שיקאגו, אלימות, בחירות

אלימות פוליטית בשיקאגו, במהלך מערכת בחירות לנשיאות, מעוררת אסוציאציות לא נעימות. היא מזכירה לנו את אחת השנים הקשות ביותר בהיסטוריה האמריקאית של זמננו, 1968.

אז, סטודנטים רדיקלים התנגשו עם המשטרה בחזית הבניין שבו נערכה הוועידה הארבע-שנתית של המפלגה הדמוקרטית. הרדיקלים השתדלו כמיטב יכולתם להוציא את המשטרה מכליה. היא יצאה בקלות רבה מדי.

ב-28 באוגוסט 1968, המשטרה תקפה אלפי מפגינים בגז מדמיע. בתוך אולם הוועידה, הסנאטור היהודי אברהם ריביקוף קרא, "המשטרה משתמשת בטקטיקות של הגסטאפו". הגז חדר אל בית המלון שבו שהה המועמד הדמוקרטי לנשיאות, יוברט האמפרי.

המראות ההם שודרו בשידור חי בטלוויזיה, ועשו רושם קשה על צופיהם. הם הקלו על המועמד הרפובליקאי לנשיאות, ריצ*רד ניקסון, להעמיד שאלות של חוק וסדר במרכז מערכת הבחירות שלו. ניקסון ניצח ברוב קטן מאוד, ואפשר לטעון שאולי לא היה מנצח אלמלא ההתרחשות השיקאגו.

אלימות מילולית וכוחניות

מה שמביא אותנו אל מאורעות סוף השבוע שעבר בה בשיקאגו. דונלד טראמפ עמד לערוך עצרת גדולה בקמפוס של אוניברסיטת אילינוי. פרופסורים וסטודנטים התנגדו לה, ודרשו את ביטולה.

משלא נענו, חלק מהם, תומכי הטוען הדמוקרטי לנשיאות ברני סנדרס, נכנסו לאולם העצרת, וניסו לשבש את מהלכה. זה היה עוד לפני שטראמפ הגיע. התכתשויות בין המפריעים לבין תומכי טראמפ איימו להידרדר לאלימות פיזית. טראמפ החליט לבטל את השתתפותו.

זה לא קרה פתאום. רמזים של אלימות, בייחוד מצד תומכי טראמפ נגד קוראי קריאות ביניים, נרשמו בעצרות קודמות. טראמפ עודד את תומכיו לסלק את המפריעים בכוח. הרטוריקה שלו ספוגה אלימות מילולית וכוחניות (צפו-נא בקטע הבא, http://tinyurl.com/trump-rally-escalation. אפשר להתעלם מן הלהג הפוליטי של המגישה. קוקטייל הווידיאו מדבר בעדו.)

מי אשם אפוא בפיצוץ העצרת בשיקאגו? ברור למדי שאלמלא נכנסו הרדיקלים לאולם, בכוונה מפורשת להפריע, העצרת הייתה יוצאת את הפועל. אבל, כפי שציין אחד מיריביו של טראמפ בתוך המפלגה, מושל אוהיו ג'ון קייסיק, "איש לא ניסה לפוצץ את אספותיי".

זינוקו הפוליטי של טראמפ קשור במידה רבה בסגנון הדיבור שלו. אף כי הוא מבטיח מפעם לפעם "לאחד" את מפלגתו, ואת אמריקה, הוא משתמש ברטוריקה של קיטוב ושל הסתה. אפשר להגיד עליו, שהוא זורע רוח, ועל כן יקצור סופה.

שמאלנים סותמי פיות

קשה מאוד לחזות את תוצאות שיקאגו. אפשר בהחלט להעלות על הדעת שרפובליקאים בבחירות המקדימות של מפלגתם יחליטו להגיב נגד הרדיקלים, לא נגד טראמפ.

מעט מאוד דברים מעוררים איבה גדולה בשורותיהם יותר מפעילי שמאל בסביבה אקדמית, המנסים לסתום פיות. אבל יתכן גם שרוב הרפובליקאים קיבלו תזכורת מועילה על מה שצפוי להם ולאמריקה בחודשים הבאים, אם טראמפ יהיה מועמדם לנשיאות.

הסיבוב הבא של המקדימות, מחרתיים (ג'), הוא בעל פוטנציאל גורלי. כלולות בו שתי מדינות גדולות, פלורידה ואוהיו. כשלעצמן הן חשובות מאוד, מפני שהן בוחרות 165 צירים לוועידת המפלגה באוגוסט, שבה יתמנה המועמד לנשיאות.

כדי להבטיח את המועמדות כבר בסיבוב הראשון של ההצבעה, טראמפ זקוק ל-1,237 צירים. יש לו כרגע 458. ניצחון בפלורידה ובאוהיו, אפילו בהפרש קטנטן, יעניק לו את כל ציריהן. זה אינו הכלל בכל מקום, אבל בשתיים האלה המנצח גורף את מלוא הקופה.

אפוקליסה בפלורידה ובאוהיו

ההתמודדות בפלורידה ובאוהיו לובשת ממדים אפוקליפטיים, בהתחשב בזה שהיא עשויה לסלק שניים משלושת היריבים האחרונים של טראמפ. אם הסנאטור מרקו רוביו מפלורידה והמושל קייסיק מאוהיו יפסידו במדינות הבית שלהם, לא תהיה להם ברירה אלא לפרוש מן המרוץ. או אז יישארו רק שניים: טראמפ והסנאטור טד קרוז מטקסס.

ניצחון של טראמפ בשתי המדינות האלה יעניק לו סיכוי סטטיסטי סביר להגיע אל היעד של 1,237 מבעוד מועד. זה חשוב, מפני שאם לאיש מן המועמדים לא יהיה רוב בסיבוב הראשון, הצירים לוועידה ישוחררו בהדרגה מן המחויבות להצביע בעד מועמד כלשהו. הם יוכלו לנהות אחר נטיות לבם. הוועידה תיפתח לרווחה, ובפעם הראשונה זה חצי מאה תינתן לציריה ההזדמנות לרקום מזימות ולרקוח עסקאות. מקובל להניח שבמקרה כזה טראמפ יהיה המפסיד.

אבל ניצחונות בפלורידה ובאוהיו (יצביעו גם אילינוי, צפון קרוליינה ומיזורי, אף הן חשובות מאוד) ייטיבו מאוד גם עם הסנאטור קרוז, הנמצא עכשיו במקום השני. הוא יוכל אז לטעון למעמד של חלופה יחידה לטראמפ. אף כי הוא שנוא על הממסד המפלגתי כמעט כטראמפ, נראה שהממסד הזה יעדיף אותו, ללא חשק, על פני הניו יורקי הרעשן. סקרים מראים פעם אחר פעם, כי קרוז יגבר על טראמפ בהתמודדות חזיתית.

השאלה היא אם מצביעים רפובליקאיים בפלורידה ובאוהיו יצביעו באופן שקוראים "טאקטי". זאת אומרת, אלה המתנגדים לטראמפ ינהו אל יריבו הקרוב ביותר: רוביו בפלורידה וקייסיק באוהיו. הסקרים בפלורידה מראים יתרון עצום של טראמפ (23% בסקר האחרון, אם כי סקר אחר, שלשום, הראה רק 6%); באוהיו ההפרש קטן הרבה יותר, תיקו סטטיסטי בין טראמפ לקייסיק. אם טראמפ יפסיד בשתיהן, או אפילו באחת מהן, נראה שתיסגר לפניו הדרך לרוב מבעוד מועד.

רוח חיים באפו של ברני

גם הדמוקרטים יצביעו מחרתיים. הסקרים חוזים ניצחונות מסיביים להילארי קלינטון, אבל הסקרים חזו לה ניצחון מסיבי במישיגן בשבוע שעבר - ולתדהמת הכול היא הפסידה. הפרשנים מיהרו לתאר את מישיגן כהפתעה האלקטורלית "הגדולה ביותר של כל הזמנים".

ליצנים העירו, שלסקרים במישיגן הייתה טעות דגימה של 25%. האומנם יתכן שטעויות דגימה כאלה מתרחשות גם בפלורידה (יתרון של 28% לקלינטון בסקר אתמול; 45% בסקר שלשום), באילינוי (37% בסקר שלשום) ובצפון קרוליינה (24%, שלשום)? קצת קשה להאמין. אם אמנם ייכשלו הסקרים גם שם, זה יהיה כישלון היסטורי, עם תוצאות לא חזויות לענף הסקרים. אין כמובן טעויות דגימה של 25%.

אם יתאמתו התחזיות, קלינטון תוסיף להתקדם אל מועמדות מפלגתה. עדיין יש הרבה רוח חיים באפו של ברני סנדרס. ההתלהבות שמועמדותו מעוררת בין בני 40 ומטה, וכמובן בין בני 29 ומטה, תוסיף לכרסם בקלינטון, ותגבה ממנה מחיר בבחירות הכלליות.

גם אם אם לא יתאמתו התחזיות, וסנדרס ינצח, למשל באילינוי, שכנתה של מישיגן, הוא יתקשה לפתח נוסחת ניצחון במירוץ הכללי. בניגוד לרפובליקאים, המנצחים הדמוקרטיים אינם גורפים את כל הקופה, אלא מתחלקים בה, יחסית למספר מצביעיהם. ניצחון דחוק של סנדרס יהיה רב משמעות מבחינה מוסרית, אבל כמעט חסר חשיבות מבחינה מספרית.

קשה להאמין, אבל גם לאחר יום שלישי עדיין יישארו 30 מדינות בדרך אל הקלפי, בהן חשובות וגדולות כמו קליפורניה (7 ביוני), ניו יורק (19 באפריל) ופנסילבניה (16 באפריל). הגיע הזמן לכתוב גם על דברים אחרים, הלוא כן.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny