להסביר את הכיבוש

מיכה אבני נאם היום (ב') במועצת לזכויות האדם באו"ם בהשראת ההסברה הישראלית. אבני הוא בנו של ריצ'רד לייקין, שנרצח בפיגוע, והמסר שלו היה שהתעלמות המועצה מן הטרור - מעודדת אותו. לא ברורה לי המטרה של הופעת הבן השכול במוסד הזה. האם מקווים לשנות אותו? כל אדם מבין שזה לא ניתן. האם רוצים לפגוע באמינות של הארגון? האם לא ברור שהופעה ישראלית עושה את ההיפך - שהיא מאפשרת למועצה לטעון "הנה, אנחנו מקשיבים גם לנציגי הקורבנות"?

יש משהו פאתטי בניסיונות הסברה מסוג זה. אנחנו באים ומבקשים פעולה נגד הטרור - כאשר חברי המועצה, ולא רק הם, לא ממש רואים טרור. לכל פיגוע, על כל נרצח, על כל טבח - יש להם תשובה אחידה: הכיבוש. הכול תוצאה של השליטה בעם אחר.

כלומר, השיחה מתנהלת על שתי פלאנטות שונות. האחד אומר "טרור". השני משיב "כיבוש". האם זה נכון שהטרור הוא תוצאה ישירה ובלעדית של הכיבוש? אני חושב שלא. אבל מה זה משנה מה אני חושב? העובדה היא שחלקים גדולים בעולם חושבים אחרת.

מה המסקנה - שצריך לזנוח את מאמצי ההסברה נגד הטרור? שצריך להפסיק להציג את אכזריותו? לא, צריך להמשיך גם בזה. אבל המאמץ העיקרי צריך להתמקד בטענה שהיא העיקרית. כלומר, להסביר את הכיבוש, או לפחות את העובדה שהוא לא חזות הכול. לא יודע אם זה יעזור. אבל נראה שזה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי. משהו מעין המאבק להסברת הכיבוש, במקום המאבק נגד הטרור.

לא שאני חושב שזה בהכרח יעבוד. לכיבוש יש שורשים שאינם ידועים לאלה המתנגדים לו. הפלסטינים עצמם העלו ומעלים תרומה נכבדה לקיומו של הכיבוש. אפשר לנסות להסביר זאת. במיוחד במקומות כמו האו"ם. כי אז נדבר לפחות באותו השפה, ועל אותו העניין. מה יש לנו להפסיד? אני לא רואה שהקמפיינים נגד הטרור ממש עוזרים.

מברוק ללשכת העיתונות

יפה פעלתם, לשכת העיתונות הממשלתית. להוציא מ"טיים מגזין" תיקון של דיווח מוטה זה לא דבר של מה בכך. זה אומר ששיטת השיימינג שנקטתם נגד השבועון עובדת. אפשר להמשיך.

קרבות האלוהימים

מי לא מכיר את הישראלים בנמל התעופה, שלשאלה אם אינם חוששים לטוס לטורקיה, למשל, הם עונים בצהלה: "אנחנו פוחדים רק מהקב"ה, ישתבח שמו", והם טסים. ורובם חוזרים בשלום. אבל יש גם כאלה שלא, כפי שקרה לאחרונה באיסטנבול. המחבל בא להרוג בשם האלוהים שלו, ובקרבות בין האלוהימים, מי שנפגעים הם בני האדם.