"היועמ"ש מנדלבליט מפתיע את מתנגדיו בעמדותיו העצמאיות"

ביקורת רבה נמתחה על החלטת הממשלה מלפני כחודשיים למנות את ד"ר-עו"ד אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. אמנם קיים קונצנזוס כי מנדלבליט, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי, הוא משפטן רב-ניסיון, אבל מעורבותו ב"פרשת בועז הרפז", ובעיקר העובדה שהוא הוצנח אל כיסא היועמ"ש היישר מכיסא מזכיר הממשלה של ממשלת נתניהו, העלו חששות כי מנדלבליט יתקשה למלא את תפקידו ללא משוא-פנים, ויהיה מחויב לראש הממשלה, הבוס לשעבר, שדחף למנות אותו לתפקיד.

תנועת אומ"ץ והתנועה למען איכות השלטון אף עתרו בזמנן לבג"ץ נגד המינוי. אך ב-18 בינואר השנה נדחו העתירות על-ידי שופטי בית המשפט העליון, וכך נסללה דרכו של מנדלבליט אל כיסא היועמ"ש.

בחודשיים שחלפו מאז שנכנס לתפקיד, עסוק מנדלבליט בעיקר בלימוד החומרים הרבים שמונחים על שולחנו, ובינתיים הוא מיעט לקבל החלטות אופרטיביות. יתר על כן, ביום חמישי האחרון הודיע מנדלבליט כי החליט למדר את עצמו מהדיון בסוגיית השחרור המוקדם של הנשיא לשעבר, משה קצב, נוכח היכרות אישית וידידות ארוכת-שנים בין משפחותיהם. מנדלבליט, איש דתי חובש כיפה, אף ציין כי הוא שוחח בעבר, טרם מינויו לתפקיד היועמ"ש, עם בני משפחת קצב על עניינו במספר הזדמנויות.

הסוגיה המשמעותית הראשונה שבה נדרש מנדלבליט להכריע נוגעת ליחס של הממסד הדתי-האורתודוקסי השמרני, לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים ביהדות בארץ. מנדלבליט התבקש לתת את חוות-דעתו באשר לחוקתיות "חוק המקוואות", שמקדמים חברי כנסת חרדים, בראשות משה גפני מיהדות התורה, ונועד להדיר מתגיירים רפורמים וכן נשים רווקות מטבילה לפי אמונתם הם.

עניינה של הצעת החוק, שאושרה בקריאה טרומית בכנסת ביום רביעי האחרון (16.3.16), בהגבלת השימוש במקוואות ציבוריים אך ורק לטבילה שמקיימת את כללי מועצת הרבנות הראשית. לפי הצעת החוק, בתי המשפט לא יוכלו להתערב במועצות הדתיות בנוגע למקוואות הציבוריים באופן שיחייב את המקוואות לאפשר לקיים בהם טבילת מתגיירים רפורמים וטבילת נשים, לצורך טהרה, ללא נוכחות בלנית.

מנדלבליט ישב על המדוכה, ואתמול (א') הוא הודיע כי לא יוכל להגן על החוק בבג"ץ, שכן הוא אינו חוקתי. על-פי חוות-דעתו, "התרת הטבילה במקוואות ציבוריים בדרך הלכתית מסוימת בלבד, באופן אשר מונע לחלוטין קיום טבילה במקוואות ציבוריים מצד אלה אשר פועלים על-פי מנהג שונה, פוגעת בליבת הזכות לחופש הדת, העולה כדי פגיעה בכבוד האדם המעוגן בחוק היסוד, כמו גם בזכות לשוויון".

בהתאם לחוות-דעתו של היועמ"ש, על פני הדברים, פגיעה זו, בהתאם לנוסח הקיים של הצעת החוק, איננה מקיימת את הדרישות החוקתיות על-פי הדין, בין היתר בשל קיומם של אמצעים שפגיעתם בזכויות היסוד פחותה.

יצוין כי הגורמים הלא אורתודוכסים וכן חברי כנסת חילונים, מיהרו להלל את ההחלטה. עו"ד יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית, אמר, כי חוק המקוואות הוא לא רק לא חוקתי, ולכן לא יכול היועמ"ש להגן עליו בבג"ץ, אלא גם חוק אנטי-יהודי ואנטי-ציוני. "זה חוק שאם היה מתקבל, היה חותם את הגולל על היותה של מדינת ישראל הבית הלאומי של הבית היהודי".

פרופ' רון שפירא, מומחה למשפט חוקתי, אינו מופתע כלל מחוות-הדעת של מנדלבליט בעניין "חוק המקוואות", שהיא, לדבריו, מחויבת המציאות. "חוות-הדעת נובעת מהכרה בכך שיש מגבלות חוקתיות על חקיקת הכנסת, וכיום עניין זה כמעט איננו שנוי במחלוקת. המחלוקת היא בדבר היקף המגבלות החוקתיות. גם לדעתי חוק המקוואות מצדיק ביקורת חוקתית".

- האם "חוק המקוואות" הוא כל-כך קיצוני שהוא מצדיק את התערבות היועמ"ש ובג"ץ בעבודת הכנסת?

פרופ' שפירא: "אם החוק יתקבל, הוא יהיה ממין המקרים הנדירים המצדיקים התערבות של ערכאה חוקתית, מפני שהוא ייצור פגיעה של הרוב בזכותו של המיעוט לחופש הדת. חופש הדת כולל את חובתה של המדינה לספק תשתית הולמת לקיומם של חיים דתיים, והרוב במדינת ישראל איננו רשאי להקים מבנים ציבוריים שישרתו את צרכיו הדתיים של הרוב בלבד".

שפירא מציין כי הצעת חוק המקוואות איננה מכוונת אך ורק נגד זרמי יהדות לא אורתודוקסיים, אלא גם נגד נשים רווקות המעוניינות בטבילה במקווה. לדבריו, "טבילה כזאת בוודאי מותרת מדין תורה, וגם נהגה בדורות קודמים על-ידי נשים רבות. הסיבה שרבני דורנו אסרו עליה היא כדי להמעיט ביחסי מין מחוץ לנישואים אצל מי שמכבדים את איסורי הנידה (כלומר, בקרב הציבור המסורתי).

"בפועל, ההצעה מכוונת לשנות את הנוהג במקוואות רבים ברחבי הארץ, שעל-פיו לא חוקרים את הטובלת באשר לרקע של הטבילה שלה. במילים אחרות, יש כאן סטייה מן הסטטוס-קוו וניסיון להשתמש במשאבים ציבוריים לכפיית סטנדרט התנהגות מחמיר מבחינה דתית על אוכלוסייה רחבה".

עו"ד ציון אמיר סבור כי "ההחלטה של מנדלבליט ביחס לחוק המקוואות מלמדת על כך שיש לנו יועץ משפטי שמפתיע לטובה, לגבי חלק מאלה שהתנגדו למינוי שלו. "מנדבלבליט מבטא עמדות עצמאיות, מקוריות אפילו, ולכן מתנגדיו המסורתיים מופתעים, וזה מבשר לנו כבר עתה שהוא מינוי מצוין. אני מזכיר שתמכתי במינוי לאורך כל הדרך".

- מה דעתך על החלטת מנדלבליט לא לעסוק בקיצור עונשו של הלקוח שלך, משה קצב?

אמיר: "מנדלבליט הוא היחיד שיודע אם ההחלטה נכונה. אם היועמ"ש חש שהוא איננו יכול לדון בעניין קיצור מאסרו של קצב בשל היכרות אישית איתו, אזי זו החלטה ערכית שיש לכבד".