אסור לתת לו חנינה

הנשיא לשעבר משה קצב הוא הגרוע בעברייני המין. הוא אנס והטריד מינית נשים שעבדו תחתיו, ביזה והכפיש אותן במהלך המשפט וסירב להודות במעשיו ולבקש מחילה, גם אחרי שהורשע ונשלח ל-7 שנות מאסר.

למרות זאת, אם אכן תמצא לנכון ועדת השחרורים השבוע לנכות שליש מתקופת מאסרו, מה שיביא לשחרורו המיידי, צריך להניח לו לחזור לביתו בקריית מלאכי. מאידך, אם הוועדה לא תקצוב את עונשו, אסור לשרת המשפטים, איילת שקד, לקדם מתן חנינה לקצב על-ידי הנשיא ראובן ריבלין, שככל הנראה יתמוך בה.

כל המתנגדים לשחרור הנשיא האנס, שזועקים בצדק את כאב הנפגעות ותוהים מה המסר ששחרור מוקדם כזה מעביר להן, צריכים להבין שבפני ועדת השחרורים עומדים 3 קריטריונים בבואה לדון בקציבת עונשו של אסיר: מידת מסוכנותו לציבור, התנהגותו הטובה והפוטנציאל השיקומי שלו. הודאה באשמה ובקשת מחילה אינם חלק משיקוליה של הוועדה ואינה נדרשת על-פי חוק, למרות שהיא יכולה להוסיף עוד נדבך בהחלטה.

קצב היה אסיר ממושמע. מסוכנותו לציבור הנשים אינה גבוהה, כיוון שפרסום הרקורד המפוקפק שלו כאנס סדרתי יהווה תמרור אזהרה גדול ואדום בפניהן. העיקשות שהפגין כשלא היה מוכן להודות במעשיו, יכולה להיות מכשול לשחרורו המוקדם, כיוון שקשה להניח שיחזור בתשובה ויהפוך למתנדב במרכז לנפגעות תקיפה מינית.

מצד שני, אסור לשכוח שמדובר באדם בן 70, שהיה במעמד רם והידרדר לתחתית, כך שספק אם ירשה לעצמו לחזור על מעשיו הנפשעים. בהיבט הזה, ורק בו, אפשר לגלות מעט חמלה כלפיו, למרות שלא גילה טיפת חמלה כלפי קורבנותיו במהלך השנים.

כבר היו בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל אנסים נתעבים שקיבלו שחרור מוקדם, כמו אל"מ עטאף זהאר, שהתעלל מינית בחיילת שהיתה פקודה שלו; או ארז אפרתי, שאנס בחורה באכזריות בערב מסיבת הרווקים שלו. כל מי שמנפנף במבחן בוזגלו צריך לדאוג שייושם לשני הכיוונים.

חנינה אסור לתת לקצב בשום פנים ואופן, כי הבעת חרטה היא חלק אינהרנטי ממנה, זאת בניגוד לשחרור המוקדם. אנסים לא מקבלים חנינות, על אחת כמה וכמה אנסים כמו קצב, שמעולם לא הביעו צער או חרטה על מעשיהם, ולכן אין להפוך את הנשיא לשעבר - שגרם לאזרחי ישראל מפח-נפש ובושה גדולה כשנכנס בשערי הכלא - לאנס הראשון שייפרש לפניו שטיח אדום ביציאה משם.

גם אם אינו מודה, נדמה לי שמשה קצב, הנשיא האסיר הראשון של מדינת ישראל, למד את הלקח שלו, הן ברמה המשפטית ובעיקר ברמה הציבורית. מי שחושב שצפוי לו גן עדן מחוץ לחומות, טועה. הוא עוד יתגעגע למדים הכתומים ולחברת אסירים כמותו, שכל אחד מהם בטוח שהוא חף מפשע. כשיחזור להיות אזרח מהשורה, קצב אמנם יתקל בתומכים נלהבים - אבל גם באלה שיפנו את מבטם הרחק ממנו ויירקו אחריו.