לכחלון נגמרים התירוצים

"כל חיי, עד יומי האחרון, וגם אם אני לא אהיה בפוליטיקה, אמשיך לתמוך בחוק הזה". את ההצהרה הנרגשת הזאת למען הטלת מס עיזבון השמיע שר האוצר משה כחלון ביום שני השבוע בחדר הישיבות של סיעת כולנו בכנסת, בתדרוך לעיתונאים. השאלה מדוע אינו פועל לקידום מס העיזבון הוציאה את שר האוצר מנינוחותו. "ראש הממשלה מתנגד. שאני אעשה קמפיין על משהו שלא יקרה בחיים?" השיב בלהט. אחר כך אמרו שכחלון משחק אותה ב"נדמה לי", שהוא נהנה להשמיע עמדות חברתיות אבל שוכח שהוא השר האחראי. אבל אחרים שנכחו בחדר התרשמו שההתפרצות הקטנה של כחלון באה בכלל ממקום אחר. פריקת תסכול שהצטבר אצל שר האוצר בכמויות בשבועות האחרונים.

מחירי הדירות. מפלצת מחירי הדיור ממשיכה לדהור קדימה, בקצב של 8% בשנה, עדכנה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אף אחד כבר לא מעז להמר שמחירי הנדל"ן ייעצרו ב-2016. הכלכלנים פספסו, גם בנושא הזה. קרנית פלוג חזתה שמחירי הדירות יתייצבו במחצית השנייה של 2015, יוג'ין קנדל המליץ לא לרכוש דירות. כחלון לא לקח ברצינות את תחזיות הכלכלנים כבר כשנכנס לתפקיד והיום הוא מאמין להם עוד פחות. הוא יודע כמה שנים לוקח למהלכים תכנוניים להשפיע בשטח. ובכל זאת היו לכחלון במחסנית שני מהלכים שהיו אמורים להשפיע באופן מיידי, שני חצי הרדמה שהיו אמורים לפגוע במפלצת ולהאט את התקדמותה: העלאת מס הרכישה על המשקיעים ומחיר למשתכן לזכאים. כחלון סיפר השבוע שדירת 100 מ"ר חדשה בקריית שמונה תעלה 460 אלף שקל במחיר למשתכן, כמחירה של דירת שני חדרים ישנה באותה עיר.

כחלון מאמין רק להיגיון הפשוט, שאומר שאם מחיר הדירה הגדולה לא יכול לעלות - אז מחיר הדירה הקטנה חייב לרדת. אבל המציאות מורכבת. המשקיעים ומשפרי הדיור ממשיכים לנהור לפריפריה ולנפח מחירים. כחלון ריחם על המשקיעים ביולי כשהעלה את מס הרכישה ל-8% ולא ל-20% כפי שתכנן - ועכשיו הוא משלם את המחיר. חצי ההרדמה שלו לא משפיעים והמפלצת ממשיכה לדהור קדימה. את מלתעותיה היא תנעץ בקריירה הפוליטית של שר האוצר, אם הוא לא יצליח לעצור אותה בחודשים הקרובים.

נתניהו. הדאגות של כחלון לא נעלמות מעיני יריביו, שמתחילים להזיל ריר מרוב שמחה לאיד. בבנק ישראל פתאום נורא מודאגים מעליית מחירי הנדל"ן, אחרי שחמש שנים מסבירים שם שהכול תחת שליטה ואין שום חשש לבועה. אפשר רק לנחש איך מרגיש נתניהו כשהוא רואה שכחלון מתחיל לשקוע תחת כובד המעמסה שלקח על עצמו ברוב טובו, בלי יכולת לחלוק באחריות עם איש. אם יש לנתניהו הכרת תודה כלפי כחלון הוא בטח לא מפגין אותה בנושא התקציב הדו-שנתי.

ההתנגדות של כחלון לתקציב הזה מוציאה אותו רע: גם אכל את הדגים המסריחים וגם גורש מהעיר. למה כחלון מתנגד כל כך לתקציב דו-שנתי? הוא טוען שיקשה עליו להתמודד עם אילוצים תקציביים בלתי צפויים. "איך אפשר לחזות מראש שנתיים קדימה כשאנחנו לא יודעים מה יקרה כאן מחר בבוקר?" שאל השבוע. "אני לא רוצה להיות במקום הזה". מאחורי ההתנגדות של כחלון עומד השיקול הפוליטי. כמו הילד העשיר בגן שמחלק סוכריות כך גם שר האוצר שואב את כוחו מיכולתו לחלק תקציבים לחברי הכנסת ולשאר הילדים. שר האוצר יהפוך לחצי מיותר מרגע שיאושר בכנסת התקציב הדו-שנתי. הוא יוכל כמובן לקרוא להטלת מס עיזבון, אבל לא הרבה מעבר לכך.

שכר הבכירים. ובכל זאת הייתה השבוע לכחלון שמחה קטנה לאידו של נתניהו, עם אישור החוק להגבלת שכר הבכירים. כחלון מילא תפקיד מכריע בהורדת תקרת ההוצאה לשכר המוכרת במס אבל את הריב על הקרדיט השאיר לאחרים, בכל זאת מדובר בחוק שיזם יאיר לפיד. כשנשאל על תמיכתו בחוק, אמר כחלון: "יש אנשים שלא קמים לעבודה בבוקר כי הם מבינים שאין להם סיכוי, בפערים האלה אין להם סיכוי. אני לא מאשים אותם". אז זהו, נגמרו התירוצים.