הילארי ודונלד, דונלד והילארי

בשתיים משלוש הפעמים הקודמות, שבהן הדמוקרטים בחרו את מועמדם לנשיא במרוץ תחרותי, המשחק הסתיים באמצע מארס. ב-2000 כעת חיה נפל הפור לטובת אל גור, ב-2004 - לטובת ג'ון קרי. הם השיגו את רוב הצירים לוועידת המפלגה, והתחילו להתכונן לבחירות הכלליות (שבהן הפסידו).

לעומת זאת, ב-2008 כעת חיה, הילארי קלינטון קמה מן הקרשים בהתמודדות עם ברק אובמה. היא נחלה ניצחון בבחירות המקדימות באוהיו, וגילתה את היתרונות של צבע עורה. לבנים, בייחוד בעלי צווארון כחול, בייחוד בערים קטנות במערב התיכון, נהרו בהמוניהם אל דגלה.

איזה הבדל. ב-2016, קלינטון עדיין רחוקה מאוד מן המספר הנכסף של צירים, שיבטיחו לה ניצחון בוועידת המינוי של מפלגתה (בחודש יולי). אבל היא נהנית מיתרון גדול מספיק, כדי להבטיח את המשך התנהלותה בדרך אל המועמדות. והיא עושה כן בזכות תמיכה מסיבית של שחורים ושל היספאנים. הגברים הלבנים, שאוששו את מועמדותה ב-2008, נוטשים אותה בהמוניהם.

המהפכה הלא-כל-כך נמשכת

השבוע (ג'), קלינטון יצקה מים צוננים על תקוותיו של ברני סנדרס. לפני שבוע הוא היכה את המערכת הפוליטית בתדהמה, כאשר הגיח במרוצה מאחור במקדימות של מדינת מישיגן (הסקרים העמידו אותו בפיגור של עד 25%), וניצח את קלינטון בהפרש קטן. "המהפכה נמשכת", הכריז הסנאטור הסוציאליסטי ממדינת ורמונט הקטנטנה. אבל המהפכה הסתיימה מעבר לגבול, באוהיו.

זה היה חשוב במיוחד בגלל הדמיון בתווי הפנים הכלכליים והחברתיים. כמו מישיגן, אוהיו שייכת ל"רצועת החלודה": אזור התעשייה הכבדה, שעמד ביסוד השגשוג האמריקאי עד סוף הרבע השלישי של המאה ה-20. כמו מישיגן, גם אוהיו איבדה מאות אלפי מקומות עבודה לקווי ייצור זולים מעבר לגבול (מקסיקו) ומעבר לים (מזרח אסיה ודרומה).

במישיגן, סנדרס הניף את הדגל של התנגדותו הנחרצת וחסרת הפשרות לכל הסכמי הסחר החופשי. הוא תלה בהם את שקיעתה הכלכלית של "רצועת החלודה". הוא אילץ את קלינטון, תומכת משכבר הימים של הסכמי סחר, לפנות שמאלה, ולהתנגד לאחרון שבהם, ההסכם הרב-צדדי לסחר חופשי באזור האוקיאנוס השקט. *היא גילתה את אלוהים*, לגלג סנדרס, המחפש את אלוהים רק לעתים רחוקות.

הוא חשב שיוכל להחיל את נוסחת מישיגן במדינות אחרות של המערב התיכון האמריקאי. אתמול עמדו שלוש מהן לבחירה. אוהיו הייתה החשובה ביותר, אחריה אילינוי ולבסוף מיזורי.

שתי מדינות נוספות בחרו אתמול, אבל לסנדרס לא היה שום סיכוי מלכתחילה. פלורידה וצפון קרוליינה הצטרפו אל תהלוכה ארוכה של מדינות דרומיות, שהעניקו לקלינטון ניצחונות מוחצים.

מאורע מטאפיזי

ובכן, האסטרטגיה המערב-תיכונית של סנדרס, אם אמנם הייתה אסטרטגיה כזאת, קרסה אתמול. הוא הובס בהפרש גדול באוהיו (14%), הפסיד בהפרש קטן באילינוי (1.8%), וסיים בתיקו למעשה במיזורי (לקלינטון היה יתרון של 1,500 קולות לאחר מניין 99.9% של הקולות).

אלה תוצאות לא רעות כשלעצמן בשביל סנדרס, בהתחשב בזה שכמעט איש במדינות האלה לא שמע את שמו עד לפני שלושה חודשים. אבל במניין הצירים לוועידת המפלגה יתרונה של קלינטון לאחר סיבוב הבחירות הזה הוא כה גדול - 1,561 צירים לעומת 800; היא זקוקה ל-2,383 - עד שרק מאורע מטאפיזי יוכל לשנות את כיוון נשיבת הרוח.

בלי לבנים, בלי אמון

עם זאת, הסיבוב הזה, כמו קודמיו, מאשר חולשות, העומדות להיות לקלינטון לרועץ בבחירות הכלליות. דמוגרפית, היא מאבדת לבנים בשיעורים גדולים מאוד. אמנם חלקם של הלבנים באוכלוסייה עומד בסימן ירידה, אבל *לבנים לא-היספאנים* הם עדיין 62% של האוכלוסייה.

דמוקרטים מנצחים כאשר הם מקבלים מיעוט ניכר של קולות הלבנים בצירוף רוב מסיבי של קולות המיעוטים. חישוב אחד מראה, שרפובליקאי לא יהיה זקוק למיעוטים, אם יצביעו בעדו 65% מן הלבנים. זה שיעור ששום רפובליקאי לא התקרב אליו מאז רונלד רייגן, לפני 30 שנה ויותר. אבל הבריחה מקלינטון עשויה להתפתח לממדי מפולת.

יתר על כן, סקרי יציאה באוהיו, שבה ניצחה, מראים כי שליש המצביעים הדמוקרטיים חושבים שאין היא ישרה ואין היא ראויה לאמון. רק יריב רפובליקאי אחד נהנה ממידה כזאת של חוסר אמון בתוך מפלגתו, דונלד טראמפ.

ואמנם, קלינטון וטראמפ, טראמפ וקלינטון, זקוקים זה לזה עד ייאוש. היא כנראה הסיכוי היחיד שלו לנצח; הוא כנראה הסיכוי היחיד שלה. רק השוואה בין שני שליליים-מאוד יכולה להועיל לאחד מהם, בחזקת הרע במיעוטו. הדעת נותנת שקלינטון תצא נשכרת יותר מהשוואה כזאת, אבל מוטב שאיש לא יקדים את המאוחר.

לקלינטון יש נטייה רבת שנים לצבור חולשות חדשות במהלך גילויין של חולשות ישנות. טד קרוז, הסנאטור הרפובליקאי מטקסס, יריבו העיקרי של טראמפ, ראה צורך להתבדח לפנות בוקר על הילארי קלינטון, "המתהפכת על משכבה בתא בית הכלא". זה היה רמז לא כל כך דק לבעיות הדואר האלקטרוני שלה, שהרפובליקאים מקווים אל נכון, כי יניבו כתב אישום פדרלי נגדה. צל הדוא"ל יוסיף לרחף עליה בדרך לנובמבר.

הנוקאאוט שלא היה

לקרוז עצמו ניתנו הבוקר מעט מאוד סיבות למסיבה. הוא הפסיד בכל חמש המדינות שבחרו אתמול. בעוד שטראמפ הוסיף אתמול 152 צירים למאזנו (יש לו 621; נחוצים 1,237), קרוז הוסיף רק 26 (יש לו 396).

טראמפ, כצפוי, גרף את פלורידה. צפוי - אבל מרשים. זה הניצחון הגדול ביותר שלו במדינה כלשהי, עם 46% של הקולות. לא עניין של מה בכך, בהתחשב בזה שיריבו העיקרי בפלורידה היה הסנאטור המקומי, מרקו רוביו, שהזדנב כמעט 20% מאחור. התבוסה חתמה את גורלו של רוביו, והוא פרש לפנות בוקר מן המרוץ. רק לפני חודש הוא נחשב לתקווה הגדולה האחרונה של הממסד הרפובליקאי לסכל את עליית טראמפ.

טראמפ היה מנחית נוקאאוט, אילו ניצח גם באוהיו. יריבו שם היה המושל המקומי, ג'ון קייסיק, פוליטיקאי ותיק ומשופשף. לא רבותא היא בשביל מועמד לנשיאות לנצח לפחות במדינת הבית שלו. אבל בשנה המשונה הזו נודעת חשיבות מיוחדת אפילו לניצחון אלמנטרי כזה. הסיבה: הוא משאיר את קייסיק מעל פני המים.

במפלתו באוהיו יש לטראמפ נחמה. שיורו של קייסיק פוטר אותו מן הצורך להתמודד נגד יריב יחיד. סקרים חוזרים ומראים, כי התמודדות חזיתית תגדיל את סיכוייו למעוד. קייסיק וקרוז יצטרכו עכשיו להיפטר זה מזה, מה שישאיר לטראמפ מקום נאה להתגנדר בו.

הדעת נותנת שטראמפ. רגע, איזו דעת בדיוק? ומה קרה לדעתנותן של כל הדעות שהובעו בשנה האחרונה על הבחירות המוטרפות ביותר בתולדות אמריקה מאז. אולי מאז ומעולם.

* רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny