעין לגילוי "יחידים" ועד שהמפעל של אלתא לא יחשוף מכ"ם מיוחד לאיתור שהידים בהתהוות, נשארנו רק אנחנו וכלי הנגינה שלנו דרוכים ומוכנים להיתקלות. אפשר רק לנחש מה היה אומר על זה יו"ר האופוזיציה הלוחמני בנימין נתניהו ואיזה מחיר היה משלם על כך ראש הממשלה השמאלן והרופס שלא יודע איך מדברים עם ערבים.

בדרך לבלפור. גם יאיר לפיד מציע עכשיו לגרש משפחות של מחבלים. הוא יודע שזה הדבר האחרון שיעצור ילד בלי עתיד שגדל לתוך עולם של הסתה מבית וכיבוש מחוץ, אבל הסקר הבא של "מעריב" מעניין אותו הרבה יותר מהאמת המורכבת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רק 8% מהיהודים בישראל הגדירו את עצמם "אנשי שמאל" בסקר שפרסם השבוע מכון המחקר PEW, וללפיד יש לא מעט מניות בתוצאה הזאת. הנחישות שלו להפוך לראש הממשלה הבא עוברת לשיטתו במחיקת השמאל מהמפה כדי להפוך אותו למה שהולך ונתפס כאלטרנטיבה היחידה לימין של נתניהו ונפתלי בנט. וכשהדה-לגיטימציה וההסתה מגיעה דווקא מהמרכז, מהמיינסטרים של הפוליטיקה הישראלית, היא אפקטיבית יותר מכל סרטון מתועב של ועד מתיישבי השומרון או מעוד פוסט מתלהם של סמוטריץ' ו"הצל".

נשים ומרוויחים. מקומות עבודה רבים ציינו השבוע את יום האישה הבינלאומי בחלוקת פרחים, עמדות מניקור (הו, האירוניה), הרמת כוסית והזדהות עם קורבנות הטרדה מינית. אמצעי התקשורת פרסמו את סקרי השכר המסורתיים שהצביעו על פער (מסורתי) של 32% לטובת הגברים וחלק ניכר מהפער הזה הוסבר בשעות עבודה מעטות של האישה ביחס לגבר - מה שעורר שוב את שאלת "הביצה והתרנגולת". מה בא קודם: הבחירה של נשים לעבוד פחות ולהיות יותר עם הילדים, או השכר הגבוה יותר של גברים שמאלץ את בנות זוגן לצאת מוקדם יותר הביתה (כי למשק הבית יש פחות מה להפסיד). בשאלה הזאת לא צריך להיות ספק: אם נשים היו מרוויחות יותר, הגבר הישראלי החדש, בטח זה שנמנה עם דור ה-Y, היה שמח לצאת מוקדם יותר מהעבודה, להוריד מהעומס ולהיות יותר עם הילדים. הנה המלצה למעסיקים: תאמינו יותר בעובדות שלכם, שלמו להן יותר וקדמו אותן בארגון בלי להתנות זאת בעבודה סביב השעון. איזון בין קריירה למשפחה נכון לגברים ולנשים כאחד, והוא לא פחות חשוב גם להצלחת העסק שאתם מנהלים. סליחה, מנהלות.

מסתדרים לבד. בשיאו של יום האישה הבינלאומי נאלץ רה"מ נתניהו לכנס התייעצות ביטחונית על רקע גל הפיגועים. בהתייעצות השתתפו השר לביטחון פנים גלעד ארדן, שר הביטחון משה יעלון, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי, ונציגים נוספים מהצבא והשב"כ. אישה, בטח ניחשתם, לא השתתפה בחגיגה הביטחונית.

תסמונת ציפר. מאמר ההתנצלות של העיתונאי בני ציפר ב"הארץ", שבו הוא מודה כיצד התאהב בתפקיד הליצן הרשע שנהנה להכעיס את כולם ולמצוא עצמו מוזמן לאולפנים הנוצצים כדי לדבר על כך, צריך לעורר חשבון נפש בקרב אמצעי התקשורת. ציפר דיבר על עצמו כמי שסיפק את הסחורה, אבל ראוי לדבר על מי שקנה אותה בחפץ לב וביקש ממנה עוד. התקשורת והטלוויזיה במיוחד מבליטה ומעודדת את מי שצבעוני יותר וקולני יותר, בתוך חלוקת תפקידים למרואיינים או לפרשנים כאילו היו אלה שחקני תיאטרון. האחד בתפקיד המתון, השני בתפקיד העצבני והמתלהם. יודע זאת כל עיתונאי וכל פוליטיקאי שהתבקש לשחק את המשחק. ציפר כבר לא יכתוב את הטור שלו בימי שישי, אבל אל דאגה: את תפקיד הפרובוקטור ימלא מישהו אחר, עם או בלי פפיון.

shai-n@globes.co.il